רבותיי, ההיסטוריה חוזרת?

"הלהקה כבר מוכנה", שר שלמה ארצי בשירו הוותיק, "האצבע על ההדק, כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע...". אכן, יש בו, במשחק העונה, זיכרון בלתי נמנע. אפילו אוהדי מכבי חיפה האופטימיים ביותר, אינם יכולים להתעלם מהתחושה המפחידה של דז'ה-וו.

• משחק על 4 נקודות: חיפה - הפועל, גיליון ציונים
• הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק
• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
  

אין ספק שמכבי חיפה מגיעה למשחק הזה בעמדת נחיתות. לא רק בגלל פער הנקודה מהפועל ולא רק בשל טראומת 'השער האומלל ביותר בעשור', שסיפק לה ניר דוידוביץ'. מכבי חיפה תעלה על המגרש כאנדרדוג, בעיקר בגלל אותה התחושה שרבותיי, ההיסטוריה חוזרת. ועם החשש מפני חזרתה של ההיסטוריה, מתפתחת גם היסטריה קלה במחנה החיפאי, ולפיה הפעם ידביק הפסד האליפות למצחם של הירוקים באופן רשמי את תווית הלוזרים.

מהראן לאלא חוגג במעוז הירוקים בעונה שעברה (אלי אלגרט)

ובכן, רק אם יתקיימו במוצ"ש שני תנאיי יסוד שיפורטו מיד, קיים סיכוי סביר שהירוק הזוהר יחזור לפניהם של האוהדים בתום משחק העונה. תוצאת המשחק תלויה כמובן גם ביכולתה של הפועל ת"א, אלא שלא תקראו כאן אף מילה על האדומים. אז מהם תנאי היסוד לניצחון חיפאי?

1. הקהל. הקבוצה האהודה בישראל (אולי למעט ברצלונה) היא מכבי חיפה. מדי שבועיים, כשאנחנו עושים את דרכנו מישוב מגורינו שבהרי ירושלים למשחקי הבית בקריית אליעזר, נקלעות בדרכנו כבר בנתיבי איילון לא מעט מכוניות שצעיפים ירוקים משתלשלים מחלונותיהן. אלא שכדור וקוץ בו.

ראובן עטר. אוליי תעזבו אותו כבר? (אלי אלגרט)

הקהל הירוק, שהורגל בעשור האחרון לשרשרת של אליפויות, הפך לקהל מלחיץ. מפונק משהו. לא פעם ולא פעמיים, בעיקר במצבי פיגור, מזכה הקהל את שחקניו ואת מאמנו בשריקות בוז. לא פעמיים ולא שלוש מקבל דווקא ראובן עטר תשואות חן מהיציעים.

ובכן, קופים ירוקים יקרים, ההיגיון שעובד בכל טריבונה קונבנציונאלית, ראוי שיעבוד גם בקריית אליעזר. כשהשחקנים מגמגמים על המגרש הם זקוקים לעידוד, לא לקריאות גנאי והתרסה. על הקהל הירוק להפוך באמת ובתמים, כמאמר קלישאת הכדורגל, לשחקן ה-12.

ליאור רפאלוב. השתדרג - על המגרש ומחוצה לו (חגי אהרון) 

2. שלושה שחקני מפתח. לא המאמן יכריע את המשחק ולא המערך הטקטי. משחק העונה, בצד החיפאי, תלוי לשבט או לחסד ברגליהם של שלושה מוסקטרים: בראש ובראשונה אביר היגון דוידוביץ'.

עד המשחק נגד נתניה, למעט מקרים בודדים, הוא יצר ביציעים ובמגרש דימוי של חומה בצורה. אחרי השגיאה הקשה שעשה במשחק האחרון, נפלה רוחו עד כדי כך שבכל התקפה של נתניה, החסיר הקהל הירוק פעימה. השוער המנוסה הזה חייב לעלות על כר הדשא בתחושה שהוא משחק את משחק חייו. עליו לזכור שעל אף הכל, מכבי חיפה ספגה עד כה את מספר השערים הנמוך בליגה.

אחריו, ליאור רפאלוב שהולך ומקבע את מעמדו כשחקן השדה הטוב בישראל. רפאלוב עבר תהליך התבגרות מואץ מהרגע שנקרא לנבחרת. ריכוז מוחלט של האיש במרבית דקות המשחק, הברקה-שתיים שלו, וההתמודדות מוכרעת.

שחקן מפתח אחרון וחביב, הוא יניב. קטן, מנהיג וג'נטלמן, הוא השחקן היחידי במכבי חיפה שמסוגל לעורר את חבריו בדקות משבר ולדחוף אותם לחוף מבטחים. קבוצה חפצת אליפות, אסור שתיקלע לסיטואציה המביכה שהשתררה במשחק האחרון שלה: עד לדקה ה-25 היא שטפה את המגרש בוירטואוזיות. אחרי ספיגת השער הטפשי של דוידוביץ', הקבוצה כמעט התמוטטה. כניסתו של יניב קטן במחצית אמנם לא שינתה את התוצאה, אבל בהנהגתו שבה מכבי חיפה ונראתה על המגרש כקבוצה רעבה.

ויש עוד תנאי הכרחי להצלחת הקבוצה, נוסף ליכולת ולכישרון. זהו תנאי שאין לשחקנים שליטה עליו, גם לא לקהל: המזל. "תמיד עדיף לצאת לקרב עם גנרלים

 שהמזל איתם, על-פני גנרלים מוכשרים", אמר בשעתו המצביא הצרפתי המהולל נפוליאון.

גלגל המזל של מכבי חיפה חורק מאז הדקה ה-92 של מחזור הסיום בעונה הקודמת. הגלגל ממשיך לחרוק גם העונה. אבל אם יתעשת הקהל, אם יתעשתו שלושת שחקני המפתח ואם אלת המזל תחזור במוצאי שבת ותתייצב בצד הירוק, יש צ'אנס סביר שההיסטוריה לא תשחזר את עצמה ב"מיני סופר קלאסיקו", במוצ"ש.

גיל ליטמן הינו עורך בכיר בקול ישראל ואוהד שרוף של מכבי חיפה