המצווה הוצאה מהקשרה

אין כמעט ילד יהודי בעולם שלא יודע להגיד "ואהבת לרעך כמוך" - מילים הלקוחות מתוך פרשת השבוע. אין כמובן צורך להכביר מילים על חשיבותו ומרכזיותו של רעיון זה בסולם הערכים היהודי. דורות רבים בעולם היהודי, ואף בעולם כולו, גדלו על המילים הללו, שהפכו להיות מצפון ומצפן לעולם חברתי מוסרי וראוי.

• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
  

סוף המשפט של "ואהבת לרעך כמוך" זה "אני ה'''. זה הפסוק השלם. כשם שסוף המשפט של "בית יעקב לכו ונלכה" שהיה הסמל של ביל"ו, זה "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'". ובכלל, כל הקטע הזה מישעיהו, שכולם מרבים לצטט ועוסק ב"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת", הוא קטע שיש לו הקשר והיבט רחב יותר.

לקרוא את הכל

למען ההגינות האקדמית והאינטלקטואלית צריך לראות את כל המקור, וכך כתוב שם: "הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָים: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּראשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלהֵי יַעֲקב וְיורֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאורְחותָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָים: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'".

יש עוד מצוות

באותה מידה שפרשת השבוע מדברת על ערכים נעלים וחשובים, כגון "לא תעמוד על דם רעך" - היא גם מדברת באותו פסוק עצמו על "לא תלך רכיל בעמך". אותם אנשים, בין אם הם פוליטיקאים או אנשי תקשורת, שממהרים להטיף לאחרים על "לא תעמוד על דם רעך" - צריכים לקשוט עצמם תחילה ב"לא תלך רכיל בעמך".

מקור הציוויים

אין כמו פרשת "קדושים", המלאה בהכוונות והוראות לאדם, למשפחה ולחברה, כדי להמחיש שאי אפשר לחלק בין מצוות שבין אדם למקום, לבין אלו שבין אדם לחברו. שגם ה"ואהבת לרעך כמוך" קשור, תלוי ומותנה ב "אני ה'''; שהיחס לשכיר קשור גם בשמירת השבת, ושהיחס לאדם קשור ונובע מהיחס לאדמה.