להגמיש כל חוק למען הניצולים

ישראל נמצאת בשעה מורכבת. מצד אחד, צופה במהפכות סביבנו, וכאן מזניחים כמעט במתכוון את הערכים והסולידריות החברתית - ואת אלו שנותרו מצפים בגינונים מפלסטיק, מהופנטים לתוכניות ריאליטי. בתוך כל התפוררות הרווחה, החינוך והערכיות, מסתובבים כאן כרוחות רפאים נפגעי השואה. אותם הניצולים עוברים בתחנת השלום בתל-אביב, ורואים את התחנה האחרונה בטרבלינקה ואת הרמפה באושוויץ, מביטים על מגדלי היוקרה, ורואים את צריפי מאידנק ובירקנאו.

איני מתיימר לתקן את כל עוולות העולם. לא רוצה. אני כאן לזעוק זעקה אחת ויחידה. הזמן פועל נגדנו. בישראל 2011 יש יותר מ-200 אלף פליטי שואה. חלקם רעבים, רובם בודדים והזמן, הזמן הארור, יחסל תוך שנים מספר גם את אחרון הניצולים.

אם לא נעשה מהפך פשוט אך משמעותי, כאן ועכשיו, הדור הצעיר לא יסלח לנו. יזניח אותנו כפי שאנו זונחים את ניצולי השואה. הפתרון, שיגרום לניצולי השואה לחיות את שארית חייהם בכבוד, פשוט. ללא צורך בניתוחי כלכלנים, כינוסי ועדות וסיעור מוחות כוחות השוק. נשנס מותנים לטובתם, אבל יותר מכך לטובתנו.

השבוע כינסנו בקרן לרווחת ניצולי השואה את ישיבת "השולחן העגול" הראשונה יחד עם משרד האוצר ו-15 הגופים המטפלים בניצולי השואה. ישיבה פשוטה, אך היסטורית, שבה ניסינו לשפר את רווחת הניצולים. ננצל כוח משותף זה על מנת לצמצם ככל האפשר את אוקיינוס המידע ואת ים הטפסים הנדרשים למיצוי זכויותיהם; נפעל להגדיל את תקציבי הממשלה; נשנס מותניים על מנת להחזיר את השיח על ניצולי השואה למרכז הבמה הציבורית, לייצר דיור מוגן לניצולים, להוציא אותם להצגות, להרכיב שיניים כדי שיוכלו לאכול ולספק משקפיים כדי שייהנו יותר מכל מה שבנו בארץ הנפלאה הזאת; ניצור מאגר ניצולי שואה אחיד ובעיקר - נפסיק את משחק הכסאות האכזרי.

חיילים במלחמה למען הניצולים 

אני קורא לכם להיות חיילים במלחמה על כבודם של ניצולי שואה, מלחמה מורכבת הרבה יותר מאשר בכל מקום אחר. בצבא זה קל ופשוט. שם, אתה ניצב מול אויב ומציע פתרונות. כאן, חצי שנה לאחר כניסה לתפקיד, אני יכול לומר בבירור, שאין לי תמיד יכולת לעזור לזקן רעב שחווה תופת באותה הקלות שיכולתי להביס מחבלים עם הגדוד.

אין למדינת ישראל את המנדט להשוות בין ניצולי השואה לבין אוכלוסיות אחרות, קשות ובעייתיות ככל שיהיו. אין לנו מנדט להזניח. זה חייב להיות כאן ועכשיו, כי אין מחר. תנו להם להעביר את שארית חייהם בכבוד. אני מפציר במקבלי ההחלטות להגמיש כל חוק אפשרי על מנת לגרום לזה לקרות.

כאשר הייתי בצה"ל, ויזמתי את תרומת מח העצם מהצבא, אמר לי הפרקליט הצבאי שזה לא ייעודו של הצבא ויש בעיה בחוקיות הדברים. אמרתי לו "חביבי, אתם יודעים להגן על לוחמים בשדה הקרב, אז אני בטוח שגם על זה תוכלו להגן ובכלל, אני אוהב בננות - ובדקתי, הן עוברות דרך הסורגים". יחד, נגרום לזה לקרות. נסיר את הערפל מעל עתידם של הניצולים וניצור עבורם תקווה כיאה לאלה שבזכותם אנו כאן והם באמת מרכיב חשוב כל כך בהקמתה ובשגשוגה של המדינה היהודית.

תתאמצו, תגמישו, תקצרו, תוסיפו. ותנו להם לחיות בכבוד.

האלוף במיל' אלעזר שטרן, לשעבר ראש אגף כח אדם בצה"ל, כיום יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל