מעצבן ומתיש, הצורך הזה למצוא אהבה
מה זה בעצם, האהבה הזאת שאנחנו כל כך צריכים? ויתור מסוים על האוטונומיה שלך כדי לחלוק את מחשבותיך ורצונותיך עם אדם אחר. משהו בקיום האנושי הבודד הזה, שגורם לנו צורך באדם נוסף לחלוק איתו את החיים. למה בעצם?
הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים
בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
מי בכלל צריך אהבה, יצא לי לחשוב באחד מבקרי החג הארוך שעבר עלינו. מדובר רק בהמצאה מערבית חדשה, לפי ספרו של אריך פרום. מה זה בעצם, האהבה הזאת שאנחנו כל כך צריכים? ויתור מסוים על האוטונומיה שלך כדי לחלוק את מחשבותיך ורצונותיך עם אדם אחר. משהו בקיום האנושי הבודד הזה, שגורם לנו צורך באדם נוסף לחלוק איתו את החיים. יש משהו מצחיק בהתנשאות הזאת לנסות ולפענח את מה שקורה אלפי שנים אצל כל בן אנוש תוך כדי כתיבה עם הלפטופ במיטה.
אצלי, לפחות, אני מפרש את זה כחולשה. החיפושים והתהיות האלה פוגעים בי, ממש מפריעים לריכוז שלי בשגרת היום יום. האם הצורך המוגזם הזה בצלע נשית הוא בכלל תולדה של תחושת בדידות פנימית מולדת, או תוצאה של בדידות בתקופת הילדות? נראה שזה שילוב של שני הדברים.
מטרת המחשבות היא ללמוד לקחים לעתיד, ובזה בינתיים אני לא מצליח. אני יוצא עכשיו עם מישהי שהיא ההיפך המוחלט ממני. אם אני מאופק – היא אנרגטית. אם אצלי אהבה כרגע נמצאת במקום הראשון בסדר העדיפויות - אצלה זה איפשהו במקום השני או השלישי. בניגוד אליי, היא טובה מאוד בהבעת רגשות בעל פה.
בינתיים נחמד לנו, אבל לא נראה לי שזה יצליח לטווח הארוך, בעיקר בגלל סדרי העדיפויות השונים. ובלי קשר לזה, יש בינינו הבדל משמעותי נוסף: אני מגיע אחרי תקופה של קשר ארוך, עדיין חושב בצורה זוגית גם בסטטוס הלבד. ממה שהספקתי לשים לב אליו עד עכשיו, בחודשים הספורים שאני בעולם השונה לחלוטין הזה של הדייטים יש קודים וחוקי משחק שונים.
בלי חומות, בלי הגנות, בלי חישובי מי נותן ומשקיע יותר
נדמה לי שהרצון שלי להשקיע ולתת מעצמי מתפרש אצלה כמשהו מוזר. באחד הדייטים היא אמרה לי שהיא לא מרגישה שהיא ראויה לפרחים שהבאתי לה. יכול להיות שהשקעה בדייט נתפשת כלא טבעית, גם אם נעשית מתוך תמימות מוחלטת וללא כוונות נסתרות? קיבלתי החלטה לא להציב מחסומים בדייטים אליהם אצא. בלי חומות, בלי הגנות, בלי חישובי מי נותן ומשקיע יותר. להגיע ולהיות אני ככל האפשר. אני חושב שראוי שגבר יביא פרח לאשה ויגרום לה להרגיש טוב. מיושן, אנכרוניסטי ומטופש ככל שיישמע. האם אני אכן לא מציב מחסומים בכלל? לא בטוח. כי עם כל הכבוד להחלטה המודעת, יש גם מגבלות שלא בשליטתי.
אצלה, כמו גם אצל אחרות שיצא לי לפגוש, ההתנהלות הזאת נראית מוזרה. למרות הפתיחות היחסית שהיא משדרת, היא מציבה הגנות ולא נותנת להתקרב יותר מדי. שומרת על המרחב שלה טוב-טוב. אצלי, באופן אירוני, למרות הסגירות היחסית שאני משדר, אני מכניס הכי קרוב שאפשר. היא מחייכת, ומשתפת בבעיות שלה, אבל מכניסה עד למעגל החיצוני בלבד. אני משתדל להכניס עמוק יותר מזה. ובכל זאת, במחשבה נוספת ובהחמרה עם עצמי, גם לא עד הסוף.
לפעמים אני חושב, אילו רק הייתי יכול לכתוב לה... ככה היא היתה יכולה להכיר אותי הכי לעומק שאפשר.
כמה מחשבות וחפירות. בחיי שאני מעייף את עצמי. מעייפים, חיפושי האהבה האלה.
>>> עוד על דייטים
לפנייה לכתב/ת 
