"האזרח קיין": אזרחים סוג ב'

הרמן מנקייביץ' וג'ון האוזמן

בעוד שוולס זוכה לתהילה כבמאי וכשחקן הראשי שגילם את איל העיתונות צ'ארלס פוסטר קיין, היה זה מנקייביץ' שהצילו מכשלון קשה. כך לפחות מסכימים רוב ההיסטוריונים של הקולנוע כיום. התסריטאי המנוסה לקח על עצמו את כתיבת הסרט ואף הגה את מוטיב "רוזבאד" המסתורי. למרות זאת, וולס הותירו תחילה מחוץ לקרדיטים של הסרט. אולם לאחר שזה חשף כי הבמאי שילם לו כדי לעשות כן, הוא קיבל את ההכרה כתסריטאי הראשי וזכה באוסקר על כך. 

האוזמן. יכול לבד (צילום: GettyImages)

האוזמן היה חברו של וולס, וניהל עמו את "מרקורי" עד שהסתכסכו. כשמנקייביץ' שבר את הרגל, וולס ביקש שיסייע לו לשבור את הראש בכתיבת התסריט. הוא הסכים ובניגוד למנקייביץ' ויתר על הקרדיט וגם על המשך העבודה עם וולס. הוא הסתדר בלעדיו וכיכב כפרופסור קינגספילד מהסרט "המירוץ אחרי הגלימה" (וגם בסדרה האהובה). לא כך במקרה של מנהל הבמה ריצ'רד ווילסון ואיש הסאונד רלף הוג שנותרו בחוץ. 

ג'וזף קוטן: ג'דדיה לילנד

מי שאין לו על מה להתלונן, והרוויח מאוד משיתוף הפעולה עם וולס עוד מימי "מרקורי" הוא קוטן, שהחל קריירה קולנועית ענפה מאז "האזרח קיין", שם גילם את ידידו הקרוב של קיין. 

קוטן כלילנד. תחילתה של קריירה (מתוך ה"אזרח קיין")

הוא המשיך בשיתוף הפעולה עם וולס ב"האדם השלישי" ו"מגע של רשע", אולם יצא מהצל שלו באינספור סרטים הוליוודים מצליחים כמו "צל של ספק" ו"תחת חוג הגדי" של אלפרד היצ'קוק, "ניאגרה" לצד מרילין מונרו, "Portrait Of Jennie" ועוד. ב-1994 מת קוטן מסיבוכים של סרטן הגרון והוא בן 88.

ריי קולינס: ג'ים גטיס

בגיל 52 פרץ קולינס להוליווד, אולם מאז הספיק להופיע בסרטים רבים ואף לככב בסדרת הטלוויזיה "פרי מייסון" כלוטננט ארתור טראג. וולס כינה את קולינס "השחקן הכי טוב איתו עבדתי", והמשיך לשתף איתו פעולה ב"אמברסונים המופלאים" ו"מגע של רשע" לפני שמת ב-1965 בגיל 75 ממחלת ריאות.

קולינס כגטיס. השחקן הכי טוב

התפקיד של גטיס - היריב הפוליטי הנוקשה של קיין, היה תפור על קורות חייו כבן לעורך עיתון בקליפורניה ונכד לפוליטיקאי מקומי, שעסק בחיפושי זהב - ממש כמו דמותו של קיין עצמו.

דורותי קומינגור: סוזן אלכסנדר

גם קומינגור, המגלמת את אשתו השניה והמעורערת של קיין, הגיעה מתא משפחתי שהיה נגוע בפוליטיקה ועיתונות. אביה היה מנהיג פועלים שעמד בראש התארגנות עובדי הדפוס ב"לוס אנג'לס טיימס" ואף היא נדבקה ברוח הסוציאליזם ויצאה עם הכותב הקומוניסט רוברט מלצר, לפני שנספה בקרב נגד הפשיסטים הספרדים במלחמת העולם השניה.

קומינגור כסוזן. צ'פלין גילה אותה

היה זה צ'רלי צ'פלין שגילה אותה, אולם וולס התלהב וליהק אותה לתפקיד כשהיתה בשלבים מוקדמים של הריונה. היא הספיקה לעשות עוד שלושה סרטים לפני שסומנה כקומוניסטית, ונכללה ברשימה השחורה של מקארתי ב-1952. משם החלה התדרדרות ספוגת אלכוהול. היא איבדה חזקה על ילדיה, הסתבכה עם החוק ואושפזה בבית חולים לחולי נפש. אחרי ששוחררה, התבודדה בקונטיקט עד למותה בגיל 58 (ויש הסבורים שהיא נטלה את חייה).

אוורט סלואן: מר ברנסטין

קשה להגיד שסלואן מימש את חלום ה"יידישע מאמה". הוא נולד למשפחה יהודית ניו יורקית והתקבל לאוניברסיטת פנסילבניה, אולם נשר ממנה כדי להיות שחקן תאטרון. הוא אמנם ניסה מזלו בוול סטריט - כשליח, אבל עם בוא "יום שלישי השחור", נטש את הבורסה והתגלגל ל"מרקורי" ומשם לתפקיד מר ברנסטין, מנהל העיתון של קיין.

סלואן כברנסטין. מימש את חלום ה"יידשע מאמה"

מאז "האזרח קיין" שיחק סלואן בעל החזות הגרוסטקית משהו, במספר סרטים (וגם בסדרת הטלוויזיה של היצ'קוק), האחרון שבהם "The Disorderly Orderly" ב-1965. באותה שנה הוא החל לאבד את ראייתו כתוצאה ממחלקת הגלאוקומה והתאבד, כשהוא בן 55 בלבד.

פול סטיוארט: ריימונד המשרת

בניגוד לסלואן, פול סטרנברג - שהפך בהמשך לפול סטיוארט, החל את הקריירה התיאטרלית שלו אחרי סיום לימודיו באוניברסיטת קולומביה היוקרתית. הוא הלך בעקבות וולס ל"מרקורי" ואף לקח חלק במתיחת החייזרים. אחרי תפקידו הקולנועי הראשון כמשרת של קיין, השתחרר מחסותו של וולס ולוהק לסרטים רבים, בעיקר לתפקידי נבל.

סטיוארט כריימונד. עשה את זה כמו נבל אמיתי

שני סרטיו האחרונים היו "SOB" של בלייק אדוארדס ו"הסערה" של פול מזורסקי. חייו האישיים השלווים התנהלו לצד אשתו, זמרת הג'אז פג לה סנטרה, לאורך 47 שנים עד למותו מהתקף לב בגיל 77 ב-1986.

ג'ורג' קולוריס: וולטר פארקס ת'אטצ'ר

שחקן התיאטרון האנגלי ניסה את מזלו על במות ברודוויי והצטרף ל"מרקורי". תפקידו כאב המאמץ של קיין הווה כהופעה השניה בקריירה הקולנועית שלו שהחלה בהוליווד והמשיכה ב-1950 בבריטניה, אליה שב. הוא מת עשר שנים לאחר מכן בגיל 85.

קולוריס כת'אטצ'ר. התחיל בהוליווד סיים בבריטניה

אגנס מורהד: מרי קיין

אמו הנוקשה של קיין היתה גברת די פרועה בחיים האמיתיים - כך לפחות גרסו טורי הרכילות. היא נישאה לשחקן ג'וני גריפין לי, והשניים אימצו ילד יתום (אולי בהשראת הסרט), אותו גידלה מורהד גם אחרי גירושיה ב-1952 ועד שזה ברח ונעלם. ב-1954 נישאה בשנית לשחקן נוסף רוברט גיסט, אולם נישואיהם שרדו ארבע שנים בלבד.

מורהד כמרי קיין. אימצה את בנה, אולי בהשראת הסרט

מאז "האזרח קיין", שהיה הופעת הבכורה הקולנועית שלה, שיחקה באינספור סרטים וסדרות טלוויזיה ("Bewitched"). למרות שהזדהתה כנוצרית אדוקה, שמועות עקשניות גרסו כי היא היתה לסבית ואף חלקה ידידות קרובה עם רוק האדסון. היא מתה ב-1974.

רות' ווריק: אמילי מונרו נורטון קיין

כגברת קיין הראשונה, התנסתה ווריק בתפקיד מלודרמטי קולנועי ראשון, שבוודאי שימש לה השראה להמשך הדרך - עת התפרסמה כפיבי מאופרת הסבון "כל ילדי". זמרת הרדיו בדימוס, השתתפה בסך הכל ב-15 סרטים לפני שעברה לתפקיד חייה הטלוויזיוני המתמשך ב-1970.

ווריק כאמילי

ב-2004 זכתה בפרס האמי למפעל חיים ושנה לאחר מכן סיימה את חייה בגיל 89 מדלקת ריאות. לאורך שנותיה האחרונות אספה פריטים רבים וספרים לטובת שימור מורשת וולס ו"האזרח קיין", ואף נהגה לחתום עליהם "רכוש רות' ווריק, גברת האזרח קיין".

סאני בופ: צ'ארלס קיין III

אחרון חברי הקאסט של "האזרח קיין" שנפרד מעולמנו ב-2007 הוא הילד המוכשר, שגילם את קיין ג'וניור. באופן מפתיע הוא הגיע ל"אזרח קיין" בגיל 13 כאחד מהמשתתפים היותר מנוסים במדיום הקולנועי. למרות זאת, הקריירה שלו נחתמה שנתיים לאחר מכן, ערב גיוסו לצבא האמריקני. משחזר לארצות הברית, הפך לאיש עסקים מצליח בלאס וגאס.

בופ כבנו של קיין. "אין שום אחווה בקולנוע"

לאורך הקריירה הקצרה, אך האינטנסיבית שלו, סאני שיתף פעולה עם קלארק גייבל, המפרי

בוגרט, ג'ון וויין ועוד. למרות זאת, העיד בבגרותו כי סבל ממשלח ידו דאז (בניגוד לבאדי סוויין, שגילם את דמותו של קיין הילד בגיל 13 והמשיך בקריירת משחק עד גיל 23 ומת ארבעים שנה לאחר מכן).

"אף פעם לא אהבתי להיות ילד-שחקן בקולנוע", הודה בופ בדיעבד. "למעשה תמיד פחדתי כשהסוכן שלי היה חונה לפני הבית שלנו, משום שידעתי שזה אומר שהוא מביא עוד הצעה לתפקיד בסרט. אין שום אחווה בקולנוע". ספרו זאת לוולס, האוזמן ומינקייביץ'.