סיכום שבוע: שורדים את הווב 2.0 ועוקבים אחרינו

ממש דלישס

זוכרים שבין פיצוץ בועת ההייטק בשנת 2000 לאמצע העשור הקודם, הייתה תקופה קצרה של ווב 2.0? הדור החדש של הרשת! הגולשים קובעים את התוכן. צבעי פסטל ולוגואים מבריקים עם השתקפות מוצמדים לכל סטארטאפ שנותן לגולשים לחלוק הכל מכל מקום. ואז באו פייסבוק, טוויטר וגוגל, והכל הלך לעזאזל. כולל הפסטלים הוורודים.

בזמן הקצר הזה צמח לו דלישס שהיה פעם אתר אינטרנט חם ומגניב בתקופת. כל כך מגניב שהשם שלו היה "ערב לחיך". בשביל לא לחזור על מפלת ה"דוט.קום", הכתובת שלו הייתה השם שלו - del.icio.us, למי שהצליח לזכור איך לאיית את זה ואיפה לשים את הנקודות המפרידות (ועכשיו זה סתם delicious.com). האתר היה כל כך מגניב, שהוא איפשר לכם לחלוק את האתרים המועדפים שלכם עם כל העולם. כן, אם סימנתם לעצמכם לקרוא אחר כך כתבה על ברידג' או שמרתם את אתר הנחיתות וההמראות של בן גוריון - גם חברים שלכם יכולים לראות אותם. אבל גם תרים מגניבים יותר או סרטונים ברשת.

דלישס הוא לא ממש פלטפורמה כיפית או נוחה שבה גולש יכול לפרסם לינקים ולקבל "לייקים", "דיגים", "רהטוויטים" או "צ'יקפוק", אבל בכל זאת יאהו רכשה אותה באיזה גזיליון דולרים, כלומר 30 מיליון דולר, ב-2005. עכשיו, אחרי שהאתר עמד למכירה כמה חודשים, מייסדי יוטיוב קונים אותו ומבטיחים להביא אותו לשלב הבא. אם ללמוד מחברות הוובשתיימאפס האחרות, השלב הבא יכול להיות - וגם סביר שיהיה - גם פח הזבל של האינטרנט.

עוקבים אחרינו ישר בעיניים

לאחרונה עלו פרסומים שונים על זה שעוקבים אחרינו. חברות גדולות שומרות מידע על מיקום שלנו בכל רגע נתון. אם זה לא מהאייפון, או האנדרואיד, או התמונות שהעלתם לאינטרנט, אז זה מהלפטופ שהרגע התחברתם איתו לרשת אינטרנט אלחוטית. ואם כל אלה לא עוקבים אחרינו, אתרי חדשות הטכנולוגיה זועקים שהמשטרה עושה את זה בעזרת חוק נתוני תקשורת.

זה מלחיץ. האם בכל רגע נתון מישהו מסתכל עלי דרך מצלמת התנועה של הרמזור, מצליב נתונים עם הסלולרי שלי, מציץ במסלול הנסיעה שלי ב-GPS, עובר על התמונות שצילמתי באותו יום ומצחקק לעצמו על כסא משרדי מפואר מול עשרות מסכים מרצדים, תוך כדי שהוא מלטף חתול? זה יהיה מגניב אם זה ככה, כמו בסרטים אבל סביר להניח שמעקב לא מתנהל כך. כל מי שיש לו חתול יודע שהוא לא יושב עליך בצורה רגועה, אם אתה מצחקק בקול גדול וסביר להניח שתמצא את עצמך.

אז אפשר לנשום לרווחה ולהרגע: עוקבים אחרינו. אם זה לא המיקום המדויק בכל שניה, אז אוספים עלינו נתונים אישיים אחרים לאורך זמן. אז חוץ מהרבה כסף, מה החברות הגדולות יעשו עם כמות עצומה של מידע שנאסף "בטעות", "בכפוף לתנאי השימוש" או "בשביל לשפר את השירותים"? שאלה מעניינת. האם צריך להיכנס לחרדות ולחזור לדבר דרך גביעי אשל וחוט (אם אי פעם מישהו באמת עשה את זה)? לא. אבל אפשר מדי פעם להיזכר בזה, להגיד "לא ייאמן", ולהמשיך כרגיל.