סרט וראיון: יונתן האורסטוק עם הפנים ללוס אנג'לס
חופשי ומשוחרר יוצא האורסטוק לפסטיבל הבינלאומי בלוס אנג'לס עם "Let Go" - סרט שיצר כחלק מתהליך הפרידה מחברתו. "הקולנוע עוזר להתמודד, והשינויים שעשיתי בסרט קשורים להתפתחות שלי", הוא מודה. צפו בסרט
נהוג לומר כי סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר. ובכן, יונתן האורסטוק יכול להזדהות עם האימרה הזאת, קלישאתית ככל שהיא נשמעת. את הסרט "Let Go" הוא יצר כסטודנט בבית הספר לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בעודו חווה את השאריות האחרונים של מה שהיתה האהבה הגדולה בחייו, ממנה התקשה להשתחרר. ובכן, לא רק שהסרט הושלם בהשראת מצב זה, הוא גם התקבל לפסטיבל הסרטים הבינלאומי של לוס אנג'לס וזכה לציון לשבח:
האורסטוק בן ה-29 שירת בדובר צה"ל ועבד כצלם ועורך וידאו במערכת הספורט של ynet. את "Let Go" יצר כאמור במהלך לימודי הקולנוע באוניברסיטת תל אביב. מי היה מאמין שמפה יגיע לפסטיבל המכובד בבירת תעשיית הסרטים העולמית, לשם יצא לרגל הפסטיבל שייפתח מחר (ו') בלוס אנג'לס.
"כשכתבתי את התסריט הייתי בשלבים האחרונים של מערכת יחסים מאד משמעותית בחיי. גרתי עם חברה שלי כבר קרוב לשנה והתחלתי להרגיש חנוק", נזכר האורסטוק. "העבודה על הסרט היתה מאד אינטנסיבית, מה שיצר קונפליקטים רבים בחיי האישים. הבנתי שלפעמים אתה צריך לשחרר. זו היתה מערכת יחסים מדהימה ואז משהו נשבר. היינו בתחום האפור, ממש כמו הדמות שנתקעת בבית מלון, שהוא התחום האפור".
הלוקיישן השפיע
המלון בסרט הוא ההוספיס האוסטרי בעיר העתיקה בירושלים, אליו הגיע האורסטוק בעקבות אורחים קנדים. אחרי שביקר שם, התאהב בלוקיישן, שגם השפיע על עיצובו של הסרט. "יצא לי לראות באותו זמן את 'Hotel Chevalier' של ווס אנדרסון, במאי שהשפיע עלי רבות ואמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות משהו דומה. סרט קצר ופשוט. שני אנשים בחדר אבל עם דרמה, הומור והמון סגנון אישי.
מצלמים בהוספיס האוסטרי בירושלים
"הגעתי למלון האוסטרי במקרה והתאהבתי בו. אמרתי לעצמי שאני חייב לצלם פה סרט. נפגשתי עם מנהלי המלון וגם עם נציגי שגרירות אוסטריה (שהבטיחו לתמוך בסרט, אבל חזרו בהם). יצאנו לירושלים צוות של 12 אנשים, ונעלנו את עצמנו במלון לחמישה ימי צילום. רובנו לא עזבנו את העיר העתיקה במשך כל הזמן הזה. היינו אוכלים הרבה חומוס מהעיר העתיקה ומתעוררים מידי בוקר לקול המואזין שהיה ממול. ראינו את המג"בניקים והסוחרים. זה היה אדיר".
איך קיבלו אתכם במלון. מדובר במלון המתופעל על ידי נוצרים מאמינים?
המנהלים פרגנו ושיתפו פעולה, אבל האמת היא שהיתה שם נזירה שעבדה במקום שכל הזמן ירדה לחיינו. היא מצאה עלה על הריצפה ונזפה בנו שהזזנו עציצים. היא לא היתה כל כך סובלנית. בכל מקרה, בסוף הצילומים נתתי להם מתנה: ספסל, ועליו חרוט המשפט 'Thank you for helping my dream come true'. הוא עדיין נמצא שם".
הספסל באדיבות האורסטוק
מכיוון שהסרט נכתב בהשראת המקרה האישי של האורסטוק, הוא נדרש למאמצי ליהוק מורכבים כדי למצוא את השחקנית הנכונה לגילום הדמות הנשית הראשית, המבוססת במידה רבה על חברתו לשעבר. "עשיתי הרבה אודישנים וחזרות לתפקיד", הוא אומר. "ראיתי המון הצגות במטרה למצוא את הליהוק המתאים. ראיתי הרבה שחקניות מוכרות לתפקיד, יובל שרף המיוחדת במינה עשתה אודישן אבל בסוף בחרתי בחן יאני".
מה הבדיל את יאני מהאחרות?
"בפעם ראשונה שחן הייתה אצלי בדירה לאודישן, ידעתי שהיא בדיוק מה שחיפשתי. היא הייתה מאוד יפה וגם נראה היה, שתמיד יש לה צד נוסף שהיא לא חושפת. זה בדיוק מה שחיפשתי כשכתבתי את הדמות שלה. בערב לפני הצילומים ישבנו שנינו בבר ודיברנו על הכול. ממש נכנסנו לדברים אישים. התיאום בנינו על הסט היה מושלם. בכל פעם שהמצלמה פעלה היא ידעה בדיוק מה לעשות ואיפה נמצאת המצלמה.
האורסטוק ויאני. דחוסים בחדר
"את שראל דניר, שמשחק את הדמות הראשית, פגשתי רק כמה ימים לפני הצילומים ואחרי שיחה אחת הרגשתי שיש לו את זה. הוא שחקן רציני שרצה לדעת כל פרט קטן על הדמות. במפגש הראשון בינו ובין חן כבר אפשר היה לראות את הכימיה".
כמו בחיים
העבודה על הסרט "Let Go" (שחרר) נעשתה כאמור בעקבות התפרקות של מערכת יחסים רומנטית, שהמשיכה ללוות את האורסטוק גם אחרי הפרידה הרשמית. בכך שימש הסרט כשלב משמעותי בתהליך של ההשלמה עם הפרידה והיציאה לדרך חדשה. "בהתחלה קראנו לסרט 'Break' (פרידה) ורק בשלבי עריכה מאוחרים השם השתנה ל'Let Go', שזה התהליך שאני עברתי. בהתחלה הקשר המדהים שהייתי בו נשבר, ואחר כך הייתי צריך לעזוב, לשחרר".
וזה עזר?
"הסרט הקודם שלי היה על בחור שצריך מחליט מה לעשות עם החיים שלו בעקבות מות אביו, ועשיתי אותו אחרי שאבי נפטר. התהליך של הקולנוע עוזר להתמודד עם דברים. להביע רגשות. היתה הקרנה עם החבר'ה הקרובים וכולם בכו. זה היה ממש טעון. הרגישו את זה בסרט. גם הסרט האחרון טעון, ולקח שנה וחצי לערוך את הסרט עם כמה עורכים שונים. אני בטוח שהשינויים היו קשורים לתהליך ההתפתחותי שלי".
"Let Go" - פוסטר הסרט
שלב העריכה התארך, אולם בצילומים עצמם נדרש האורסטוק ואנשי צוותו לאלתורים רבים בחמישה ימי צילום. "תמיד היינו בלחץ של זמן, היה לנו תסריט צילומים ממש מסובך שכלל הרבה מאוד תנועות מצלמה ושוטים מורכבים. לפני הצילומים רציתי שכל חלקי הסרט יהיו טובים בלי ששום חלק יעלה על האחרים. הסרט מצולם בצורה יוצאת מן הכלל. כולם היו בטוחים שצילמנו בפילם ולא בוידאו. דניאל בר, הצלם, היה מדהים".
אפשר להתארגן מראש למבצע כזה?
"אני כותב כאילו אין לי מגבלות, כאילו אפשר לצלם בהליקופטרים וכו', ורק אחרי אני מתיישב ובודק איך עושים את אפשרי. מה אפשר לעשות במחשב, מה אפשר לשנות בתסריט שיעבוד. זה לא רק להתפשר, צריך למצוא דרך מציאותית. באוניברסיטה ממש עזרו. לפני הצילומים ישבנו עם ראש החוג, ראובן הקר, ועברנו על כל שוט. יצאנו למשימה מוכנים ודרוכים. במקביל צריך לאלתר וזה חלק מהעניין. אבל יש משהו מרגש בהפקה, זו אמנות למצוא דרכים לגרום לסרט לקרות".
ומה לגבי תקציבים?
"אני לובש שני כובעים. יש לי גם עסק (חנות טי-שרטים שבבעלותו) ויש דברים שמשיקים בין הדברים. ההתנהלות הניהולית של שניהם דומה. מצד שני זה קשה. אלו שני תחומים שחשובים לי ואני מנסה לקדם אותם. אבל כשאני מדבר עם אנשים על כסף, אולי אני מרגיש יותר טבעי מאחרים.
יש גם פסנתר. למה לא לנגן?
"זה לא קל, אבל אני חושב שברגע שאתה מחליט משהו, אתה מוצא דרך לעשות אותך. זה חלק מהביזנס. זה לא אמנות שאתה יושב ועושה עם עצמך. מעורבים בזה אנשי צוות וענייני הפקה ותקציב. אני מרגיש שיותר קל ליישם את זה דווקא בישראל מאשר במקומות אחרים בעולם".
הוליווד פה
ההקרנה הקרובה בפסטיבל בלוס אנג'לס מעוררות אצל האורסטוק הרבה תקוות לקפיצת מדרגה, וניכר כי הוא מנסה לרסן את התרגשותו. "זה ממש חלום. אני מקווה לפגוש שם שחקנים ברמה בין לאומית ואיכשהו ליצור איתם סרט או קליפ", הוא מספר. "אני יוצא לשם עם הרגליים על הקרקע, ויודע יש עוד מלא כמוני שם. מצד שני אני הולך 'to spice it up'. זו הזדמנות שאני מתכוון לנסות לקחת בשתי ידיים".
ומה הלאה?
"שירתתי בדובר צה"ל ולדעתי הפרויקט הבא יכול להיות אחלה סדרה קומית או סרט על
היחידה, משהו בסגנון פולישוק, עם דביר בנדק בתפקיד אבי בניהו. כרגע אני שותף בפיתוח תסריט לסדרה על חיי הלילה בתל אביב. מסקרן אותי גם לעסוק בתחום הקליפים. אני אוהב חיבורים מיוחדים בין סאונד לתמונה. בכלל אני מאוד אוהב בבימוי, את עבודת המצלמה והעבודה עם השחקנים. את היצירה של הדמויות. איך למצוא את הבן אדם המתאים, ולראות אותו הופך לדמות שכתבת - זה תהליך לא קל, אבל נותן תחושת סיפוק.
"כך גם לגבי המצלמה. יש כל כך הרבה דרכים לצלם חלק מסווים בתסריט וכשאתה מוצא את הדרך הנכונה, אתה פשוט מרגיש את זה. זה שלב שאני נותן ליצירתיות להתפרע. אני תמיד מחפש פרויקטים נוספים. כשאני לא מביים, עורך או מצלם זמן רב אני משתגע, כמעט כמו עם סקס".
יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com