יהודה תובל: השוער ששילב בין הפועל י-ם לצה"ל
שוערה של הפועל ירושלים בשנות ה-70 הצטיין בין קורות הקבוצה, אבל לא ויתר על שירות המילואים בצבא. בפברואר 1985 החליף תובל חייל אחר במשמרת, ומאוחר יותר נהרג מהתפוצצות מוקש בלבנון. סיפורו של כדורגלן יוצא דופן
תובל, או טובול בשמו המקורי, נולד באלג'יריה בשנת 1945 ועלה עם הוריו ארצה בהיותו בן שלוש. את הקריירה המקצוענית החל בהפועל לוד, אותה העלה לליגה הלאומית. בשנת 1963 התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר כמכונאי מטוסים.
יהודה תובל באחד המשחקים של הפועל ירושלים (רפרודוקציה: גלעד שוברט)
מאז היה צעיר שיחק תובל כדורגל, אבל את הקפיצה הגדולה בקריירה הוא עשה אחרי ששיחק בנבחרת חיל האוויר לצד אלי בן רימוז', הכוכב הגדול ביותר של הפועל ירושלים באותם הזמנים. "תובל שיחק באליפות צה"ל בכדורגל ונתן שם הצגה. בן רימוז' ראה אותו, והמליץ למאמן הפועל אברהם מנצ'ל להביא אותו לקבוצה", שחזר העיתונאי רוני דיאון.
גם אחרי השחרור מצה"ל המשיך תובל בשירות מילואים קרבי, ואף השתתף מאוחר יותר במלחמת ששת הימים, תוך שהוא ממשיך לשחק כדורגל. בעונת 1969/1970 הוא עזב את הפועל לוד ועבר להפועל ירושלים הגדולה, שבה שיחקו אגדות כדורגל כמו בן רימוז', צבי סינגל, נחום תא שמע ועלי עותמן, שזכו גביע המדינה ב-1973, הראשון והיחיד של המועדון האדום מעיר הבירה.
תובל ז"ל: "למה שמישהו אחר ילך במקומי?"
תובל לא היה כדורגלן טיפוסי. "כבר באותם ימים כמעט כולם היו ג'ובניקים", משחזר אלי לוי, קשר הפועל ירושלים וחברו האישי הקרוב של תובל. "יהודה תמיד אמר: 'למה שאתחמק ומישהו אחר ילך במקומי?'".
יהודה תובל במדי המילואים. מלח הארץ (רפרודוקציה: גלעד שוברט)
על פי הסיפורים נראה כי תובל היה באמת אדם מיוחד. מלבד השילוב הייחודי בפני עצמו בין הכדורגל לצבא, מספרים כולם כי היה מדובר באדם טוב לב, חייכן, צנוע, אדם שבכל רגע מוכן לעזור לזולת ולתרום מעצמו, אחד שהמילה 'אגו' לא קיימת בלקסיקון שלו ולא מתוך הצגה, הוא פשוט היה כזה.
בירושלים של אותה תקופה, כשהיריבות הספורטיבית בין הפועל לבית"ר היתה בשיאה, מספרים חברים משני המחנות, האדום והצהוב, כי תובל היה מהבודדים שהיה אהוב על שני הצדדים. "הוא תמיד נתן כבוד לכל אדם ופשוט קיבל אותו בחזרה", סיפרו עליו חבריו לקבוצה.
דיאון נזכר במקרה נוסף שבו הוכיח תובל עד כמה היה דמות שונה בנוף הירושלמי של אז. "בשנת 1973, במהלך דרבי ירושלמי, הבקיע אורי מלמיליאן הצעיר את שערו הראשון במשחק חשוב ובית"ר ניצחה. ייתה דרמה גדולה, הפועל אז היתה עדיפה בהרבה על בית"ר והשחקנים קיבלו את ההפסד בצורה קשה" הוא סיפר, "בסיום ניגש תובל לאורי ואמר לו: 'כל הכבוד, ילד. אם תמשיך ככה אתה עוד תגיע רחוק'".
יהודה תובל במדי הפועל ירושלים (רפרודוקציה: גלעד שוברט)
אפילו היום, כמעט 26 שנה אחרי היום בו הלך תובל לעולמו, חברו לוי עדיין מתקשה לדבר על היום שבו קיבל את הבשורה המרה. "שבוע לפני שיהודה נהרג, הוא יצא הביתה לחופשה מהמילואים. בדרך החוצה עלתה המחלקה שלו על מטען וכולם נפצעו חוץ ממנו", שחזר לוי.
"בלילה לפני שהוא חזר אמרתי לו 'די כבר יהודה, מספיק נתת ותרמת למדינה'. אפילו הצעתי לו שילך לאלשייך, המעסה הרפואי האגדי, שישים לו גבס על היד וככה הוא לא יצטרך לחזור לצבא, אבל הוא סירב. 'אם אני לא אלך אז מישהו אחר יצטרך לעשות את זה', הוא אמר".
בן רימוז' סיפר גם הוא על הימים שלפני: "עבדתי אז במחלקת הספורט של עיריית ירושלים וארגנתי משחק קט רגל בין ותיקי הפועל לבית"ר. יהודה התקשר אליי מהצבא וביקש שאקח אותו בחשבון למשחק ואני התלהבתי כמובן".
יהודה תובל עם גביע המדינה (רפרודוקציה: גלעד שוברט)
"תובל שוכב כאן במקומי"
אבל למשחק הזה תובל לא הגיע. ב-10 בפברואר 1985, ימים ספורים לפני שעמד לסיים את תקופת שירותו, הכל נגמר. תובל נהרג מהתפוצצות מוקש בלבנון, כשהוא בן 40. "יום למחרת התקשר אליי איציק מרילי ואמר לי 'יהודה תובל נפל בלבנון'", סיפר בן רימוז'.
בכל יום זיכרון עולים לוי, בן רימוז' ואחרים לקברו של תובל בהר הרצל. "כל פעם שהיינו עולים לקבר, היינו שמים לב למישהו לא מוכר שעומד בצד, מישהו שאף אחד מאיתנו לא זיהה אף פעם", סיפר לוי. "יום אחד, ניגש אליי אותו אדם אחרי הטקס ואמר: 'אני האיש שתובל החליף במשמרת במילואים ביום שבו נהרג. הוא שוכב כאן במקומי'".
לפנייה לכתב/ת 
