חמשת השערים ללימודי השואה
הרצון והקושי להעביר לתלמידיי את סיפור העם היהודי במלחמת העולם השנייה, יחד עם תלאותיו של אבי, הולידו את הרעיון ליצור תערוכה שתציג את קורות הספורטאים במהלך השואה, כדרך לעקוב אחר התפתחות זהות עמנו בתקופה קשה זאת
"זכור את שעשה לך עמלק". משפט חזק זה מלווה אותי מגיל 13, כאשר עליתי לתורה. מאז עברו שנים רבות ומצאתי עצמי מתחבר שוב לאותו משפט בהקשר למאורעות מלחמת העולם השנייה והשואה.
בתוקף עיסוקי המקצועי - מורה לחינוך גופני מזה 30 שנה - שוחחתי עם התלמידים ביום השואה, תוך ניסיון להעביר את הסיפור הקשה של העם היהודי, האנטימשיות והרדיפות הקשות. אולם לא תמיד הרגשתי שאני מצליח להגיע לליבם של תלמידיי, גם בגלל המאורעות הקשים והבלתי נתפסים וגם בגלל הזמן הרב שעבר מאז התרחשותם. חיפשתי דרך מיוחדת, שתיגע בלב התלמידים ותיתן להם הזדמנות טובה ללמוד לא רק על המקרים הקשים, אלא גם על הגבורה של אותם יהודים.
לאחר פטירתו של אבי, בשנת 2004, חשתי צורך להבין את אירועי התקופה ההיא, הן מהפן האישי והן מהפן המקצועי. אבי, פנחס רלס ז"ל, עלה מפולין בגיל 16 בגפו כציוני נלהב במסגרת בית"ר עקב התגברות האנטישמיות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא התגייס לצבא הבריטי ונשלח להילחם באיזור כרתים ושם גם נפל בשבי הגרמני. הוא ישב בשבי הגרמני קרוב לארבע שנים, שוחרר עם תום המלחמה ונשלח לבריטניה לשנת החלמה. בתום שנה זו הוא שב ועלה לישראל.
מאז שאני זוכר את עצמי אבי לא דיבר ולא סיפר רבות על תקופת השבי, דבר שגרם לי לסוג של חסך, מעין "חור שחור". חלק מהמידע שברשותי נודע לי רק אחרי מותו, משיחה עם קרובי משפחה, בני עיר ואחים לגורל.
הרעיון לשלב ולבדוק את סיפור הספורטאים היהודים במהלך השואה התגבש אצלי ב-2005. במשך ארבע שנים אספתי חומרים לתערוכה בארץ וגם בגרמניה, שם נעזרתי באנשים מאוניברסיטת פוטסדאם. האיסוף כלל גם שיחות עם ספורטאים ניצולי שואה, כגון אגנס קלטי ופרופ' שאול לדני.
"יש להסיר את כל השלטים העוינים את היהודים בברלין"
מאז יצרתי בבית הספר תוכנית ספירלית, שבה אני מלמד בשכבות השונות על ספורטאים ואנשים הקשורים בספורט בתקופת השואה. בשכבה ז' אני מלמד את הסיפור של גטו טרזין וליגת הכדורגל שלו; שכבה ח' לומדת על מועדון הכוח וינה בעזרת סרטו של ירון זילברמן "הכח לשחות"; שכבה ט' זוכה להכיר את סיפורו המופלא של המתאגרף היהודי שלמה ארוך, בעזרת הסרט "נצחון הרוח".
תוכנית זו נכתבה בשיתוף פעולה עם צוות המורות להיסטוריה, תוך חשיבה אינטרדיסיפלינרית, ואף זכתה בפרס החינוך (מקום ראשון) של מכון "משואה" לשנת 2010. בנוסף לכך, עובדים תלמידים עם דף שאלות, המלווה את התערוכה שהקמתי ומוצגת במכללה בווינגייט ובחטיבת הביניים בר לב בכפר סבא.
התערוכה מורכבת מחמישה שערים ו-14 כרזות, בעיצובו של אביב קלרפלד מתיכון אורט שפירט בכפ"ס. הכרזות מתארות את הסיפור ההיסטורי המרתק של השינוי שחל אצל יהודי אירופה בגישתם לחינוך הגופני, במקביל להתעוררות התנועה הציונית.
הנצחה, אחד השערים בתערוכה
חמשת השערים עושים דבר דומה. הראשון (התחדשות והצטיינות) דן בשינוי שחל בתדמית היהודי האירופאי בעקבות הקונגרסים הציוניים ובהתאם למשנתו של מקס נורדאו; השני (התפכחות) מספר על הצרת צעדיה של האוכלוסייה היהודית עם עליית גורמים לאומיים קיצוניים בגרמניה, דבר שהוביל להקמת מועדוני ספורט יהודים.
בשלישי (יזכור) נבחרו מספר ספורטאים בעלי שם, שהטביעו את חותמם הן בתחום הספורט התחרותי והן בתחום הספורטיבי ארגוני כללי במדינות בהן חיו. ספורטאים אלה נשלחו למחנות ההשמדה ושם נרצחו כחלק מדיניות "הפתרון הסופי".
הרביעי (הנצחה) מתאר את השינוי האיטי שחל בגרמניה, בהתייחסות למאורעות הקשים של השואה ובנכונותם ליטול אחריות על מעשיהם הנוראיים בשנים אלה. החמישי (תקומה) מסכם את הסיור בתערוכה ומספר את סיפורם האישי של שלוש ספורטאים יהודים שניצלו מהשואה, עלו לארץ והטביעו את חותמם בספורט הישראלי-ייצוגי.
לפנייה לכתב/ת 
