זה לא חלום: איך לגדל ילדים עצמאיים?

מי לא רוצה ילד עצמאי, כזה שמתלבש לבד בגיל ארבע, מכין לעצמו כריך בגיל שבע, מארגן הסעה לבריכה עם חברים (כשאתם לא יכולים להסיע) בגיל תשע ובגיל 16 יכול להישאר לבד בבית יומיים-שלושה ולהסתדר מצוין? כולם הרימו יד? אף אחד לא נשבר בדוגמה האחרונה ואמר לעצמו: "עד כאן"?

רגע לפני יום העצמאות, היום בו אומות העולם שיחררו את החבל ונתנו לנו להיות חופשיים, אני רוצה לעסוק ברצון שלנו לגדל ילדים עצמאיים, ובמה שקורה לנו לפעמים בדרך.

הרצון לאפשר מול הרצון להגן

תחילת ההורות מתאפיינת בסימביוזה: התינוק והאם כאילו "מחוברים" זה לזה. לאימא קר - היא מיד מלבישה את התינוק בסוודר נוסף. כשהיא חשה רעב - היא מאכילה אותו. בשלב הזה (ומי שצריך, שייקח לעצמו רגע כדי להיזכר) כאילו אין הבחנה איפה "נגמרת" האימא ו"מתחיל" התינוק (ולהיפך).

בהמשך, לאורך כל הדרך, מתקיים תהליך שחרור איטי והדרגתי של ההורה מהילד ושל הילד מההורה. השחרור הזה חשוב מאין כמותו. קשה לצפות מילד שעשו עבורו הכל, שלא התנסה, התמודד, קם, נפל ושוב קם - להפוך להיות בוגר עצמאי ונפרד העומד ברשות עצמו. בדיוק כמו שלא נצליח לתפעל היטב יד שהייתה מקובעת במשך זמן ממושך בגבס, כך גם ילד שלא התנסה בדרכי העולם לבדו לא יוכל לפעול בו בעצמו.

התמודדות עצמאית: מגבירה האמון של הילד בכוחותיו

חשוב לזכור כי הלמידה המשמעותית ביותר היא "על בשרנו", כלומר בדרך של ניסוי וטעייה. התמודדות עצמאית מגבירה את האמון של הילד בכוחותיו וביכולתו ומתוך כך את תחושת הביטחון האישי שלו לעתיד.

במקרה הכי גרוע היא תשפוך את החלב (צילום: shutterstock)

ילד עצמאי הוא ילד המרגיש בטוח דיו למצוא דרך להתמודד עם אתגרים ומצבים שונים. אם בגיל תשע הוא יחווה חוויה של הצלחה כשיחזור באופן עצמאי מחבר, הרי שבגיל 22, כשהוא ייתקע בלי דלק בכביש חשוך, הוא יאמין בעצמו וביכולותיו למצוא מוצא לסיטואציה הלא נעימה הזאת, מתוך אותו בטחון שרכש כבר אז.

השחרור הזה הוא, כאמור, לא פשוט עבורנו ההורים, וזאת מכמה טעמים. ראשית, קשה לנו לוותר על השליטה. עד שלב מסויים אנחנו הם אלה הקובעים לילד שלנו הכל, החל ממה שהוא יאכל וילבש, דרך איך יראה החדר שלו ועד לסדר יומו ולאיזה גן ילך. בשלב הזה אנחנו מאמינים שבאמת הכל תלוי בנו. אנחנו שולטים במה שקורה. כשהילד הופך להיות יותר ויותר עצמאי פתאום גם לו יש מה להגיד, וזה לא לגמרי פשוט. קשה לנו לקבל רצונות ודעות שלא תמיד תואמים את שלנו ודרכי התנהלות המנוגדות למה שאנחנו מכירים.

בנוסף, קשה לנו לוותר על "המקום של אלוהים" בעיני הילדים. אותו מקום של "אבא שלי יודע הכל" ו"אמא בואי איתי". עד שלב מסויים לילד אין יכולת להסתדר כשאנחנו לא בסביבה. קשה, מעמיס, לפעמים אפילו סיזיפי - אבל מאוד מתגמל. אין לנו תחליף! אי אפשר בלעדינו! הילד נושא אלינו עיניים מעריצות ואנחנו מתעלפים מהתרגשות. איך נוותר על זה, כשפתאום הוא מסתדר בכוחות עצמו רוצה לעשות הכל "לבד!" או חמור מזה אומר לנו ללכת.

הרי האמת הייתה עד לפני רגע אצלנו, שלנו בטאבו. ופתאום גם לזאטוט יש משהו לומר, ולא פעם הוא גם צודק, רחמנא לצלן. גם לזה צריך להתרגל. ולפעמים אנחנו אפילו צריכים להקריב את דיוק התוצאה לטובת חשיבות התהליך, כאשר, למשל, העולל מתעקש למזוג לבד מים מהבקבוק. לנו ברור שעוד רגע כל השולחן היפה הזה שערכנו יהיה ספוג במים. אז מה עושים? לא פשוט.

קושי נוסף שיש להורים רבים הוא ההתמודדות עם תסכול או כישלון של הילדים שלנו. יש לנו צורך "להציל" אותם מבעוד מועד. הילד מתקשה לגזור, הוא מתאמץ ומתעצבן, עוד רגע גם יפרוץ בבכי קורע לב. כמה פשוט יהיה להציע לו לגזור במקומו.

לפעמים זו גם הפרשנות שלנו ל"הורה טוב". הורה טוב הוא הורה שחוסך מילדיו עוגמת נפש: "מה הוא צריך את זה? עוד יהיו לו כל כך הרבה תסכולים, לפחות עכשיו אני יכול לחסוך לו כמה". נשמע לכם מוכר?

ולפעמים אנחנו פשוט לא באמת סומכים על היכולות של הילד שלנו. וגם זה תחום ששווה בדיקה.

1. הזכירו לעצמכם התמודדויות שהתנסיתם בהן בעבר שהעצימו אתכם: איך הרגשתם תוך כדי? איך היתה התחושה כשהצלחתם בסוף?

2. שבחו את ילדיכם כשהם יוזמים משהו: כל יוזמה, לקיחת אחריות או התמודדות עם קושי - שבחו אותם על כך.

3. לא רק הצלחות: עודדו אותם כשהם מצליחים וגם כשהם לא מצליחים.

4. תנו להם תפקידים מאתגרים: עשו זאת בהתאם לגיל, כמובן. זמנו ואפשרו להם התנסויות חדשות, היעזרו בהם. ילדים אוהבים להרגיש בעלי ערך.

5. הדרך לא פחות חשובה: התייחסו גם לדרך בה הדברים נעשים ולא רק לתוצאה.

6. תנו להם להתמודד: הימנעו לעשות במקומם - גם כשקשה להם.

7. זכות ההחלטה: תנו להם להחליט (במקרים שבהם זה מתאים ואפשרי, כמובן) בנושאים הקשורים לחייהם.

8. התייעצו איתם: התייעצו איתם בהתלבטויות ודילמות משפחתיות והקשיבו לרעיונות שלהם. הם בהחלט יכולים להפתיע אתכם.

9. הזכירו לעצמכם את היכולות והכוחות של הילדים שלכם: אם קשה לכם לראות אותם (גם זה קורה לפעמים), בקשו מבן או בת הזוג או מאנשים קרובים אחרים שיזכירו לכם. מה שהכי מחזק ילד הוא הורה המאמין בו ובכישוריו.

10. מה עוד הם יכולים לעשות: שאלו את עצמכם מידי פעם מה עוד ילדיכם יכולים לעשות, ולא רק מה עוד אתם יכולים לעשות עבורם.

הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים