שתף קטע נבחר

יצאה מכלל שליטה: הקשר בין דלקת ומחלות קשות

יותר ויותר חוקרים מבינים היום שהגורם למחלות מסוכנות רבות הוא דלקת שיצאה מכלל שליטה, כך מדווח מוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות". מנגד, זו גם הדרך שבה הגוף שלנו נלחם בווירוסים, בחיידקים ובשאר פולשים. אז איך שולטים בדלקת?

"שנת הדלקת" - זה הכינוי שלו זכתה שנת 2011 בעיתונות הרפואית העולמית, ולא במקרה. דלקת - תהליך ביוכימי מרכזי המתרחש בתוך כל אחד מאיתנו - היא הלהיט התורן כמעט בכל כנס רפואי בתקופה האחרונה.

 

 

ככל שהמחקרים בנושא הזה נערמים, מתברר שהתהליך הדלקתי הוא מצד אחד אבן הפינה של בריאות וריפוי, ומאידך זה שאחראי כמעט לכל מחלה או בעיה רפואית, החל מסרטן ומחלות לב, וכלה בשבץ מוחי ואלצהיימר. אם לא נלמד כיצד לשלוט בדלקת, היא עלולה אפילו להרוג אותנו.

 

הבשורות הטובות: בשנים האחרונות חושפות פריצות דרך מדעיות משמעותיות כיצד פועלת התגובה הדלקתית, ומאפשרות למדענים ללמוד כיצד ניתן לשלוט בה ולהשפיע עליה.

 

מהי בדיוק דלקת, מדוע היא בכלל מתרחשת ואיך אפשר לשלוט בה?

 

דלקת היא הידידה הטובה ביותר

כשאנחנו חושבים על דלקת, רובנו מקשרים אותה אוטומטית עם מחלות וחיידקים. אבל דלקת היא הידידה הטובה ביותר שלכם. היא למעשה תגובה חיובית, ואפילו מצילת חיים, של מערכת החיסון שלנו לזיהומים. מטרתה להדוף וירוסים, חיידקים, פטריות וטפילים אחרים הפולשים לגופנו.

 

"מערכת החיסון שלנו כוללת מצד אחד גורמים פרו-דלקתיים, המעודדים ומאיצים דלקת, שתפקידם לעזור לגוף להתגבר על פציעות וזיהומים ולרפא את עצמו, ומאידך, גורמים אנטי-דלקתיים, שתפקידם למנוע ולדכא דלקת‭,"‬ מסביר פרופ' נדיר ארבר, מנהל המרכז למניעת סרטן במרכז הרפואי תל-אביב.

 

"במצב תקין, שני סוגי הגורמים הללו פועלים בהרמוניה וישנו איזון מדהים ביניהם ששומר על גופנו. הבנת התהליך הדלקתי והיכולת לטפל במחלות זיהומיות ודלקתיות הן אולי הגורמים ששינו במידה הרבה ביותר את ההיסטוריה של המאה והובילו לעלייה בתוחלת החיים שלנו".

 

דלקת היא מה שקורה כשאנו נכווים מתנור לוהט, נחתכים בטעות מסכין חדה, כשננעץ קוץ באצבע שלנו או כשחיידק לא סימפטי גורם לנו לכאבי גרון. מערכת החיסון שלנו מגיבה ושולחת מיד את החיילים שלה - תאי הדם הלבנים, שהמומחיות שלהם היא להדוף את הפלישה.

 

התגובה שלהם מורכבת מאוד וכוללת מגוון פעילויות, החל מזיהוי הפולש העוין והערכת רמת התגובה הנחוצה, וכלה בחיסול ממוקד של הפולש, סילוקו ותיקון הנזק לרקמה הפגועה. חלק מהתאים הלבנים, המכונים נויטרופילים, נאבקים בפולשים ומחסלים אותם.

 

במקביל, התאים הלבנים מפרישים חומרים מעודדי דלקת (פרו-דלקתיים) אחרים שמבצעים פעילויות מבצעיות נוספות: לימפוציטים, שמזהים מזהמים עוינים; היסטמינים, שגורמים לכלי הדם להתרחב ומאפשרים ליותר דם - ועימו יותר תאים לבנים - להגיע לאזור; ציטוקינים, שגורמים לעליית חום הגוף, ועל ידי כך מאטים את הנגיף או החיידק, ואחרים.


החומר שהופך את הכורכום לצהוב פועל כנוגד דלקת וסרטן (צילום: יעל גרטי)

 

דלקת היא גם האויבת הגדולה

עד כאן זה יופי. התגובה רבת-העוצמה הזו מספקת לנו הגנה מעולה מפני שלל פולשים עוינים. בעולם מושלם, התגובה הזו הייתה מתרחשת בדיוק כמו בספר: שחרור של תרכובות פרו-דלקתיות אך ורק כאשר יש צורך בכך, ו"כיבוי" התהליך על ידי שחרור תרכובות נוגדות דלקת כשהפלישה הסתיימה.

 

ואכן, ברוב המקרים, כשהנויטרופילים מחסלים את הפולש ומסיימים את תפקידם תמה הדלקת, והתאים עוברים מוות תאי מתוכנן. בשלב זה נכנסים לפעולה תאי דם לבנים אחרים, שנקראים מקרופאגים, אשר בולעים את התאים המתים ומחזירים את הרקמה לפעילות רגילה.

 

לרוע המזל, לפעמים התהליך הזה יוצא מכלל שליטה. במקרים אלה, הצבא של מערכת החיסון פשוט אינו יודע מתי להפסיק. הוא ממשיך לפעול וגורם לדלקת כרונית, הפוגעת ברקמות בריאות וגורמת למחלות. באופן אירוני, מערכת ההגנה הנמרצת מדי הופכת את גופנו לרגיש יותר למתקפות חיצוניות.

 

דלקת כרונית תורמת כמעט לכל מחלה קשה. המחלות המקושרות ביותר עם מצב כרוני של דלקת הן המחלות האוטואימוניות. במחלות אלו, שהן המקבילה הרפואית ל"פגיעה מאש כוחותינו" בצבא, החיילים של מערכת החיסון פונים משום מה נגד הגוף במקום להגן עליו, ובתגובה היפראקטיבית מתחילים לתקוף ולהרוס רקמות בריאות.

 

הדוגמאות השכיחות למחלות אלה הן זאבת (לופוס‭,(‬ טרשת נפוצה, סוכרת מסוג ‭,1‬ קוליטיס כיבית, קרוהן ודלקת מפרקים שגרונית. אבל בספרות הרפואית מתוארות קרוב למאה מחלות אוטואימוניות, ובעשור האחרון דיווחו 15 העיתונים הרפואיים החשובים ביותר על עלייה בשיעורי המחלות הללו.

 

לרשימת המחלות הארוכה שבהן מעורב התהליך הדלקתי אתם יכולים להוסיף גם אלצהיימר, סוכרת מסוג ‭,2‬ מחלות לב, פרקינסון ואפילו דיכאון. אבל המחלה שהקשר שלה לדלקת נחקר יותר מכל בשנים האחרונות היא סרטן, ומחקרים רבים מצאו קשר בין תהליכים סרטניים לתהליכי דלקת בגוף.

 

"הקשר ההדוק בין דלקת להתפתחות סרטן הולך ומתבהר בשנים האחרונות‭,"‬ אומר פרופ' ארבר. "כיום כבר ידוע שקיים קשר בין וירוסים לבין התפתחות לימפומה וסרטן הכבד. הגילוי אודות הקשר בין חיידק הליקובקטר פילורי לדלקת בקיבה, וכתוצאה מכך לסרטן הקיבה, זיכה את החוקרים רובין וורן ובארי מרשל בפרס נובל. מתברר שגם סרטן צוואר הרחם נגרם על ידי נגיף - וירוס הפפילומה האנושי. גילו גם שכאשר מצליחים לשמור על הפוגה (רמיסיה) בתהליך הדלקתי אצל חולי קוליטיס, הסיכוי לפתח סרטן במעי הגס קטן.

 

"אני אחמיר ואומר שלדעתי, כל תהליך סרטני כרוך בתהליך דלקתי, ויש הרבה מאוד מן המשותף בין שני התהליכים. אותם חומרים מתווכים פועלים הן בתהליך הדלקתי והן בתהליך הסרטני, וגם התהליכים שמתרחשים דומים, בין היתר ייצור וגיוס כלי דם והתחלקות מוגברת של תאים. בתהליך דלקתי ההתחלקות המוגברת הזו נועדה לרפא, וכשמושג ריפוי, הגוף יודע לרסן את התהליך. לעומת זאת, במצב של סרטן, ההתחלקות המוגברת אינה נפסקת". 

 

‬"האביר השחור של הדלקת"

אחד החומרים העיקריים המשותף לתהליכי דלקת ולתהליכים סרטניים הוא החלבון ‭- Kappa B NF‬ שנחשב ל"אביר השחור" של הדלקת. חלבון זה מפעיל מערך שלם של גנים המעורבים בתהליכים דלקתיים ובחלוקה מוגברת של תאים.

 

מחקרים מהשנים האחרונות מגלים חומרים נוספים המשותפים לשני התהליכים. לפני חודש פירסמו חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מחקר שגילה קשר בין דלקת בלבלב לבין התפתחות סרטן הלבלב. החוקרים מצאו ששני חלבונים המיוצרים בשפע במצב של דלקת בלבלב ‭STAT3 -‬ ו-MMP7‬ - משחקים תפקיד חשוב באתחול השלבים הראשוניים של סרטן הלבלב ובהשפעה על יצירת גרורות סרטניות. במחקרי מעבדה הם חסמו את שני החלבונים הללו בעכברים, והצליחו להקטין את מספר הנגעים העלולים להוביל לסרטן ואת הגרורות הסרטניות.

 

סרטן הוא כאמור רק קצה הקרחון של המחלות שהקשר בינן לבין דלקת מתבהר בשנים האחרונות. יש קשר גם בין הדלקת לבין מחלות לב וכלי דם. מתברר שהתהליך הדלקתי מוביל להפרשה מוגברת של רדיקלים חופשיים בגוף, שגורמים לחמצונו של הכולסטרול ה"רע" ‭,(LDL)‬ וכתוצאה מכך, מגבירים את נטייתו לשקוע בדפנות כלי הדם.

 

"העובדה שהכולסטרול ה'רע' מהווה גורם סיכון ללב ידועה כבר שנים רבות‭,"‬ מסביר פרופ' מיכאל אבירם, מומחה לביוכימיה מהפקולטה לרפואה בטכניון ומבית החולים רמב"ם. "אבל מתברר שלא רק כמות הכולסטרול בדם חשובה כגורם סיכון, אלא גם איכותו – כלומר, מידת החמצון שלו. ממש כשם שברזל הופך לחלודה, כך גם הכולסטרול מתחמצן, וכאשר הוא מחומצן, הוא שוקע בדפנות העורקים‭."‬

 

חומרים פרו-דלקתיים נוספים, כגון ציטוקינים ופרוסטגלנדינים, גורמים לזירוז היווצרותם של קרישי דם ולפגיעה מתמשכת בדפנות כלי הדם.

 

לאחר שמחקרים קודמים הצביעו על היווצרותה של דלקת כרונית במוח בעקבות שבץ מוחי, התפרסמו בפברואר האחרון בכתב העת "CNS Drugs" תוצאותיו של מחקר ראשוני בבני אדם, שבחן שיטה חדשה, וככל הנראה פורצת דרך, לטיפול בדלקת הגורמת לפגיעה בתפקודים הפיזיים, הקוגניטיביים וההתנהגותיים.

 

החוקרים דיווחו כי בקרב שלושה חולים שטופלו בתרופה נוגדת דלקת שנקראת ‭,Etanercept‬ חל בתוך עשר דקות ממתן התרופה שיפור מהיר בתפקוד המוטורי, בהליכה, בתפקוד הידיים, בתפקודים חושיים, בתפיסה המרחבית, בדיבור ובפעילויות קוגניטיביות והתנהגותיות.

 

התרופה שניתנה לחולים פועלת על ידי נטרול חלבון פרו-דלקתי שנקרא ‭,TNF‬ אחד ממתווכי הדלקת העיקריים בגוף. חלבון זה מפעיל את החלבון ‭,NF Kappa B‬ שכאמור ממלא תפקיד חשוב בתהליכים דלקתיים ובחלוקה מוגברת של תאים. הממצאים החדשים מספקים לראשונה הוכחה לתפיסה שלפיה טיפול בדלקת יכול לשפר משמעותית את מצב החולים.


תאי שומן באזור הבטן מייצרים גורמי דלקת (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

הקשר בין דלקות גרון למחלות לב

מה גורם לדלקת להפוך מתהליך ריפוי קצר מועד לתהליך כרוני פוגע? "שילוב של תורשה וגורמים סביבתיים‭,"‬ אומר פרופ' ארבר, "למשל, חיידק, וירוס או טפיל. גם אם הטפיל גורם נזק מועט, כשהוא נמצא בגוף במשך תקופה ארוכה, הוא יגרום לדלקת כרונית".

 

ואכן, במאמר שהתפרסם בכתב העת "‭"Circulation‬ טענו חוקרים שזיהומים חוזרים, כגון דלקות גרון או הצטננויות, מגדילים מאוד את הסיכון לפתח מחלת לב כלילית ולמות ממנה. לדבריהם, אין זה משום שהחיידקים והנגיפים גרמו לזיהום ישיר בלב אלא, ככל הנראה, מאחר שהזיהומים החוזרים ונשנים גרמו לדלקת כרונית, שהשפיעה בין היתר על דפנות כלי הדם.

 

גורם מרכזי נוסף הוא רעלים סביבתיים שאנו חשופים אליהם ועישון. חומרים אלה מגרים את הריאות ומכניסים לפעולה תאי דם לבנים רבים, מה שמעצים את הנזק.

 

גם לתזונה שלנו יש תפקיד מרכזי בהפיכת התהליך הדלקתי לכרוני. השומנים שאנו אוכלים מהווים את אבני הבניין הן של הורמונים פרו-דלקתיים והן של הורמונים נוגדי דלקת.

 

"על הסוג הראשון נמנות חומצות השומן מסוג אומגה 6 (שנמצאות בשמנים צמחיים, כמו שמן סויה, שמן חמניות, שמן חריע ושמן תירס‭,(‬ ובעיקר חומצת השומן הארכידונית, שנחשבת למזיקה מכולן‭,"‬ מסביר פרופ' עמירם רז, מומחה לשומנים ולאומגה 3 מהמחלקה לביוכימיה באוניברסיטת תל-אביב. "חומצות שומן אלו מעודדות יצירה של חומרים פרו-דלקתיים. מנגד, לחומצות השומן מסוג אומגה ‭EPA ,3‬ ו‭DHA-‬ (המצויות בדגי מעמקים, כגון סלמון, הליבוט, טונה ומקרל, וכן בתוספי תזונה) יש השפעה נוגדת דלקת‭."‬

 

העדויות הראשונות להשפעה נוגדת הדלקת של אומגה 3 הגיעו ממחקרי תצפית שנערכו בקרב האסקימואים. במחקרים נמצא כי בקרב אוכלוסייה זו, שדגי מים קרים העשירים באומגה 3 הם מרכיב מרכזי בתפריט שלה, קיימת שכיחות נמוכה של מחלות אוטואימוניות דלקתיות כגון קרוהן וקוליטיס. מאז אישרו מחקרים רבים את תפקידן החשוב של חומצות שומן אלה בעיכוב ובמניעת דלקת.

 

פרופ' רז: "לדוגמה, בשני מחקרים נמצא שבקרב אנשים שקיבלו שמן דגים במשך חודשיים חלה ירידה משמעותית ברמתם של שני סמנים לדלקת. הראשון הוא ‭,CRP‬ חלבון שנחשב כסמן למצב דלקתי ולגורם סיכון לחולי לב, שבו חלה ירידה של 25%‬. הסמן השני, שגם רמתו ירדה משמעותית, נקרא F2-isoprostane‬. הוא מצביע על דרגת העומס החמצוני בגופנו כתוצאה מרדיקלים חופשיים‭."‬

 

בסקירת מחקרים שפורסמה ב‭2009-‬ בכתב העת "Cardiovascular Research"‬ דיווחו החוקרים שצריכה מוגברת של שומנים מסוג אומגה ‭,3‬ בתזונה או באמצעות תוספי תזונה, מקטינה את הסיכון לאי-ספיקת לב, וגם מגדילה את סיכויי ההישרדות של חולים שכבר לקו באי-ספיקת לב.

 

גורמים נוספים המעודדים התפתחות דלקת כרונית הם מתח וחוסר בשעות שינה, מצבים שמגבירים את פעילות תאי מערכת החיסון ואת הפרשתם של ציטוקינים דלקתיים. גם עודף משקל מסוכן: מתברר שתאי השומן בגופנו הם יצרני הורמונים פרו-דלקתיים. ההשמנה המסוכנת ביותר היא זו המצטברת באזור הבטן, משום שתאי השומן באזור זה נוטים לייצור נמרץ אפילו יותר של גורמי דלקת. 

 

כך תוכלו לשלוט בדלקת

תזונה נכונה, כושר וירידה במשקל יעזרו לכל אחד לשלוט במנגנון הדלקתי המתוחכם ולמנוע צרות. מה לעשות? הנה כמה טיפים:

 

  • צמצמו את צריכת השומנים מסוג אומגה ‭,6‬ שומני הטרנס והשומנים מן החי. הגבירו את צריכת השומנים מסוג אומגה ‭,3‬ באמצעות תזונה – פעמיים-שלוש בשבוע דגי מים עמוקים, כגון סלמון והרינג, או באמצעות תוספי אומגה ‭– 3‬ כאשר המינון הנחוץ להורדת הפוטנציאל הדלקתי הוא ‭3-2‬ גרם ליום.

 

  • צמצמו את צריכת הסוכר והפחמימות הפשוטות בעלות המדד הגליקמי הגבוה (כגון קמח ואורז לבנים, תפוחי אדמה וכדומה‭,(‬ שכן רמות סוכר גבוהות בזרם הדם מעודדות את התהליכים הדלקתיים. במקומם, צרכו מזונות המבוססים על פחמימות בעלות מדד גליקמי נמוך (כגון קמח ואורז מלאים, קטניות ועוד‭,(‬ המקטינות את עוצמת הדלקת.

 

  • הפחיתו במשקל. ירידה במשקל מפחיתה את רמות ה‭CRP-‬ ומצמצמת את ההפרשה של ציטוקינים וחומרים מעודדי דלקת נוספים.

 

  • הקפידו על פעילות גופנית קבועה, לפחות שלוש פעמים בשבוע. מחקרים מצאו שפעילות גופנית מסייעת אף היא להפחית את רמות ה- CRP ואת הפרשת חומרים מחוללי דלקת. לדוגמה, במחקר שבדק את היעילות של פעילות גופנית בקרב 652 מבוגרים עם רמות CRP גבוהות שלא היו פעילים לפני המחקר, נמצאה הפחתה של כ-•25 ברמות הסמן הדלקתי הזה כעבור 20 שבועות של פעילות גופנית שנערכה שלוש פעמים בשבוע.

 

  • צרכו כמה שיותר פירות וירקות. אלה מכילים כימיקלים צמחיים הפועלים כנוגדי דלקת רבי-עוצמה בגוף. ככל שהצבעים של הפירות והירקות אינטנסיביים יותר, כך תכולת נוגדי הדלקת ונוגדי החמצון בהם גבוהה יותר.

 

  • הוסיפו כורכום לתזונה שלכם. הכורכומין, החומר הפעיל בכורכום וזה שמעניק לו את צבעו הצהוב, מצליח לחסום את ייצורו של החלבון ‭NF Kappa B‬ ועל ידי כך פועל הן כנוגד דלקת חשוב והן כנוגד סרטן. הכורכומין פועל גם להפחתת רמתו של האנזים ‭– COX 2‬ גורם מפתח נוסף בהתפתחות תהליכים דלקתיים בגוף, וגם בהתפתחות תהליכים סרטניים.

 

סקירות מחקרים גדולות שפורסמו בשנים האחרונות הוכיחו את עליונותו המובהקת של הכורכומין בהקלה על מחלות דלקתיות כרוניות כגון דלקת מפרקים, בהשוואה לתרופות נוגדות דלקת ממשפחת ה‭NSAID-‬ הניתנות לטיפול במחלות אלה – וכל זאת ללא תופעות הלוואי האופייניות לתרופות ממשפחה זו כגון דימומים במערכת העיכול, הפרעות קיבה ועוד.

 

נמצא שהכורכום מקל דרמטית על כאבי מפרקים הנלווים למחלת הזאבת ולדלקת מפרקים שגרונית, וגם על התסמינים של מחלות אוטואימוניות נוספות, כגון מחלת העור פמפיגוס ותסמונת סיוגרן (הפרעה אוטואימונית, שבה מופיע יובש בעיניים, בפה, באף, בגרון ובנרתיק‭.(‬

 

במחקר שנערך בבית החולים איכילוב מצאו פרופ' ארבר וחוקרים נוספים כי שילוב בין כורכומין לבין ‭,Celecoxib‬ תרופה ממשפחת מעכבי האנזים ‭,COX 2‬ הצליח לשפר את זמן ההישרדות ולהאריך את הזמן החופשי ממחלה של חולי סרטן הלבלב.

 

פרופ' ארבר: "במחקר השתמשנו בתוסף כורכום של חברת סבינסה (משווק בארץ על ידי חברת טעם טבע אלטמן‭.(‬ השווינו את יעילות השילוב של התוסף ביחד עם התרופה הסטנדרטית לעומת הטיפול בתרופה בלבד וראינו אפקט משמעותי‭."‬ מחקרים שנערכו בעבר כבר הוכיחו את יעילות הכורכומין לטיפול במחלות סרטן שונות בשילוב עם הטיפולים הקונבנציונליים, בהן סרטן המעי הגס, סרטן הערמונית וסרטן הריאה.

 

  • הוסיפו שום למזון שלכם. בדומה לכורכום, פעילותו של השום להפחתת תהליכי דלקת מתבצעת בשני מנגנונים מרכזיים. ראשית, הוא פועל לעיכוב רמתו של האנזים ‭.COX 2‬ שנית, הוא חוסם את ייצורו של החלבון ‭.NF Kappa B‬ 


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מריאן הול
הצבא של מערכת החיסון פשוט אינו יודע מתי להפסיק
צילום: מריאן הול
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים