בקינגהאם הפקות מציגים
לרגל החתונה המלכותית, אריאנה מלמד חוזרת להיסטוריה של העיסוק התקשורתי בסיפורי הנישואים מבית ארמון בקינגהאם. התככים, השלדים בארון והסיבה האמיתית בגללה כולנו רוצים לצפות במשדר הזה: אגדה בשר ודם
8,000 עיתונאים זרים, יותר מ-2,000 בריטים ובהם 500 עובדי צוות המשימה של ה-BBC, יביאו אל המסכים שלכם היום (ו') את האירוע הטלוויזיוני הגדול בהיסטוריה. כדי ש-2 מיליארד צופים יתיישבו מול המסך, תחנות טלוויזיה עתירות ממון היו מוכנות לשלם 200 אלף דולר תמורת הזכות להציב מצלמה על גג בנין ממנו אפשר לתפוס זוית מעניינת - אם עוד נותרו זויות כאלה - למסע המרכבה של וויליאם וקייט.
למרות היכולת הטכנולוגית, לא תהיה גרסת תלת ממד של הטקס עצמו. "Sky" רצו ולחצו, אבל ארמון בקינגהאם, בתפקידו כחברת ההפקה החזקה בתבל, סירב נחרצות. מצלמות ה-3D גדולות ומסורבלות מדי לווסטמינסטר אבי, הודיע דובר מטעם הארמון, וסימן בכך את המתח המתמיד בין חדשנות ושמרנות בחתונות המצולמות של בית המלוכה הבריטי.
לא סיפור סינדרלה
למה תצפו בזה? כדי להציץ לזוג הידוענים הכי מפורסמים בעולם, כמובן. מעמדו של וויליאם כסלב נובע מעצם הנדירות של תוארו: אין עוד אחד כזה בעולם כולו, ואי הוודאות בשאלה האם הוא מספר 2 בדרך לכתר, או בעצם מספר 1, שכן אביו לא ממש רוצה את התפקיד, מוסיפה הילה מסתורית לתואר.
לתמהיל יש לחבר גם את נסיבות חייו הטראגיות של הנסיך היתום מאם, את חיוכו המצודד, את העובדה שהוא טייס גיבור בכוחות ההצלה של חיל האוויר המלכותי, ואת אנחת הרווחה של מי שעקבו במשך תשע שנים אחר סיפור הזוגיות שלו ושל קייט.
וויליאם וקייט, צ'ארלס ודיאנה. לא הפעם הראשונה שזה קורה
מי שתהיה ממחר הנסיכה קת'רין, הופכת בתוקף הנישואין לאינסטנט-סינדרלה, לגמרי לא בצדק. העלמה מידלטון לא גדלה בבקתה כפרית אלא באחוזה רחבת ידיים,
היא בת למיליונרים שעשו את הונם במו ידיהם, היא הכלה המלכותית הראשונה שמגיעה למעמד עם ניסיון בעולם העבודה והעסקים, והיא ודאי לא הראשונה מבין פשוטות העם הנישאת לנסיך בריטי.
מבחינה חוקתית, גם אצילים שלא ממשפחת המלוכה הם פשוטי עם, כך שאפילו כבר בימיו של הנרי השמיני האפשרות היתה קיימת, ובלבד שהבחורה לא תהיה גרושה או קתולית, שאז הנסיך מאבד את זכותו לרשת את הכתר או למלוך.
פנטזיה מתוסרטת
אבל התבנית הסיפורית עליה גדלנו בילדותנו חזקה מן העובדות. אז מה אם פגישתם הראשונה של בני הזוג היתה כשקייט דיגמנה תחתונים? אז מה אם כבר שנים ארוכות הם חולקים מגורים משותפים ומוכחשים? אז מה אם לשניהם אין זו אהבה ראשונה? בקינגהאם הפקות יכסו את ניסיון החיים בבתוליות של לובן, את אורכו של הקשר הזוגי בצעדה טקסית אל המזבח, את המודרניות והעדכניות של בני הזוג בחובה לציית לגינונים עתיקים - ואת כל שנותר מאישיותם ורצונותיהם, יכסו בשתיקה גדולה.
לגיבורים של האגדה שלכם אסור לדבר, לצחוק, להביע רגשות מעבר למוכתב מראש בתסריט הידוע - ודווקא משום כך הם מזמינים אתכם לפנטזיה על נסיך ונסיכה מן האגדות. וויליאם וקייט הם למעשה השחקנים המזדמנים בסרט האילם הזה: את הפסקול יספקו הפרשנים הרשמיים לענייני טקסים, אבל הם יתמקדו בפרטים הטכניים ויאפשרו לפנטזיה להתנגן במוח ללא הפרעה.
הפנטזיה מצויה באותו אזור זעיר במוח שאינו יכול להשלים עם נסיבות החיים הפרוזאיות שלנו, ומבקש להמציא לעצמו ביוגרפיה אלטרנטיבית. במובן זה, קייט היא מועמדת אידאלית לגלם את הפנטזיה, כי מה יש בה בעצם: בחורה נאה אבל לא יפה באורח קיצוני, מוצלחת אבל לא יותר מדי, עשירה אבל לא כקורח, בליינית אבל לא עושה שטויות.
היא אפילו לא בלונדינית טבעית, בתולה, צעירה, נבוכה ומסמיקה כמו החמות ז"ל - ובנקודה זו מיליוני נשים צעירות ברחבי תבל יכולות להיאנח ולומר לעצמן "אילו רק הייתי לומדת בסנט אנדרוז בשנת 2002".
גברים מוזמנים להתמקד בחסרונותיו של הנסיך: שיערו המקליש, גובהו הלא כל כך מרשים, הקלוציות המשפחתית - מעין חוסר חן תנועתי גנטי שהוא חולק עם אביו ודודתו, הנסיכה אן.
המרחק העצום של דמותו המצולמת מן השלמות הגברית של דוגמני תחתונים דווקא מעצים את הגרסה הזכרית של הפנטזיה. "אילו רק הייתי נולד למשפחה אחרת", אומר לעצמו מוחו של הצופה.
מבחינת בקינגהאם הפקות, כל זה אינו אלא המצע לעשרות מסרים בלתי מילוליים שהצופים יופגזו בהם במהלך יום השידורים כולו, שכן חתונה מלכותית מצולמת לא מתרחשת מפני שהארמון רוצה לחלוק את אושרו עם ההמונים, אלא מסיבות ריאל-פוליטיות חכמות במיוחד.
לא ההפקה הראשונה
הראשון שהבין את חשיבות הניראות המלכותית בעידן הוויזואלי היה ג'ורג' החמישי, סבה של המלכה אליזבת. ב-1923, כשבנו השני נישא לאליזבת בולס-ליון, לימים המלכה האם, החליט שהטקס ייערך בווסטימנסטר ולא בכנסיה קטנה ומרוחקת מלונדון, כפי שעשו קודמיו, בשקט גמור וכמעט ללא נוכחות של פשוטי עם או נציגי העיתונות.
המלכה אליזבת. האזרחים תרמו תלושי מזון לעוגת החתונה
הסיבה לכך היתה החשש העצום לתמורות הרסניות במעמד המלוכה אחרי מלחמת העולם הראשונה. ג'ורג' לא רצה שמשפחתו תגמור כמו הרומאנובים ברוסיה, שהשניאו את עצמם על העם בעצם הריחוק שלהם ממנו וכרו לעצמם בור סופני.
הוא ביקש להפוך את החתונה לאירוע שיצפו בו באי הקולנוע ויחושו כי הם חלק מן ההתרחשויות, כי איכשהו החתונה הזאת שייכת גם להם. זו היה הצלחה אדירה. כשג'ורג' השישי התיישב על כס המלכות, אחרי שאחיו הבכור נישא לגרושה אמריקנית ונאלץ לוותר על התואר, הוא הפך למלך אהוב מכוח הזיכרון המכונן של החתונה.
מי זכר שהחלפת הנדרים בין בני הזוג לא תועדה כלל? צילום של הטקס עצמו לא עלה על הדעת, וה-BBC ביקש להקליט את האירוע לרדיו - ונדחה.
הסיבה: ייתכן שאנשים יישבו להאזין לאירוע המקודש תוך כדי ישיבה בפאב ושתיית בירה! הכנסיה מחתה, הארמון הנהן בצייתנות והעם השלים את הפרטים מדמיונו.
נישואיה של המלכה אליזבת נעטפו גם הם בסמליות עצומה. ב-1947 בריטניה נשאה עדיין את צלקותיה המכאיבות של מלחמת העולם השנייה, במידה כזו שאזרחים מן השורה תרמו מתלושי המזון שלהם לארמוו בקינגהאם כדי שאפשר יהיה לאפות עוגת חתונה ראויה, והפירות היבשים בקונסטרוקציה החגיגית הגיעו כמתנה מתנועת הנוער של הצופות האוסטרליות.
כל המשי הטבעי בממלכה לא הספיק לשמלה ראויה לנסיכה, ולפיכך גויסו תולעי משי מסין העממית לעבוד שעות נוספות, מפני שהתולעים באיטליה נחשבו לאויבות (זה לא מכבר איטליה היתה חלק ממדינות הציר ההיטלראיות, כזכור).
השמלה עצמה עוצבה בהשראת ה"אביב" של בוטיצ'לי והיתה אמורה לסמל התחדשות מתוך ההריסות, אבל בסגנון קלאסי לגמרי, כאילו אפילו המלכה ויקטוריה החסודה היתה מאשרת אותה כמלבוש הולם - וכל העסק, לראשונה בתולדות האנושות, צולם לטלוויזיה.
300 מיליון צופים ראו כיצד בית המלוכה עדיין עומד על תילו ולא מתכוון להיפרד מאהבת העם, משלב צניעות והידור באורח אלגנטי ביותר ומציג לראווה את הצעירה שתהיה המלכה שתשב על כסאה שנים רבות, עד כדי כך שתאיים על השיא של סבת-סבתה, ויקטוריה.
אגדה טראגית
החתונה המצולמת הבאה כבר הייתה בצבע, ואולי כאן טמון שורש הבעיה בחיי הנישואים הבעייתיים של המצולמים ואלה שיבואו אחריהם. הנסיכה מרגרט נישאה ב-1960, והטקס היה איתות לכך שבריטניה מסיימת את השנים הקשות ומתחברת לעולם חדש, צעיר והיפסטרי, עם המון מוזמנים טרנדיים ואמנותיים, שמלה שהיא עוגת קצפת נטולת דאגות ובלי רקמה של שלטי-אבירים - וחתן שהוא צלם אופנה. הנישואים התפרקו, והחתונה המלכותית הבאה אמורה היתה לאשש את יציבות חיי השפחה של הארמון - אבל רק למראית עין.
הנסיכה דיאנה. נישואי נוחות שנגמרו בטרגדיה (צילום: AFP)
כי 750 מיליון הצופים באגדה של ליידי די וצ'רלס לא ידעו את מה שידע הארמון: אלה היו נישואי נוחות מטעמו של הנסיך, שלא ויתר לרגע על קמילה. זו היתה הפקה ענקית מכל קודמותיה, אבל מבוימת יותר. דודו של צ'רלס, הדוכס מאונטבאטן, כתב לו שעליו למצוא נערה צעירה ובלתי מנוסה שתהיה לו לכלה. צ'רלס, ששמו נקשר בשמותיהן של תריסר נשים לפחות לפני נישואיו, יגע ומצא בדיוק מה שאמא שלו רצתה. והצופים? הם רצו לראות אגדה, והם קיבלו טרגדיה מאוחרת. לא כך אמורות אגדות להסתיים.
מסרים להמונים באדיבות בית המלוכה
מאז פרידתם של צ'רלס ודיאנה הספיקו הנסיכה אן והנסיך אנדרו להתגרש. השערוריות נערמו זו על גבי זו, ובית המלוכה ייחל להזדמנות להפגין שוב את העוצמה, היציבות, ההמשכיות והבטחון שחתונה מלכותית אורה לשדר. כן, גם היום יועברו עשרות מסרים לצופים והנה כמה מהם.
ארמון בקינגהאם. בדיוק מה שרוצים שתחשבו (צילום: shutterstock)
בית המלוכה מבקש להצטייר כמוסד פטריוטי, הומניטרי ושוקד על זכויות אדם: לשם כך הוזמנו חיילים פצועים וקרובי נספים מאפגניסטן, הומלסית אחת, שני רבנים והמון מוסלמים, סיקים והינדים מתונים - ונשללה הזמנתו של השגריר הסורי שמשטרו יהיה עסוק גם היום בטבח מפגינים.
בית המלוכה רוצה שתדעו כי הוא משלב מסורת וחדשנות ומכבד מצליחנים מכל התחומים, בתנאי שהם לא צעירים מדי ומאוד מבוססים. אלטון ג'ון ברשימת המוזמנים וגם רואן אטקינסון, הבקהאמים וגאי ריצ'י, ובין נציגי הדור הצעיר אפשר למצוא את קניה ווסט, על תקן הפתיחות לכל גוני הקשת האנושית.
בית המלוכה מתאמץ מאוד מאוד לשמר את השושלת, ולהציג בפניכם את מי שיהיה המלך הבא, בלי לומר זאת באופן מפורש:
לשם כך נשללו מבני הזוג המלכותי כל אפשרויות הבחירה באופי הטקס, למעט פרטים טריוויאליים כמו השמלה, הזר והעוגה.
גם כאן המסורת חוגגת, כי וויליאם בחר בעוגת שוקולד לא אפויה, להיט במטבח המלכותי, וקייט הלכה על עוגת פירות עתיקת יומין עם ברנדי צרפתי. בכפר הגלובאלי, באיחוד האירופי, אומרת לנו ההפקה, שוב אין משמעות ללאומיות של תולעים ומשקאות, אבל שוב צריך לחגוג את הערכים השמרניים מכל - נישואים (בתקווה שיחזיקו מעמד), מונוגמיה (בתקווה ששלדים לא יתגלו בארונות), וכמובן, מלוכה - בתקווה שתהיה שם לעד, או לפחות עד לחתונה הטלוויזיונית הבאה.
