הפועל י-ם מול אשדוד: להיזכר בקט-סל
כדי לא לאכזב גם בפלייאוף, עודד קטש חייב לחזור עם חניכיו על היסודות ולהזכיר שהם מדורגים אחרונים בריבאונדים. הקבוצה של עופר ברקוביץ' תצטרף להיזהר מהשלשות של הירושלמים
אחרי עונה לא פשוטה שעברה על עודד קטש בהפועל ירושלים, הערב (ה', 19:50) הוא ישים בצד את כל הצרות, עם פתיחת סדרת רבע גמר הפלייאוף בליגת לוטו מול מכבי אשדוד. האדומים ממלחה מגיעים כפייבוריטים, אבל כשמהעבר השני יש את מאיר טפירו, קל זה לא הולך להיות. מה צפוי לנו? התשובות לפניכם.
מהצד של הפועל ירושלים
כמעט כבר הכל כבר נכתב על הצרות של הפועל ירושלים העונה: דיברו על האווירה הנוגה בחדרי ההלבשה, על הפציעות שהגיעו בצרורות, על חוסר היציבות, על מיעוט הזריקות של וויל סולומון, על ריבוי הזריקות של סולומון, ועוד ועוד. מישובי השפלה ועד מבשרת ציון בואכה הקסטל.
בראיין רנדל. הדבק החברתי שמגבש את הפועל ירושלים (צילום: עוז מועלם)
בסופו של דבר, עם כל צקצוקי הלשון והאכזבה הכללית (המוצדקת למדי, יש לציין), צריך לזכור את הנתון הבסיסי הפשוט שממנו רבים מעדיפים להתעלם: שניים משחקני החמישייה שלה, מהמגנים הטובים שיש לליגה הזו להציע, להזכירכם, ישבו בבית למשך תקופה בלתי נתפסת. כמעט.
גם מי שציפה שהחזרה של השניים אל הסגל תהפוך חיש קל את הפועל לקבוצה שמחה ומנצחת בהתראה של כמה ימים, כנראה שלא מכיר את התחום מספיק לעומק ואת השניים הללו בפרט. בראיין רנדל ואורי קוקיה, מעבר להיותם שחקנים שלא משאירים כלום על המגרש, הם גם דבק חברתי ומגבש על המגרש ומחוצה לו.
הפועל ירושלים. רק שהשקט יחזור (צילום: נועם מושקוביץ)
בהיעדרם נקלעו שאר השחקנים לתקופות מדוכדכות ונטולות היררכיה ברורה, מה שהוביל ללא מעט חיכוכים וחוסר תקשורת - שוב, על המגרש ומחוצה לו. חודשים של חוסר יציבות יחסית ומצבי רוח משתנים הם לא משהו שמתמוסס תוך שבועיים-שלושה. כדי לנסות ולהסביר עד כמה הפציעות הובילו לחוסר יציבות בשורות ירושלים, נציין בתור דוגמא שסולומון, דיון דאוול, ג'ייסון ריץ', ליאור חכמון ומשה מזרחי הם השחקנים היחידים שלקחו חלק בכל שלושת המשחקים נגד אשדוד.
בהפועל מקווים רק שהשקט יחזור, זה כל מה שחסר לה העונה. הרי בסופו של יום, עדיין מדובר בקבוצה מסוכנת שנמצאת במקום השלישי ומחזיקה ברשותה קאדר של שחקנים שכל קבוצה אחרת בליגה הייתה אוספת לחיקה בשמחה. בשורה התחתונה, אן ספק שהעונה של הפועל מוגדרת כאכזבה לאחר הדחות מוקדמות מהגביע וממפעל היורוקאפ, אבל מי באמת יזכור את זה אם היא תצליח לעבור את הסדרה ולהיפגש עם מכבי תל אביב בשלב מאוחר יותר.
אז איך מנצחים?
קובעים היררכיה. קצת מוזר שאחרי 27 מחזורים צריך לציין את העובדה הבסיסית למדי הזו, אבל כנראה שמדובר בצעד הכרחי: עם סגל כל כך רחב, וכל כך הרבה שחקנים שעדיין לא יודעים כמה דקות הם ישחקו במשחק הקרוב, המאמן עודד קטש חייב להגדיר סדר עולמי חדש, ולעיתים אפילו כואב.
ג'ייסון ריץ' חייב לעלות מהספסל כסטופר הגנתי, ולעוף לשם בחזרה כל פעם שהוא שוב מחליט לקחת זריקה קשה מחצי מרחק במקום לחדור בוירטואוזיות כמו שהוא יודע (והוא יודע). יוגב אוחיון, סולומון ויובל נעימי צריכים להוות את ברירת המחדל הבסיסית של קטש בקו האחורי.
משנים תפיסה. ליאור ליובין, עוזרו של קטש בעונת האליפות דאשתקד, ניסה להמשיך בגליל גם הוא קו משחק שבנוי על גארדים ופורוורדים בלבד. כשזה לא עבד הוא הודה בטעותו, הביא שחקנים גבוהים ושינה כמעט לגמרי את קונספציית המשחק שלו.
נכון לרגע זה, קטש עדיין מתעקש לבנות על משחק גארדים נטול ביג-מן בצבע כשהוא משתמש בסם קלנסי רק בלית ברירה. כמעט כל פעם שקלנסי שיחק בתור איש מטרה, הפועל הציגה יכולת טובה. מול ג'וש דאנקן ולורנזו גורדון המאסיביים, זה בדיוק הזמן להפסיק ולהתעקש, ולשחק חזק פנימה. זה אולי איטי יותר, כבד יותר ופחות נעים לעין - הפוך מכל מה שקטש השחקן והמאמן מייצג - אבל מדובר במשהו מנצח. את זה קטש דווקא יודע לייצג יופי כשהוא מפוקס.
חוזרים ליסודות מהקט-סל, וזה אומר היישר בחזרה אל אותו אימון ראשוני שבו המדריך מסביר לדרדקים את הלכות הבוקס-אאוט, או הסגירה לריבאונד, בעברית צחה. טיפ אינפנטילי משהו? בהחלט. מה לעשות שהפועל נמצאת במקום האחרון בליגה בשאיבת כדורים חוזרים, והקבוצה שאותה היא מנסה לעבור שנייה רק למכבי תל אביב באותה הקטגוריה כשכל אחד מהשחקנים שלה, בכל תפקיד על המגרש קופץ הכי חזק שהוא יכול לריבאונד הנכסף. אם מאיר טפירו וניב ברקוביץ' יכולים, גם נעימי וג'וואד וויליאמס.
ומשהו קטן: למרות חוסר יציבות בליגה, עודד קטש וקבוצתו הצפונית היו היחידים בעונה שעברה שרשמו סוויפ בסדרת הפלייאוף (מול אשקלון), בדרך לסוף ידוע והיסטורי. מי יודע מה עובר לקטש עכשיו בראש כשהוא ניצב פחות או יותר באותה העמדה.
מהצד של מכבי אשדוד
לאחר שבעונות האחרונות בעיקר הוזעק באמצעי עונה כדי להציל קבוצות תועות מירידה, עופר ברקוביץ' יכול להיות מרוצה. הוא משלים עונה שלמה בקבוצה שבנה מנהלה המקצועי של הקבוצה, שי האוזמן, ועם תצוגת אימון נהדרת הוא תוקע יתד בליגת העל עם קבוצה שבכלל לא הייתה אמורה לשחק בה מלכתחילה. למי שכבר הספיק לשכוח, אשדוד לא הצליחה לשרוד את סדרות הפלייאוף של הליגה הלאומית בעונה שעברה, ועלתה לליגה הראשונה רק משום שהעולות החוקיות ויתרו על התענוג ועל ההרפתקה הפיננסית שנלווית אליו.אשדוד, כאמור, החליטה לצאת למסע למרות שהתקציב שלה הוא מהנמוכים שידעה ליגת העל העונה. איך עושים את זה? בדיוק כמו תרמילאים ישראליים אחרי צבא: עם תכנון מדויק, בנייה חכמה של המסלול, והחלטה שבראש ובראשונה באנו ליהנות.
מאיר טפירו. ההחלטה לבנות סביבו את הסגל התבררה כגאונית (רועי עידן)
בניית הסגל הייתה הבסיס לכל. הבאה של נציג ישראלי ותיק ורב שם כמו טפירו בתור מנהיג בלתי מעורער הוכחה כלא פחות מגאונית בשביל קבוצה צעירה שמחפשת יתד בליגה ובסגל. מסביב לשחקן יחיד כזה בסגל, כמעט כל אחד ימצא את מקומו ואפילו יפרח.
זה אומר שניב ברקוביץ' יקבל את הביטחון לחדור בצורה וירטואוזית כמו שהוא יודע, שיאן מרטין - שחקן די אלמוני עד העונה - לא יפחד לקחת זריקות מכריעות עם הבאזר, ושקארטר יוכל לזרוק פתאום באמצע החיים בלי קשר להתקפה כי הקפטן שלו מגבה אותו.
גם קצת מזל שהוביל לפגיעה מדויקת בזר איכותי לא הזיקה, ואשדוד של טפירו את דאנקן וקארטר העונה היא כאב ראש גדול כמעט לכל קבוצה שפוגשת אותה, מבית ומחוץ. לסדרה מול הפועל, אשדוד צריכה ואמורה להגיע עם הראש מורם. היא מובילה על האדומים 1:2 במפגשים ביניהם, כשהניצחונות הושגו בראש ובראשונה בגלל יכולת טובה שלהם, ולא בגלל סתם עוד יום גרוע של האדומים.
אז איך מנצחים?
דוחפים את רנדל החוצה. כשהוא מחוץ לצבע הוא נוטה לקחת ג'אמפים קשים למדי, ובכלל, לשחק במקום שבו הוא הכי פחות אפקטיבי. רנדל לא נבחר סתם. הוא היחיד שהעלה את הממוצעים שלו מול האשדודים כשהספיק לשחק שני משחקים. רנדל במצב רוח טוב, לא פעם אומר שכל הקבוצה שלו תהיה במצב רוח זהה ולוחמני. כדאי מאוד למנוע את זה.
נזהרים עם השמירה האזורית, כי אין ספק שהיא אופציה מעייפת וסיזיפית הרבה פחות מאשר מרדף בלתי פוסק אחרי וויל סולומון ונעימי, אבל היא מאוד מאוד (מאוד) מסוכנת מול הקבוצה שנמצאת במקום הראשון בליגה באחוזים מעבר לקשת ובמרחק ניכר יחסית מהבאות אחריה. יום שבו, לדוגמה, משה מזרחי מאופס - והוא מאופס ב-50 אחוז העונה מהטווח הזה - הוא עסק לא נעים. כשגם דאוול ושות' מצטרפים אליו זה כבר הופך לעסק ביש ולבריחה ירושלמית קלה.
אוהדי הפועל ירושלים. צפו לקרב אדיר ביציעים (צילום: עוז מועלם)
מנצלים כל דקה שקלנסי לא על המגרש, וככל הנראה לא מן הנמנע שיהיו לא מעט דקות כאלה. כשהאיש החזק לא עושה מהומות ומושך אש באזור הצבע, לא בטוח שרנדל יצליח להתמודד לבדו מול דאנקן הוורסטילי ומשחק הגבוהים של הצהובים. עם כמה שהבחור גמלוני למראה, חשוב לזכור שקלנסי הוא שומר אגרסיבי וחכם שיודע לשים גוף בצורה נכונה.
ומשהו קטן: רשמית, 1100 מקומות יש באולם הכדורסל שברחוב העצמאות באשדוד. לקבוצה יש בסיס אוהדים טוב ומתפתח, וכדאי מאוד שהם יתארגנו כמו שצריך למשחקי הבית בסדרה (אם בכלל יהיו 'משחקי' ולא משחק אחד). אין כמו אולם קטנטן ודחוס כדי לדחוף את הקבוצה שלך מול קהל ותיק וקולני שיגיע גם הוא. צפו למלחמת עידוד נאה ביציעים.
הימור: המסורת בסופו של דבר תדבר. 1:3 אדום, וברקוביץ' מסיים עונה עם המון סיבות לגאווה.
לפנייה לכתב/ת 
