באו מהשואה, נפלו בקרב: הנוער זוכר ומתרגש

"מסיפון אוניה מתנודדת

הוא ירד אל רציף הנמל

וחיכתה ברציף לו מולדת

בדמות אוטו צבאי וסמל...

"לא, כי רק את חייו, פליטי חרב  

אבל גם את חייו, אי-בערב,

הוא השיב בנפלו בעדה".

(מתוך "אחד מן הגח"ל" / נתן אלתרמן)

בנובמבר 1948, אמנון זילברשפיץ מטרנסילבניה היה בן 24, כשכדור של צלף מצרי פילח את צווארו במהלך הקרב על "כיס פלוג'ה" סמוך לקריית גת. זילברשפיץ היה הנצר האחרון למשפחתו. כולם נרצחו באושוויץ והוא בכוחותיו האחרונים הצליח לשרוד את השואה. בינואר 48' עלה לישראל באוניית מעפילים ומיד התגייס לצה"ל כלוחם בחטיבת גבעתי.

באחד הלילות כתב זילברשפיץ לחברתו מכתב ובו תיאר את הלחימה הקשה: "סבור הייתי שאין ביכולתי להזדעזע, אך ארבע שנים עברו מיום שראיתי את המוות בצורה זו... זוכרת את ודאי את הפקפוקים שהיו לי בקשר לארץ בבואי לכאן, אך עתה ברור לי שעד יום מותי לא אעזבנה. ארץ שיש לכבוש אותה בדם חללים ולא ארץ המוגשת על כף היד, אין לנטוש".

זילברשפיץ היה אחד מ-150 פליטי שואה שעלו לישראל בגפם, גויסו ב"גיוס חוץ לארץ" (גח"ל) ומתו כעבור זמן קצר במלחמת העצמאות. בעקבות פרויקט של משרד החינוך בשיתוף צה"ל, המורשת שהותירו אחריהם עוברת מדור לדור, ומדי שנה, בשבוע שבין יום השואה ליום הזכרון, פוקדים אלפי תלמידים את קברי החללים שמתו בלי קרובים בארץ.

במסגרת פרויקט "השביל המחבר", המקשר בין השואה לתקומה, השתתפו השבוע כ-4,000 תלמידים מכיתות ט' ו-י' מכל רחבי הארץ אשר ביקרו באתרים לזכרם של החללים - בתי העלמין בקיבוץ לוחמי הגטאות בצפון וביד מרדכי בדרום, ומוזיאון יד ושם והר הרצל בירושלים.

"החיבור חייב לבוא ממקום של רגש"

התלמידים שלמדו על זהותם של החללים לאורך כל החודש האחרון, כתבו סיפורים ושירים לזכרם והניחו על קבריהם זרים ונרות נשמה. "אין ספק שזה מרגש לשמוע את סיפורי הגבורה של האנשים האלו, שהקריבו את החיים שלהם כדי שלנו תהיה מדינה", סיפר נוי, אחד התלמידים שהשתתף בפרויקט. "הסיורים הללו מגבירים את תחושת הזהות שלנו כעם אחד ומעוררת בנו את הרצון לתת משהו בתמורה ולהתנדב לשירות משמעותי בצבא".

התלמידה ספיר הוסיפה כי כאשר היא וחבריה למדו על הסיפורים של האנשים וראו צילומים שלהם, התחושה הייתה שהחללים כאילו קיבלו חיים חדשים, "וזה למעשה חידד את המסר שאנחנו לא שוכחים את העבר, ונדאג שגם בעתיד יזכרו את הגיבורים שלנו".

מנהל אגף של"ח וידיעת הארץ במשרד החינוך, אלי שיש, שארגן את הפרויקט, אמר כי עם שאינו שוכח את עברו ושורשיו, מצמיח דור של אנשים טובים יותר. "הנושא של חיבור לארץ ולמדינה חייב לבוא ממקום של רגש,

 וזהות וסיפורם של חללי נצר אחרון הוא סיפור מופלא, על אנשים שמתוך מועקת העבר והיגון החליטו לקום ולעלות לארץ ישראל כאשר בלבם הייתה משאלה כמוסה - להקים בית חדש על החורבות החיים שהותירו מאחור באירופה.

"המטרה של הפרויקט היא לחבר את התלמידים לעבר, כדי שידעו לאן הם באים בעתיד. כאשר התלמידים מגיעים לקברים ולומדים על הסיפורים האישיים של החללים, נוצרת אצלם תחושת אמפתיה והזדהות שכל כך חשובה עם המדינה".