פרשת השבוע: על קפיטליזם וצדקה
אבי נוב רואה בקריאה "ואהבת לרעך כמוך" דרישה לעדן התנהגות אינטרסנטית לא בכפייה, אלא בחינוך. המקרא וגם הקפיטליזם מבוססים על תפיסה לפיה האדם אמפאטי לזולתו, ולכן הפרטת המוסר תיטיב עם כולם. פרשת שבוע כלכלית
בפרשת קדושים מופיעה הקריאה "ואהבת לרעך כמוך" אשר נועדה לרסן דחפים אגואיסטיים ולמתן התנהגות אינטרסנטית הטבועה בבני האדם. התנהגות אינטרסנטית מניעה את הכלכלה בצורה הטובה ביותר, ולכן העידון של ההתנהגות הזאת אסור שייעשה באמצעות כפיית כללי התנהגות, אלא באמצעות חינוך והפנמה של עקרונות מוסר אוניברסאליים.
ואהבת לרעך כמוך
פרשני המקרא נחלקו ביחס למשמעות המילה "כמוך" בפסוק הזה (ויקרא יט, יח). לפי גישה אחת, יש כאן דרישה לאהוב את חברך כפי שאתה אוהב את עצמך. כך לדוגמא מפרש האבן עזרא (1089-1164). לפי גישה שנייה, הדרישה היא רק לאהוב את חברך, שכן הוא כמוך. כך מפרשים, לדוגמא, משה מנדלסון (1729-1786), מרטין בובר (1878-1965) ופרנץ רוזנצוויג (1886-1929).
המקרא אינו דורש זולתנות או "אלטרואיזם", אלא מבקש לעדן התנהגות אינטרסנטית באמצעות חובות מוסריות, כמתן צדקה, סיוע לזולת, ועוד. האמירה "ואהבת לרעך כמוך" היא למעשה העיקרון המרכזי וממנו נגזרים כללי התנהגות.
הדרישה לאהבת האחר אינה יוצרת כל זכות אצל הזולת. הפרט, ולא החברה, נקראים ב"צו מוסרי" שלא להתעלם מבני הקהילה. מהמקרא עולה עוד כי לא ניתן להגשים ערכים של עזרה לזולת באמצעות כפייה.
אכיפת עקרונות מוסר
יש המניחים שלא בצדק כי האדם הוא יצור אגואיסטי השואף למקסם את האינטרס האישי שלו על חשבונם של אחרים, מעין "משחק סכום אפס" שבו רווחתו של האחד היא הפסדו של האחר. מי שמחזיק בדעה כזאת, עשוי לתמוך ב"אמנה חברתית" כמו הפילוסוף תומס הובס (1588-1679). לפי הובס, האדם הוא חיה אנטי-חברתית שאנוכיותו מושלת בו. במקום אחר (פרשת תרומה), דנתי בקשיים המרכזיים בתורתו של הובס.
ניתן לנסח את המחלוקת הזאת באופן הבא: האם יש צורך במערכת כופה או במדינה להשליט עקרונות מוסר? בהתאם לשיטתו של הובס, יש צורך במערכת הכופה עקרונות מוסר. מאידך, בהתאם לשיטתו של רוסו, ייתכן ויש צורך במדינה כדי להבטיח את קיומו של החוק, אך ברור שאין צורך במדינה לקיים את המוסר.
אבי הכלכלה המודרנית
עמדה נוספת בסוגיה זאת ניתן למצוא בכתבי אדם סמית (1723-1790). סמית מסביר בספרו "עושר העמים" כי כאשר כל אחד פועל לטובתו העצמית ולמען האינטרסים האישיים, "יד נעלמה" תוביל לכך שתתקבל התוצאה הטובה ביותר לכולם. סמית אינו מקבל את העמדה כי הכלכלה היא משחק סכום אפס שבו החזקים מרוויחים על חשבון החלשים. ייתכן ו"החזקים" מרוויחים יותר, אך זה נובע מהרצון להיטיב את מצבם שהוא טבעי ואוניברסאלי, ואינו בהכרח על חשבון האחרים.
ספרו הכלכלי "עושר העמים" מוכר לרבים, ומאידך ספרו החשוב בתחום המוסר "תורת הרגש המוסרי" אינו מוכר דיו. בחיבור על המוסר, סמית טוען כי טבעו של האדם הוא לרסן את רגשותיו האנוכיים ולהתמסר לרגשותיו הנדיבים.
סמית מדבר על "קהילה מוסרית" בה יש קשרים הדוקים בין חברי הקהילה ורגשות האחווה והרעות הטבעיים מתפתחים לתועלת חברי הקהילה. אין שום סתירה בין דבריו בספרו "עושר העמים" להערותיו בספרו "תורת הרגש המוסרי". כלכלת השוק והתלות שבין האנשים כתוצאה מריבוי העסקאות הוולונטריות מעדנת את תחושת הפרט ביחס לאינטרס העצמי שלו.
המקרא וגם הקפיטליזם מבוססים על התפיסה לפיה לאנשים מטבעם יש רגש אמפאתי לזולת, ובפרט לחלשים ולבעלי מוגבלויות. המוסדות הראויים לטיפול בנזקקים הם המשפחה והקהילה, ולא המדינה שגורמת ליותר נזק מתועלת. הפרטת המוסר, כמו הפרטה של כל דבר אחר, תיטיב עם כולם.
ד"ר אבי נוב הוא עורך דין המייצג לקוחות מישראל ומהעולם בתחום המיסוי ומנהל את אתר האינטרנט הישראלי לתכנוני מס בינלאומיים, כולל מאמרים וחדשות מיסוי: http://www.IsraelTaxLaw.com ניתן לפנות אליו במייל: avinov@bezeqint.net
לפנייה לכתב/ת 
