המשימה: נאמנות לתקציב, שינה בלי חובות
אחרי שנקט בכמה צעדים דרסטיים, אור גורן מתחיל סדר חדש בהתנהלות הכלכלית של משק הבית שלו. אירועים בלתי צפויים מקשים עליו את המשימה, אך הוא מתאמץ לדבוק בה. זה לא קל, אבל כשהחובות מפסיקים להטריד - זו ההרגשה הכי נפלאה. פרק רביעי בסדרה
תקציר הפרקים הקודמים: החלטנו להיפטר מהחובות, בנינו תקציב מאוד מסודר ומדויק, הפסקנו כמעט לחלוטין להשתמש בכרטיסי אשראי – ועכשיו מתחילים לחיות עם התקציב.
לפרקים הקודמים בסדרה:
- פרק ראשון: להפסיק לקנות ולצאת מהחובות
- פרק שני: איך מנהלים תקציב משק בית?
- פרק שלישי: המלחמה בריבית על האשראי
חיים עם תקציב חדש
ביום הראשון של החיים עם התקציב החדש, כלומר בראשון לחודש, התעוררתי נרגש. כמעט כמו כשעוברים בית ספר או במקום עבודה חדש, הרגשתי שהחיים שלנו משתנים החל מהיום. שמעכשיו, חיינו הכלכליים יתחילו להתנהל על מי מנוחות.
אבל כצפוי, כשמתרגשים לקראת שינוי גדול בחיים, תמיד משהו משתבש.
בעבר, כמה מאות שקלים לא היו נשמעים לנו הרבה. אבל עכשיו, כשיש תקציב כל כך הדוק ומסודר, כמה מאות שקלים הם הבדל משמעותי. פתאום כל התקציב תקוע, כי הקצבנו כסף שבסופו של דבר לא קיבלנו. בצורת ההתנהלות הקודמת שלנו, הפתרון למצב כזה (שכבר קרה בעבר), היה פשוט התעלמות. היינו מתבאסים מהמשכורת הנמוכה יותר, מקווים שהעניין יסתדר בחודש הבא ועד אז, פשוט מתנהלים כרגיל.
מה זה אומר "מתנהלים כרגיל"? זה אומר שהיינו קונים כל מה שאנחנו רגילים לקנות בתחילת החודש, הולכים לסופר, הוצאות פה, הוצאות שם ואז, מתישהו באמצע החודש, היינו נתקעים. פתאום הכסף החסר הזה היה מרים את הראש והיינו מגלים שאין לנו יותר כסף לכלום – לא לסופר, לא להלוואה שחייבים להחזיר. במקרה הכי גרוע (והכי נפוץ עד היום) היינו מנצלים עוד ממסגרת האשראי ומגדילים שם את החוב.
קונים בסופר בלי כרטיס אשראי
אלא שעכשיו, כשיש לנו תקציב, ידענו מה לעשות. הכרזתי מיד על ישיבת תקציב, ישבנו מול המחשב, ובלית ברירה הורדנו את הסכום המדויק מההכנסה החודשית. ואז, התחלנו לעבור על הסעיפים השונים – ולצמצם. פחות כסף לסופר, פחות כסף לאוכל בעבודה. אין ברירה. זה מעצבן – אבל לפחות החלוקה החודשית נשארת מאוזנת, ואין סיכוי שנתקע באמצע החודש עם חשבון בנק ריק.כעבור יומיים הלכנו בפעם הראשונה לסופר עם התקציב החדש. כאמור, אין יותר שימוש בכרטיס אשראי, לכן הוצאנו מהבנק בדיוק את הסכום המוקצב לסופר לאותו שבוע ולא יותר. לפני הקופה, חישבתי שוב ובמדויק את המוצרים בעגלה וגיליתי שיש שם חריגה של 25 שקל. ואז, תוך שאני מפתיע אפילו את עצמי ובפעם הראשונה בחיי – החזרתי מוצרים מהעגלה למדף.
זה לא קרה מעולם. זה משהו שהביך אותי תמיד. "להחזיר מוצרים למדף? זה משהו שעניים עושים". ומה זה כבר 25 שקל? המסגרת בכרטיס הרי קיימת. אבל לא, אין יותר כרטיס, ואין לי 25 שקל נוספים להוציא היום על הסופר. פשוט אין, פיזית – הרי הגעתי רק עם הסכום שצריך. אז החזרתי מוצרים עד שהגעתי בדיוק לסכום המוקצב, שילמתי ויצאתי מרוצה.
ממש לא הרגשתי מסכן, או עני ואביון כי עמדתי בתקציב מתוך בחירה. החזרתי את המוצרים מעמדה של חוזק – הרי מדובר היה בשבוע הראשון, וטכנית היה לי עדיין מספיק כסף בחשבון כדי לשלם את 25 השקלים הללו. אבל ידעתי שאז אני אתקע בהמשך החודש, ואשבור את התקציב. לכן בחרתי לדבוק בתוכנית הכלכלית החדשה, והחזרת המוצרים תרמה לעניין.
המבחנים בדרך - אורח מסלובניה
אבל השבוע הראשון עוד לא נגמר. זה ברור שאין חודש "מושלם", ותמיד יהיו הוצאות בלתי צפויות. כך קיבלתי פתאום שיחת טלפון מחבר שפגשתי לפני 7 שנים בביקור בסלובניה. בשבוע הראשון שבו התחלתי לחיות עם תקציב מסודר וחסכוני, בשבוע הראשון שבו הייתי אמור לחסוך כל שקל כדי לשלם חובות, קיבלתי הודעה מהחבר הסלובני, שפגשתי לפני שנים באיזה כנס – "אני מגיע בפעם הראשונה לישראל, בוא ניפגש".
המחשבה הראשונה שלי הייתה לארח אותו בבית, או לפגוש אותו באיזו מסעדה זולה. חודש קודם לכן, הייתי מיד לוקח אותו למסעדה הכי יקרה שהייתי מוצא, אבל עכשיו יש תקציב, וחובות, וחיסכון, אז צריך למצוא מקום זול. אלא שידידתי ענת ששמעה על התוכנית, נזפה בי בחומרה, והודיעה לי שאני פוגע במערך ההסברה הישראלי בתפוצות, לא פחות. עכשיו הסלובני יחזור הביתה, ויספר שקמצנים פה בישראל.
אז מה לעשות? לא כל יום מגיע חבר מסלובניה. צריכים להיות נדיבים. ("אתה חייב גם לשלם עליו במסעדה" ציוותה אחראית ההסברה). מצד שני, אני לא יכול לפקשש עם התקציב כבר בשבוע הראשון לקיומו. אז מצאתי פתרון ביניים – מצד אחד, הלכנו למסעדה סבירה (יותר מדוכן בשוק הכרמל ופחות מ"כתית"), מצד שני, גם את הכסף של המסעדה הזאת, איזנתי כמובן עם התקציב. כלומר, אם אני חייב להוסיף 150 שקל לצורך התשלום הבלתי מתוכנן במסעדה – 150 שקל חייבים לרדת מסעיפים אחרים של התקציב באותו חודש.
הימים הבאים התנהלו פחות או יותר באותה צורה – אנחנו מתנהלים יפה עם התקציב, ומעת לעת צצות בעיות חדשות. למשל, הארנק הלך לאיבוד, אחרי בערך 20 שנה שזה לא קרה. הופ – צריך 110 שקל לתעודת זהות חדשה, קצת מזומן שאבד וכו'. מה עושים? מאזנים מחדש את התקציב.
אבל הפלא האמיתי הוא שלמרות כל הצרות הללו, ולראשונה מזה הרבה זמן, יכולנו לישון בשקט בלילה. ידענו בדיוק לאן הכסף שלנו הולך, ידענו לאן הוא צפוי ללכת, וגם כשקרתה צרה כזו או אחרת נשארנו בתוך המסגרת של התקציב. לא היו הפתעות, לא יהיו הפתעות, עד סוף החודש אף הלוואה לא תחזור ואף חשבון סלולרי לא יתקע . זו הרגשה נפלאה.
הכותב הוא איש תקשורת בשנות ה-30 לחייו, שהחליט בוקר אחד להתחיל לדאוג לעתידו הכלכלי
לפנייה לכתב/ת 
