שוב ביחד: הנווט והמטוס שהתרסק נולדו מחדש

כמעט שש שנים חלפו מהיום שבו נטש רב-סרן (מיל') א' את מטוס ה-F-16 על המסלול בבסיס רמת-דוד. זה קרה במאי 2005, אז עמד א' - נווט בטייסת העמק לפני שחרור מצה"ל - והביט משתומם במטוס המרוסק. "בפעם האחרונה שראיתי אותו, הוא היה הפוך, במצב רע מאוד, הוא נראה לי הרוס לגמרי, כזה שצריך להזדכות עליו בחברת הביטוח", הוא מספר על מטוס הברק, שהספרות 041 בוהקות על זנבו.

לאחרונה, רגע לפני שהמטוס שכמעט גרם למותו שב בעצמו מהמתים, א' קיבל את הזכות לראות את הפלא ביחידת האחזקה האווירית (יא"א) בבסיס תל-נוף, ולהחליף מילה עם אותם אנשים שהשקיעו בשנים האחרונות אלפי שעות עבודה במטרה לתקן ולהפוך מטוס ישן ופגוע לכזה שנראה כמו חדש.

הייתה זו טיסת אימון שגרתית שדימתה קרבות אוויר. שום דבר במהלכה לא רמז על מה שעתיד היה לקרות על הקרקע. גם במהלך הנחיתה לא נרשם דבר חריג. מאוחר יותר יבינו בחיל האוויר כי התאונה על הקרקע נבעה מכשל טכני בכן הנסע (המכלול שתומך בגלגל), והסתיימה כאמור בנזק כבד למטוס. החלטה נכונה וחריגה של הטייס למשוך את ידית כיסא המפלט בזמן שהמטוס כבר היה על מסלול, מנעה אובדן חיי אדם. "הכל קרה במהירות", שיחזר א', "ראינו שהמטוס עומד לרדת מהמסלול, שמשהו לא בסדר. מהרגע שהבנו את זה ועד הנטישה זה היה עניין של שנייה וחצי. פקחתי את העיניים, ראיתי שאני בתוך המצנח, הטייס שאל האם הכל בסדר, לקח כמה דקות לעכל את מה שקרה, וזהו".

בשנים האחרונות ממשיך א' לשבת בקוקפיט. פעם בשבוע הוא עוטה על עצמו את סרבל הטיסה והקסדה. הוא משתתף באימונים, ביצע גיחות במלחמת לבנון השנייה, וטס ב"עופרת יצוקה". אחרי התאונה עברו כמה שבועות עד שהוא שב לטוס. א' מודה שעם שובו התחושה הייתה שונה. "אחרי אירוע כזה לוקחים דברים בפרופורציה, אתה מבין שהכל יכול לקרות, שזה מקצוע מסוכן מאוד. הייתי מתוח יותר בטיסות, ערני יותר, בעיקר עם הקרבה לקרקע. החבר'ה מסביבי די התלהבו מהאירוע, בעיקר כי הוא נגמר בשלום. נכון שזאת הייתה חוויה חריגה, אבל לא הייתי רוצה לעבור אותה פעם נוספת".

ההחלטה לתקן ולשפץ את המטוס לא נפלה בן רגע. "ביצענו מעין סקר הנדסי, בחנו היבטים שונים כדי לקבוע אם ניתן בכלל לתקן אותו, אם אנחנו יודעים איך, איפה משיגים חלקים, מה העלויות ועוד לא מעט סוגיות שנועדו לתת לנו כלים להחלטה הסופית", מספר אלוף-משנה רן בשביץ, מפקד יא"א, שאחראי לשיפוץ מרבית כלי הטיס בחיל, לתיקונם ולהשבחתם. "דווקא היצרן האמריקני האמין פחות שיש מה לעשות כאן. לנו היו שיקולים נוספים - מדובר במטוס דו-מושבי, ויש לו משמעות גדולה לטייסת".

יותר מורכב מלבנות מטוס חדש

בתקופה הזו שופץ המקטע הקדמי בלבד של המטוס, ולבסוף החליט מפקד חיל האוויר דאז, האלוף אליעזר שקדי, כי המטוס יתוקן באופן מלא. "היה ברור לנו שמדובר באתגר, אבל ידענו גם שאנחנו מסוגלים לו, ושמעבר לכך זו הזדמנות יוצאת דופן להכיר את המטוס באופן שמעולם לא הכרנו, ולהרוויח ידע ומקצוענות", מסביר אל"מ בשביץ. עלות התהליך כולו, אגב, לרבות החלפים, מסתכמת בכמה מיליוני דולרים בודדים - "בין שמינית לעשירית ממחיר רכישת מטוס חדש".

התהליך עצמו, לדברי מפקד יא"א, היה מהמורכבים ביותר אי-פעם בכל הקשור לתיקון מטוס קרב שהתרסק. "למטוס נגרם נזק בשלושה אזורים, נזק ייחודי ונרחב. בסך הכל מדובר בעשרות אלפי שעות עבודה, התייעצות עם היצרן האמריקני, גיוס אנשי מילואים למשימות ייעודיות, ותכנון יסודי ומדויק אחרי כל פעולה", מציין אל"מ בשביץ. לו ולאנשיו תהיה זו התרגשות גדולה כשהברק 041 ישוב לטוס.

כשרס"ן א' בוחן את המטוס שאמור לשוב בעוד שבועות ספורים לשמיים, מצטופפים סביבו שורה של קצינים ונגדים שמכירים כל חוט ובורג ב-F-16, אותם טכנאים ואנשי אחזקה שגרמו במו ידיהם לפלא. "ליוויתי את כל התהליך מאז שמהמטוס הגיע לכאן", סיפר בהתרגשות ראש מחלקת הנדסה, רס"ב אלדד עטיה, "זאת עבודה מרתקת ומאתגרת. היו גם רגעים לא קלים, אבל זאת הרגשה עילאית לדעת שבקרוב הוא ישוב לטוס".

ראש מחלקת מבנה, רס"ב משה בשארי, מודה כי אחרי 25 שנה בצבא ולאחר שכבר ראה כמה מטוסים ששופצו, הוא

יתקשה לעצור את הדמעות כשהמטוס ייצא מההאנגר בדרך חזרה לטייסת: "הפרויקט הזה ליווה אותנו שנים, ביום ובלילה, ואנחנו מרגשים חלק בלתי נפרד מהמטוס הזה וגאים להיות חלק ממשהו ייחודי כל-כך. זה הרבה יותר מלבנות מטוס חדש".

רגע לפני שרס"ן א' נפרד מהמטוס המשופץ, הוא מסביר מדוע לא ביקש לראות אותו במשך כל השנים הללו: "לא קל לראות מטוס במצב מפורק, שבור. עבורנו המטוסים הם תמיד משהו מושלם. אחרי התאונה הרגשתי שהמטוס הזה בגד בי, ולא עשה את מה שמצופה ממנו". על השאלה אם ישוב לטוס על הברק 041, הוא עונה בלי לחשוב פעמיים. "ברור, ברגע שיהיה אפשר - אעלה עליו שוב. מבחינתי זה עוד מטוס בטייסת, ואין לי שום בעיה".