לעבוד, אבל בכבוד

מבצעי הנדבנות של חג החירות העידו על רוחב לבו של עם ישראל, אך לא פחות מכך, על העוולות החברתיות בהנהגת ממשלתנו. האבסורד הוא שנתניהו וברק הוסיפו קולם בפנייה לאזרחים לתרום . עכשיו, לקראת 1 במאי, חייבים להפסיק את המנגינה הצינית הזו. ראש הממשלה וממשלתו, הם האחראים למדיניות הכלכלית הקפיטליסטית האכזרית, שמשעבדת כשליש מאזרחיה לעוני, וגוזלת מהם את חירותם וכבודם.

הכיצד מעז נתניהו להגדיל את "פס הייצור של העוני והפערים" ביד האחת, וביד השנייה, לעשות מניפולציה של איכפתיות? זו גניבת דעת. נתניהו אשם ב"שיא האומלל", לפיו אנחנו המדינה הענייה ביותר ב-OECD, והפערים בקרבנו הם הגדולים ביותר, וזה בעם שחרת על דגלו את "כל ישראל ערבים זה לזה".

לכן, ב-1 במאי, יום מאבקם של העובדים/ות, נאמר לראש הממשלה, די! עלינו להדוף את המדיניות הקפיטליסטית שלו, ולאמץ את הסטנדרטים המקובלים ברוב מדינות ה-OECD המשגשגות. כנגד 10 מכות מצרים של חג החירות, נדרוש מהממשלה לאמץ 10 המלצות של ה-OECD שהוגשו למדינת ישראל, והיא טרם עשתה דבר בנדון:

1. הרחבת התעסוקה. העבודה היא זכות, שנגזלת מרבים. נדרשים העדפה מתקנת לערבים ולאתיופים בשוק העבודה; הגדלת התקציב לשירות התעסוקה, החזרת התקציב להכשרות המקצועיות והגדלת התקציבים למעונות היום.

2. הגברת אכיפת חוקי העבודה. מצב הניצול/עבדות של עובדים רבים מחפיר. בישראל כל פקח צריך לפקח על פי 6 עובדים מאשר במדינות המפותחות. יש להגדיל את תקני המפקחים; להגדיל את הקנסות על מעסיקים מפירי חוקי עבודה ולהגדיל את התקציב לבתי הדין לעבודה ולנציבות לשוויון הזדמנויות.

3. מעבר למערכת מס פרוגרסיבית. מערכת המס והקצבאות בארצות ה-OECD מצליחה להקטין את פערי העוני ב-60%, ובישראל רק ב-25%. המסקנה: מערכת המס בישראל מעוותת. הדו"ח מציע לצמצם את הפטורים הרבים הניתנים לבעלי הכנסות גבוהות; להקל את מבחני ההכנסות ולמקד קצבאות בעידוד יציאה לעבודה. וכן, להפסיק את הורדת המסים הגורפת.

4. להגדיל את תקציבי הרווחה, מ-16% מתקציב המדינה, ל-21%, כמו במדינות ה-OECD.

5. ודאגת לגימלאיך. חרפת 23% מהקשישים בישראל החיים מתחת לקו העוני, לעומת 13% בלבד במדינות ה-OECD מבישה. יש להחזיר את גזל 4% מהקצבה, להקל את נוקשות מבחני אבטחת ההכנסה לקצבת זקנה, ולא לשלול קצבה לקשיש בעל מכונית.

6. סיוע לחיסכון לפנסיה. הדו"ח ממליץ על השלמת חסכון לעובדים העניים (על כל שקל שהעובד חוסך לפנסיה, המדינה תשלים שקל), ומנגד - ביטול ההטבות לבעלי היכולת.

7. מדיניות העסקת העובדים הזרים. לחייב מעסיקים להוכיח שעשו כל מאמץ להעסיק ישראלים, לאמץ מדיניות הגירה חוקית של הגברת האכיפה כנגד עובדים זרים שלא כחוק, ומאידך לאפשר לחלק מהעובדים הזרים להפוך לאזרחים.

8. להגדיל משמעותית את ההשקעה בחינוך. ההשקעה בישראל בתלמיד היא הנמוכה ביותר ב-OECD והמורים בישראל משתכרים הרבה פחות מאשר בכל מדינות ה-OECD. בשנים 1995- 2006, גדלה ההשקעה בחינוך ב-OECD ב-39% לעומת 9% בלבד בישראל.

9. קצבאות ילדים. מתן קצבאות ילדים מוגדלות דווקא למשפחות עובדות.

10. צמצום פערי השכר. שאו ברכה על ההעלאה ההדרגתית בשכר המינימום והמשיכו כך, ומאידך, יש לפעול לאלתר להגבלת שכר הבכירים. ב-1 במאי, עלינו לדאוג לכבוד האדם ולחירותם של אלה שעל אף שהם עובדים (וקשה), נשארים מתחת לקו העוני ומפרנסה בכבוד.

בין פסח ל 1 במאי, הבה נאמץ את הסולידריות של מדינות סקנדינביה, ברוח המסורת של ישראל ומדינת הרווחה שלנו עד שנות ה-90. בל נאפשר לראש הממשלה להמשיך לכרות ברית בין הון ושלטון, ולעצום עין אל מול פני העוני הרב המציף ופוגע באזרחים ואזרחיות עובדים/ות, גימלאים ובעלי מוגבלויות. כשם שהחירות אחזה השנה בכיכר א-תחריר במצרים, כן תעלה שוועת העם היושב בציון לצדק. לא לנדבה - לחירות, ולא לנהנתנות - לעבודה, אך בכבוד.  

ד"ר ענת מאור, מרצה במרכז האקדמי רופין ובאוניברסיטה הפתוחה