שתף קטע נבחר
 

על יד העץ בקצה החלקה

"ידי לטפו את ילדי הרחוקים היוצאים עדיין מגופי/ אבל בלילה שמעתי צעדים נבלעים/ אל תוך קליפות שויתרו וצנחו". שירים ליום הזיכרון מאת המשוררת מירי גלעד

ביום הזיכרון

לזכר האחים עודד ועמוס שחר (שוורץ)

שנהרגו במלחמת ששת הימים

 

יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ זְרָעִים נִגָּרִים

עַל יַד הָעֵץ בִּקְצֵה הַחֶלְקָה.

תְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי – קוֹל תְּפִלָּה,

יָדַי לִטְּפוּ אֶת יְלָדַי הָרְחוֹקִים הַיּוֹצְאִים עֲדַיִן מִגּוּפִי.

אֲבָל בַּלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי צְעָדִים נִבְלָעִים

אֶל תּוֹךְ קְלִפּוֹת שֶׁוִּתְּרוּ וְצָנְחוּ.

 

אֲגַם שָׁחוֹר נִפְתַּח מֵהַחַלּוֹן

לְהַזְכִּירֵנִי כִּי הָאֲדָמָה הִסְתַּלְּקָה מִן הָעוֹלָם,

עַד שֶׁרוֹקְנָה אֶת הַגּוּף וּמֵי הָרֶחֶם שָׁטְפוּ אֶת בּוֹרוֹתֶיהָ.

 

עֵצִים הִשְׁלִיכוּ פֵּרוֹת פְּעוּרִים כִּגְדָמִים.

עַד מָחָר יַשְׁחִירוּ וְיִתְפּוֹרְרוּ בֵּינוֹת הָעֵשֶׂב,

כְּמוֹ שְׁכֵנִי הָעוֹמֵד כְּבָר אַרְבָּעִים שָׁנָה

סְבִיב גֵּוָם הַמִּזְדַּקֵּן

שֶׁל שְׁנֵי קִבְרוֹת בָּנָיו.


"יֶלֶד יָפֶה – שׁוּב אוֹתוֹ יֹפִי סָגוּר בְּעַצְמוֹ" (צילום: GettyImages)

 

זרי אספרגוס ביום הזיכרון

כְּדֶרֶךְ עוּגִיַּת מַדְלֶן בָּאִים קוֹצֵי הָאַסְפָּרָגוּס

אֶל כַּפּוֹתַי, וּמַעֲלִים מִתּוֹכָן אֶת חֲלַל אוֹתוֹ יוֹם

כְּשֶׁלִּמְּדוּנוּ אֶת מְלֶאכֶת הַזִּכָּרוֹן:

יוֹם תָּמִים חָתַכְנוּ עֲנָפִים בִּתְנוּעָה בִּלְתִּי מְיֻמֶּנֶת

וְאָסַרְנוּ אוֹתָם בְּקוֹצֵי אַסְפָּרָגוּס.

הֶתֵּר רִאשׁוֹן שֶׁל כְּרִיתָה וַעֲקֵדָה.

בַּצָּהֳרַיִם שָׁזַרְנוּ פְּרָחִים כְּפִיּוּס שֶׁגָּוַע בִּמְהִירוּת.

 

זֵרִים כְּבֵדִים בָּעֲרוּ בְּיָדֵינוּ כְּטַבְּעוֹת אֵשׁ בַּקִּרְקָסִים.

מוּטָלִים עַל בִּטְנָם רָבְצוּ כְּחַיּוֹת צַיְתָנִיּוֹת.

בִּקַּשְׁנוּ לְהַרְגִּיעָם לִרְגָעִים בְּקַעֲרוֹת מַיִם.

 

אַחַר כָּךְ צָעַדְנוּ זוּגוֹת זוּגוֹת –

לוֹמְדִים אֶת מַשָּׂא הַזִּכָּרוֹן וְאֶת קֶצֶב הַמָּוֶת

בְּסַנְדְּלֵי יַלְדוּת עַל דֶּרֶךְ הֶעָפָר.

  

במראת המכונית

בדרך, לאחר אזכרה לאסף סיבוני

 

שֶׁמֶשׁ פֶבְּרוּאַר קָרָה, מְרֻכֶּזֶת.

אִישׁוֹן הָעוֹלָם יוֹקֵד בַּעֲקֵבַי

כְּפִגְיוֹן אוֹר פּוֹרֵץ בְּמַרְאַת הַמְּכוֹנִית.

 

מַבָּט אַחֲרוֹן שֶׁל חַיִּים דּוֹלֵק מֵעֵבֶר לִכְתֵפִי.

יֶלֶד יָפֶה – שׁוּב אוֹתוֹ יֹפִי סָגוּר בְּעַצְמוֹ,

אֵינוֹ מְזַהֶה אֶת רֵאשִׁית הָאֵימָה.

 

הַשָּׁמַיִם אוֹזְלִים

כְּאֵב זוֹהֵר נוֹרֶה אֶל תּוֹךְ עֵינַי,

מְחֻפָּשׂ לְאוֹר

כְּדֵי שֶׁאֶשָּׂאֵהוּ הָלְאָה כְּכַדּוּר בּוֹעֵר מִבֵּיתוֹ שֶׁל אָסָף.

אֲכַבֵּהוּ בַּשָּׂדוֹת הַמַּחְשִׁיכִים

לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ בְּשׁוּבִי אֶל יְלָדַי.

 

יֶלֶד אַחֵר יִרְאֶה רַק אֶת הַיֹּפִי

וְיַאֲמִין שֶׁכָּךְ יִשָּׁאֵר.

 

מירי גלעד היא משוררת, חוקרת ומרצה בנושאי ספרות ותרבות. ספרה, "רגע על פני האדמה", יצא לאור לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
גלעד. "זרים כבדים בערו בידינו"
לאתר ההטבות
מומלצים