שתף קטע נבחר

 

"אני יותר חתיך מקוסטוריצה"

דניס טאנוביץ' הבוסני מסתייג ממלחמות, אבל מנהל דו-קרב עם הבמאי הסרבי הנודע. למולדתו הוא חזר כדי לעשות את "קרקס קולומביה", ועל הדרך השתלב בפוליטיקה המקומית. "זה בית משוגעים, אבל איני רוצה עוד מלחמה", הוא אומר בראיון

בשנת 2001 פרץ בסערה במאי בוסני צעיר בשם דניס טאנוביץ' עם סרטו זעום התקציב "שטח הפקר". סרט הביכורים האנטי מלחמתי שלו התבסס על חוויותיו ממלחמת בוסניה-סרביה וזכה בכל פרס אפשרי - כולל גלובוס הזהב והאוסקר לסרט הזר המצטיין. מאז עשרות פסלונים נערמו בארון הפרסים של טאנוביץ', והבמאי הצעיר והכריזמטי הוכתר כגאון התורן.

 

צפו בטריילר של "קרקס קולומביה"

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

אבל אחרי שנדמו חגיגות האוסקר, הקריירה של המטאור מהבלקן השתבשה והוא לא הצליח לממש את הציפיות ממנו. "כולם ציפו שאעשה את 'שטח הפקר 2', אבל עניין אותי לעשות דברים אחרים", אמר טאנוביץ' בפגישתנו בפסטיבל ונציה. "עשיתי בצרפת את 'גיהנום' לפי תסריט של קז'ישטוף קישלובסקי המנוח, וזה היה אכן גיהנום בשבילי. הסרט הזה נטבח על ידי התקשורת, עוד לפני שהוא יצא החוצה".

 

 

גם סרטו השלישי "פצוע" מ-2009 (בכיכובו של קולין פארל) על צלם עיתונות, ששב ממשימת צילום בכורדיסטאן כשהוא טעון בזכרונות מטרידים, לא הצליח לשחזר את ההצלחה של "שטח הפקר". בניסיון לחזור לעצמו, טאנוביץ' החליט לשוב וליצור קולנוע במולדתו, שם צילם את סרטו החדש "קרקס קולומביה".

 

ברוכים הבאים לקרקס

"קרקס קולומביה" הוא סרט מהנה המשלב צחוק ודמע, רומנטיקה ופוליטיקה, ומתרחש על רקע מחוזות המוכרים היטב לבמאי בן ה-42: עיירה קטנה בבוסניה-הרציגובינה בראשית שנות ה-90, אחרי נפילת הקומוניזם. "אחרי שעשיתי שני סרטים מחוץ לבוסניה, רציתי לחזור הביתה. זה המקום שאני מרגיש בו הכי טוב בעולם", מנמק טאנוביץ'. "וזה היה טוב לחזור. רק בשפת האם שלך אתה יכול לבטא את עצמך. כשאתה עושה סרט בשפה אחרת, אתה לא מרגיש אותנטי מספיק".

 

"קרקס קולומביה", שיגיע אלינו ביום חמישי הקרוב, מתאר את שובו של דיווקו לעיירת הולדתו, 20 שנה אחרי שגלה לגרמניה. הוא חוזר הבית עם מכונית אדומה בוהקת, מאהבת צעירה וסקסית, חתול שחור בשם בוני ושלל מזומנים.


מתוך "קרקס קולומביה". השיבה הביתה

 

דיווקו פוגש את בנו מרטין, אותו מעולם לא ראה, ומציע לו לעבור לחיות איתו. כשאמו הנטושה של מרטין שומעת על ההצעה, היא רותחת מזעם וחוששת שתאבד את בנה. ואז, בוני, החתול האהוב נעלם, וכל התושבים יוצאים לחפש אחריו. השלווה מופרת כשהמלחמה פורצת, וקורעת את יוגוסלביה, ואז הכל משתנה.

 

מה הבאת מהזיכרונות האישיים שלך לסרט?

 

"הכל. קראתי את הספר עליו מבוסס הסרט והיה שם סיפור על חתול שחור ואהבתי אותו. בסוף, הסיפור על החתול הוא הדבר היחידי שנשאר מהספר בתסריט. הסרט שלי שונה לגמרי, ובכתיבה המצאתי דמויות ומצבים. מישהו שאל אותי כמה ממני יש בסרט, ואני חושב שיש שם המון. כשאתה כותב, אתה שם דברים שאתה רוצה לומר בתוך הפה של הדמויות. אני למשל יכול למצוא את עצמי בדמות של מרטין. הייתי באותו גיל, כשהמלחמה התחילה, והיו לי אותם רעיונות ביחס אליה. מצד שני, אני יכול לזהות את עצמי בתוך דיווקו, האב שחוזר הביתה, ממש כשם שאני חזרתי למולדתי לפני שלוש שנים".

 

"כשהמלחמה בבלקנים פרצה, למדתי קולנוע ותיאטרון, וחייתי בעולם מטורף, שרק הוא עניין אותי", נזכר טאנוביץ' בימים תמימים של טרום מרחץ הדמים בבלקן, "יום לפני פרוץ המלחמה, הייתי עסוק בלערוך סרט של חבר שלי, ואז כשיצאנו החוצה מחדר העריכה, מישהו בישר לי שהמלחמה התחילה, אמרתי לו: 'אתה משוגע. אין מצב שדבר כזה יקרה'.


טאנוביץ' קצת אחרי "שטח הפקר". כבר לא תמים (צילום: MCT)

 

"כיום, בראייה לאחור אני קולט שהמלחמה הזאת תוכננה במשך זמן, ולא פרצה לפתע, ואני הייתי מטורף ועיוור לא לראות זאת. האמת שרוב האנשים היו כמוני. אם מישהו היה יודע שהמלחמה תמשך ארבע שנים ואלה יהיו תוצאותיה, הם היו מתנגדים לה. בכל מקרה, לקחתי את המצלמה ויצאתי לחזית. בהמשך מוניתי להיות אחראי על ארכיון הצבא הבוסני. חוויתי כדורים שורקים ורימונים נפלו לידי. חשתי במלחמה את הטירוף האנושי".

 

חתול שחור עבר ביניהם

אחרי החוויות האלה, קל להבין מה עומד מאחורי "שטח הפקר", המדגיש את האבסורד בשדה הקרב. "למרות שאני בא ממדינה של גיוס חובה, היה קשה לי לראות את הסצנה בה נערים משתנים כשהם עוטים מדים, וחלק מהם הופך לחיילים אכזריים. הצבא משנה אנשים, לא? אני זוכר את זה מהניסיון שלי. אתה מתחיל להתרגל למדים ולנשק, וברגע שאתה פושט אותם, אתה מרגיש עירום. אני זוכר איך כשהנחתי את הרובה שלי, הרגשתי כי חלק ממני חסר, ושהפכתי לפגיע".

 

בסרט משתתף מיקי מנוילוביץ' (בתפקיד האב דיווקו), הכוכב הקבוע של הבמאי אמיר קוסטוריצה. למרות ההשוואה המתבקשת בין שני היוצרים, יוצאי הבלקן, טאנוביץ' מבקש לבדל עצמו מהיוצר הסרבי המהולל, יליד בירת בוסניה סראייבו (לא רחוק מזניצה, עיר הולדתו של טאנוביץ'). "לא למדתי ממנו דבר ואין בינינו יחסים", מבהיר טאנוביץ'. "אני יותר חתיך מקוסטוריצה".


הפינה לשיפוטכם: מי יותר חתיך, טאנוביץ' או קוסטוריצה? (צילום: MCT) 

 

זה נכון שיש ביניכם ריב?

 

"אין בינינו שום יריבות או עימות. אני בכלל לא מכיר את הברנש. פגשתי אותו בסך הכל פעם אחת. זה קרה בפסטיבל קאן, לחצנו ידיים, והוא הביע את איחוליו, הודיתי לו, ובזה זה הסתיים. אהבתי את סרטיו המוקדמים, ו'מסע העסקים של אבא' הוא אחד המועדפים עלי. אני יכול להבין למה משווים בינינו - כי ל'קרקס קולומביה' לקחתי שחקנים אחדים, איתם הוא עבד בעבר".

 

וגם בגלל החתול השחור, שמככב בסרטים של קוסטוריצה.

 

"הו, אלוהים, לא חשבתי בכלל על זה. אז כשאתה רואה חתול שחור, אתה חושב על קוסטוריצה? או.קיי, אתה מוזר. קוסטוריצה הוא במאי גדול ומוערך שאוהב לעשות סרטים בארוקים, גדולים מהחיים, ואני מעדיף לעשות סרטים קטנים".

 

מה גורם לך לצחוק?

 

"הומור טוב, אנשים מצחיקים. אני אוהב במיוחד את מונטי פייטון. הייתי נוהג לצפות בהם יחד עם אבי, והיינו בוכים מרוב צחוק. ההומור בשבילי זה חלק מהסיפור. אני אדם שצוחק הרבה ואוהב בדיחות".

 

למה לא פוליטיקה עכשיו?

בשנים האחרונות, טאנוביץ' מעורב בפוליטיקה בארצו, והוא חבר במפלגה הקרויה "המפלגה שלנו". "כולם מכירים אותי בבוסניה, וזה מאפשר לי לעשות שם שינוי", הוא מנמק. "יש אצלנו הרבה בעיות וצריך לפתור אותן, גם בעיות כלכליות וגם פוליטיקאים שרוצים לצאת שוב למלחמה. אני לא פוליטיקאי, אני במאי קולנוע, אבל הפעילות שלי ושל חברי, היא הדרך היחידה למנוע ממולדתי לחוות מלחמה נוספת.  


טאנוביץ' בוונציה. בין הסרט למפלגה (צילום: Getty Images Imagebank)

 

"החיים שלי הפכו למטורפים – בשנתיים-שלוש האחרונות אני מתרוצץ בין העשייה הקולנועית שלי לפוליטיקה, וזה בית משוגעים, אבל איני רוצה לחוות עוד מלחמה. גם הסרט שלי 'קרקס קולומביה' הוא סוג של הצהרה פוליטית, בדרך מוזרה: הוא גורם לאנשים מכל הלאומים לראות איך הם פעם חיו ביחד, וזה היה בסדר לחיות יחד. לי לא איכפת מדת. אני אוהב שתרבויות שונות מתערבבות".

 

אם תצטרך לאחוז שוב בנשק, תעשה זאת?

 

"זה תלוי בכמה אויבים יהיו סביבי, ובאיזה רובה יהיה ברשותי. האמת, זאת שאלה משונה. אני לא חושב שאצא שוב למלחמה. אני לא אעשה זאת, בגלל שיש לי חמישה ילדים כעת, ואם אני אמות,

מי יאכיל אותם? וברגע שאתה הופך לאבא, זה משנה אותך. למדתי לפחד. כשהייתי צעיר, לא פחדתי מכלום. אני מקווה שלא אצטרך לאחוז יותר בנשק".

 

חמישה ילדים בעשר שנים, זה קצב לא רע.

 

"אני האדם היחידי שהולך לטקסי אוסקר וגלובוס הזהב, שיש לו יותר ילדים מאשר סרטים. כשהם ילכו לקולג', אני כנראה אצטרך לעשות את 'באטמן 16', כדי לתמוך בהם. בינתיים אני מסתדר. בכל מקרה, החברים שלי חושבים שאני באמת משוגע. אני פשוט מקצוען – כשאני עושה דברים, אני עושה אותם טוב ועד הסוף".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
טאנוביץ'. מלא כריזמה
צילום: Getty Images Imagebank
לאתר ההטבות
מומלצים