רוצה להיות עצמאי? היזהר מהבירוקרטיה שבדרך

לילך, בת 28 מגדרה, למדה קורס בקוסמטיקה ועובדת במכון יופי. היא חרוצה, בעלת ידי זהב, ומתוסכלת משכרה העלוב. למה בעצם, היא חושבת, לא אפתח מכון משלי?

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

יוני (35) הוא מעצב תעשייתי שעובד 5 שנים במשרד ידוע בתל אביב. השכר בסדר, אבל הוא לא אוהב את הכיוון שהמשרד הולך אליו מאז שהגיע המנהל החדש. במשרד משלי, הוא חושב, הקונספט יהיה טוב יותר.  

אביטל (25) מבלה את כל לילותיו בפאבים. בפאב משלי, הוא חולם, אשתה על חשבון הבית ועוד ארוויח מזה.

לעדן (34), יש חלום אחר לגמרי: כשהייתה דוקטורנטית בטכניון מצאה דרך חדשה להחדיר מיקרו-מצלמות לתאים. למיטב ידיעתה, אף חברה בעולם טרם עלתה על הפטנט שלה, אבל היא חיה בחרדה מהרגע שבו זה יקרה.

ואילו בועז (52), הוא מובטל שפוטר אחרי 28 שנה בתעשייה האווירית. יש לו ניסיון, קשרים וחסכונות, והוא בטוח שאם יפתח עסק הוא יסתדר מצויין. 

מנתוני המרכז לפיתוח יזמות (מט"י) של משרד התמ"ת עולה שבישראל קמים כ-45 אלף עסקים בשנה. בשנים טובות למשק נסגרים 30 אלף מהם, בשנים רעות - יותר. סקרים מראים ש-42% מהשכירים רוצים להיות עצמאים - אבל במציאות רק כ-11.5% מתושבי המדינה עצמאים והשאר שכירים ומובטלים. שכירים רבים שחולמים על עסק משלהם נרתעים מהמסלול הסבוך שמחכה להם בדרך אליו.

"התוכנית העסקית מחברת אותך למציאות"

השלב הראשון הוא כתיבת תוכנית עסקית: מסמך של מספר עמודים, שמספר על העסק המיועד ומנתח את כדאיותו הכלכלית. "כל יזם חייב תוכנית עסקית", אומר ל-ynet מוטי מורד, מנהל מט"י בראשון לציון, "היזמים הם נלהבים מטבעם ומאמינים בעסק שלהם. כתיבת התוכנית מחברת אותם למציאות ומאפשרת להבין אם החזון בר-מימוש. הרבה יזמים מראים לנו תוכנית עסקית ואנחנו אומרים להם: זה לא ילך".

מרכזי מט"י, שתוכנית פעולתם נקבעת על ידי התמ"ת, מספקים לכ-90% מהיזמים החדשים סיוע בתכנון העסק. חונכים של מט"י מעניקים ליזמים הדרכה בכתיבת התוכנית העסקית ובהקמת העסק. היזם זכאי ל-10 שעות חונכות לפני פתיחת העסק, 20 שעות נוספות אחרי הפתיחה ו-150 שעות מהרגע שהוא מעסיק שלושה עובדים ומעלה. שעת חונכות עולה 40 שקל ליזם ו-175 שקל למדינה. בנוסף, מקיימת מט"י קורסים של 56 שיעורים ביזמות, בעלות של 1,200 שקל ליזם ו-200 שקל ליזמים מובטלים, חד הוריים, חרדים, ערבים, דרוזים ובני 45 ומעלה.

1.1 מיליון שקל, בתור התחלה

כשהתוכנית מוכנה - מגיע הזמן לפתוח את הארנק. "כל יזם צריך להביא איזשהו כסף מהבית", אומר מורד. עוד לפני שהעסק נפתח, צריך לרכוש או לשכור מקום, ולהצטייד במלאי, ציוד ורהיטים. "קוסמטיקאית שפותחת מכון לצביעת ציפורניים בבית, לדוגמא, צריכה ציוד ב-2,000 או 3,000 שקל", אומר מורד, "מכון יופי עם שש כורסאות בדיזנגוף סנטר יעלה לה איזה 600 אלף שקל עוד לפני הפתיחה".

בנוסף להוצאות הראשוניות, צריך היזם לדאוג למה שנקרא "הון חוזר": כסף למימון ההוצאות השוטפות עד שההכנסות יכסו אותן. "עסק ממוצע צריך הון חוזר ל-4 או 5 חודשים ראשונים לפחות", אומר מורד, "עסק שנפתח בחורף עשוי להזדקק לו עד הקיץ. הקוסמטיקאית שעובדת מהבית תצטרך לממן את מחייתה ואת הציוד והחשבונות. זאת שפותחת מכון צריכה לשלם שכר לעובדים ותשלומים לספקים, וזה מגיע בקלות ל-100 אלף שקל בחודש".  

"ההון החוזר נקרא 'הרוצח השקט' של העסקים", אומר מורד, "הוא דומה ללחץ דם גבוה: הרבה עסקים נופלים בגלל שהם לא מודעים לקיומו של ההון החוזר ונגמר להם הכסף".

לרוב היזמים המתחילים אין כסף פנוי והם חייבים לקחת הלוואה. הבנקים מעניקים הלוואות של עד 70% מעלות הקמת העסק, ודורשים שהיזם יציג להם ביטחונות בגובה ההלוואה, בנוסף להון העצמי. אם, לדוגמא, עלות העסק היא מיליון שקלים, היזם צריך 300 אלף במזומן וביטחונות של 700 אלף נוספים.

לצד הבנקים, קיימות קרנות שמלוות לעסקים בריבית נמוכה יותר, לזמן רב יותר ועם פחות דרישות להון עצמי ולביטחונות. הקרן הממשלתית לסיוע לעסקים מאשרת הלוואות של עד 80% מעלות ההקמה ועד 100 אלף שקל לעסק חדש, ועד מיליון שקל לעסק קיים, בריבית פריים+3.5%. נציגי הקרן נפגשים עם היזמים ובודקים את התוכנית העסקית. אם התוכנית טובה, המדינה מספקת לקרן ערבויות בגובה 70% מעלות הקמת העסק, והיזם ערב ל-30% בלבד.  

האגודה להלוואות בלא ריבית של קרן רש"י מגייסת כסף מתורמים ומעניקה הלוואה ללא ריבית עד 90 אלף שקל ליזם שמציג תוכנית עסקית טובה. היזם אינו צריך ביטחונות אלא רק ערבים.

קרן קורת מעניקה הלוואות דומות. קרן שמש מקבוצת רש"י מלווה עד 90 אלף שקל בריבית פריים ליזמים צעירים עד גיל 35, בלא ביטחונות אלא עם ערבים בלבד. קרן סולם מעניקה הלוואות דומות לבני מיעוטים, והקרן לעולים של משרד הקליטה - לעולים חדשים.

"היתרון של הבנקים הוא שלא כל כך מעניין אותם מי היזם ומה התוכנית העסקית, העיקר שיש הון עצמי וביטחונות", אומר מורד, "הבנקים מאשרים הלוואה תוך כמה ימים, והקרנות בודקות במשך שבועות. היתרון של הקרנות הוא בכל שאר הדברים".

ליזמי היי-טק יש מקורות מימון אחרים. המדען הראשי בתמ"ת מחזיק 23 "חממות טכנולוגיות", שמעניקות משרדים, מעבדות והלוואות של 50% עד 80% מעלות הקמת החברה ליזמים טכנולוגיים שעברו בדיקות וראיונות. היזמים מתחייבים בתמורה לשלם למדינה תמלוגים של 3%-5% מהמכירות העתידיות ולא למכור את הידע בחו"ל.

עשרות "קרנות הון סיכון" פרטיות, ישראליות וזרות, ומשקיעים פרטיים המכונים "אנג'לים" (מלאכים) מעניקים ליזמים-ממציאים בהיי-טק הלוואות דומות תמורת אחזקות עתידיות בחברה. למעשה, עיקר עבודתו של יזם היי-טק מתחיל היא לרוץ אחרי משקיעים פוטנציאליים שישימו כסף במימון החלום שלו. 

מבוך בירוקרטי שמוציא את החשק

המדען הראשי מקבל תקציב שנתי של כמיליארד וחצי שקל בשנה. הרשות לעסקים קטנים בתמ"ת מספקת למט"י תקציב של 100 מיליון שקל בשנה בלבד למימון כל הסיוע ליזמים. זאת, בשעה שהתמ"ת מחלק יותר מ-3 מיליארד שקל בשנה כמענקים והטבות מס לחברות גדולות כמו אינטל, טבע וישקר. וזאת לא הבעיה היחידה: המדינה מעבירה את היזמים המתחילים במבוך בירוקרטי שעלול להוציא את החשק גם לאדם המוכשר והחרוץ ביותר.

כל בעל עסק, אפילו הזעיר ביותר, צריך לפתוח תיק עצמאי בביטוח הלאומי ובמס הכנסה. מרגע זה, הוא אינו זכאי לפנסיה, דמי אבטלה ודמי מחלה. מצד שני, הוא יכול לדווח על כל שקל שהוא מוציא על העסק - מדלק ועד עטים - כ"הוצאה מוכרת" וזה מוריד את שיעור המס שלו. "כדאי מאוד לדווח למס הכנסה באמצעות רואה חשבון", ממליץ מורד.

בנוסף, היזם צריך לדווח על קיומו למע"מ. יזמים קטנים מוגדרים כעוסק זעיר ומקבלים פטור ממע"מ; השאר הופכים לעוסקים מורשים וחייבים להחזיק חשבוניות ולגבות ולשלם מע"מ על כל עסקה.

החוק היבש מחייב את היזם להוציא רישיון עסק עוד לפני הפתיחה. בפועל, הוצאת הרישיון כרוכה בכל כך הרבה בירוקרטיה, שמרבית היזמים פותחים בהליכים הרישוי רק אחרי הקמת העסק - אם בכלל.

בשלב הראשון, צריך לפנות למחלקת רישוי עסקים ברשות המקומית שבה העסק נמצא. "כדאי להגיע פיסית למחלקה ולהיפגש עם הפקידים, לספר להם על התוכנית ולשאול מה צריך לעשות", אומר מורד, "יש עסקים שבכלל לא צריכים רישיון והפקיד ישחרר אותם בברכת הדרך, ויש כאלה שצריכים אישורים רבים והפקיד יסביר מה הם.

"החוקים משתנים מענף לענף: הקוסמטיקאית שעובדת מהבית לא זקוקה לרישיון, וזאת שמקימה מכון בקניון כן צריכה. אבל מישהו שאופה עוגות בבית ומוכר אותן לחברים צריך רישיון ממשרד הבריאות".

היזם צריך להגיש למחלקת הרישוי בקשה לרישיון ולצרף לה תוכנית עסקית ותרשים של העסק. המחלקה מפנה את הבקשה לוועדת רישוי עסקים שמחליטה אם לאשר אותה. במקרה ונדרשים אישורים נוספים, המחלקה מודיעה על כך ליזם ומפנה אותו לגופים הרלוונטיים.

עסקים שעשויים לפגוע בסביבה - נגריה, מכבסה, מצבעה - נדרשים לאישור ממשרד איכות הסביבה; עסקים שמקבלים קהל גדול או מוכרים אלכוהול זקוקים לרישיון משטרתי; כל עסק שמוכר מזון או תרופות - מדוכן ברחוב ועד סופרמרקט - זקוק לאישור משרד הבריאות; עסקים שקשורים בחי ובצומח - משתלה, חנות חיות - זקוקים לאישור משרד החקלאות; קייטנות זקוקות לאישור ממשרד החינוך; עסקים מעל לגודל מסויים נדרשים לאישור ממכבי האש.

"הכללים משתנים לפי סוג העסק, הגודל והמדיניות ברשות המקומית", אומר מורד, "יש מסעדות, למשל, שצריכות רק אישורים ממשרד הבריאות, וכאלה שצריכות גם מהמשטרה וממכבי אש". ההמתנה לאישורים הללו אורכת חודשים.

יש עסקים שהרשויות צריכות לעקוב אחריהם גם אחרי הפתיחה : עסקים שעורכים משחקים - מועדוני באולינג, למשל - נדרשים למנוע הימורים ולהגביל את גיל הלקוחות; מכוני כושר צריכים לשמור על תקינות המתקנים; אולמות ומועדונים נדרשים לשמור על חוקי הרעש; מקומות בילוי צריכים לעבור בדיקה הנדסית ובטיחותית; רוכלים יכולים למכור רק באישור פקחי העירייה.

החוק מקל על בעלי מקצועות חופשיים שעובדים מביתם. עורכי דין, רופאים, מתווכים ואדריכלים צריכים רק תעודה מקצועית; מרפאים אלטרנטיבים, יח"צנים, גרפיקאים, צלמים ומתרגמים אינם זקוקים לשום היתר. דווקא משפחתונים, שאחראים לחייהם של פעוטות, אינם זקוקים לרישיון.

כל היזמים שפועלים מחוץ לבית, לעומת זאת, צריכים שוועדת הרישוי תאשר את המקום שבו בחרו להקים את העסק. "בוועדה בודקים אם המקום מיועד לעסקים או למגורים, ומאשרים רק במידה שהוא מיועד לעסקים", אומר מורד.

בשביל זה צריך ועדה? לא מספיק פקיד אחד שיבדוק בטאבו?

"הרכב הוועדה משתנה מרשות לרשות. יש רשויות שבהן הוועדה כוללת את ראש העיר, מהנדס העיר והיועץ המשפטי והם מקיימים דיונים ארוכים, ויש רשויות שבהן הוועדה היא פקיד אחד שבודק בכמה שעות. בתל-אביב, למשל, הם קשוחים אבל זריזים, ויש ערים שבהן התהליך איטי אבל בסוף מעגלים פינות".

מה קורה אם העסק מתוכנן במקום שמיועד למגורים?

"זה לא כדאי. הוועדה תדרוש מהיזם לשנות את ייעוד הקרקע, וזה סיפור ארוך: הוא צריך להגיש בקשה לוועדות התכנון והבנייה, לאפשר לשכנים להגיש התנגדויות (בתקווה שלא יתנגדו), לשלם היטל השבחה של עשרות אלפי שקלים, ולהמתין חודשים, אפילו שנים".

ואם היזם שוכר את המקום?

"אז בעל הנכס צריך לדאוג לכך".

רוצה להקים צימר? תגיש בקשה ותחכה שנתיים

המגבלות התכנוניות מקשות במיוחד על בעלי הצימרים: החוק מתיר להקים אותם רק בשטח המיועד לתיירות. "הממשלה אומרת שהיא מעודדת צימרים", אומר מורד, "אבל רובם נמצאים במושבים, במקומות שמיועדים למגורים או לחקלאות, ונדרשים גם לשינוי ייעוד וגם לאישורים ממינהל מקרקעי ישראל".

הבירוקרטיה הממשלתית עולה ליזמים יותר מהסיוע שהממשלה נותנת להם.

"לחלק מהדרישות יש בסיס הגיוני, אבל אני מסכים שחלקן מוגזמות לגמרי, ובעיקר, שצריך לקצר את הטיפול".

לפי נתוני מט"י, כ-70% מהעסקים בארץ פועלים בלא רישיון. "מרוב בירוקרטיה היזמים עוברים על החוק", אומר מורד. 

מה העונש על כך?

"לכאורה, זאת עבירה פלילית. יזמים רבים משלמים קנסות. יש כאלה שמעדיפים לעקוף תהליכים ולספוג קנס, למרות שמי שנתפס באופן סדרתי עשוי להיכנס לכלא, והיו מקרים כאלה".

מה קורה כשהיזם משיג רישיון רטרואקטיבי? מענישים אותו על העבר או "מלבינים" אותו?

"לפי החוק עבירה היא עבירה, אבל הרשויות מכירות במציאות. בקושי יש להן משאבים לטפל בעבריינים, אז הם לא ממהרים לטפל במי שהשיג רישיון".

עם יד על הלב, המדינה לא יכולה לעשות יותר להקל על יזמים לפתוח עסקים, אפילו בלי תוספת תקציב?

"אני חושב שהיא לא רק יכולה, אלא חייבת".