התשובה לפיוס: סיפוח ונסיגה

בפיוס הפלסטיני ובפתיחתו הצפויה של מעבר רפיח לסחורות ולבני אדם התבטלה באחת הטענה בדבר המצור הבלתי הומני על רצועת עזה, והתברר כי הרשות הפלסטינית מעדיפה אחדות לאומית ושותפות גורל עם ארגון טרור רצחני, על פני התקדמות במשא ומתן המדיני. נדמה כי מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים.

למי שעוד היתה תקווה בדבר כוונות חמאס, היא נגוזה כשראש ממשלת חמאס בעזה, איסמעיל הנייה, קרא לרשות הפלסטינית לבטל את ההכרה בישראל. בספטמבר הקרוב יתאחדו נגדנו שתי ישויות עוינות. התאחדותן מממשת את הממרה הערבית: "אויבו של אויבי - חברי", ומבהירה כי האיבה לישראל גדולה מהדם הרע השורר בין חמאס לפתח.

מניסיון העבר, סביר להניח שהסכם בין חמאס לרשות לא יחזיק מעמד לאורך זמן. מדובר בשתי רשויות, שרב המפריד ביניהן על המשותף. ההסכמה ביניהן היא על תקומתה של מדינה פלסטינית. מקרים קודמים של השגת ריבונות, דוגמת פגיעת פתח באנשי חמאס בין 1994 ל-1996, וההתנהלות הברברית של כוחות חמאס בהשתלטותם על הרצועה ב-2007, מלמדים שככל הנראה, עם קום המדינה תרצה כל ישות לשלוט ביחידות.

הפלסטינים חותרים לקבל מצד אחד מדינה ערבית נקייה מיהודים בגבולות 1967, ולצד זאת, לא מוותרים על דרישתם להשיב את הפליטים לשטחי הקו הירוק. בין לבין, פועלים גם ערבים בישראל לממש אוטונומיה לאומית-אזרחית בשטחי מגוריהם, ולא מהססים להניף את דגל פלסטין.

קביעת גבולות והיפרדות

מה שבטוח הוא ששלום אמת לא יושג בזמן הקרוב. אם כך, מה על נתניהו לעשות לקראת ההכרזה הפלסטינית על מדינה בגבולות 1967? אם ישכיל לנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו, הוא עשוי סוף סוף להוביל ולא להיגרר. עליו להבהיר כי בכוונת ישראל להחזיק בשטחי C, הנמצאים בשליטה ישראלית מלאה, לספח את שטחי המועצות המקומיות והמועצות האזוריות בשטחי יהודה ושומרון, ולהחיל עליהן את החוק הישראלי.

או שחותרים לסופיות הסכסוך, באמצעות משא ומתן, תוך הכרה בישראל כמדינת העם היהודי והקמת מדינה ערבית לצדה, או שישראל תפנה את שטחי A ו-B, באופן מיידי, ותקים גדר גבול מסביב לשטחים שישתייכו למדינה הפלסטינית.

מרגע שמעבר רפיח ייפתח, ייפסק המצור מעל רצועת עזה, על ישראל לנקוט במדיניות של אפס סובלנות כלפי פעולות טרור מצד הרצועה, ולהבהיר זאת כבר היום. ישראל יכולה להודיע שתשקול לאפשר מעבר בטוח שיפוקח על ידה בין יהודה ושומרון לעזה, תוך קבלת ערבויות ביטחוניות לכך.

הפיוס הפלסטיני קריטי לקראת ההכרזה על מדינה בספטמבר. לאחריה, הוא עקב האכילס בהתנהלות הביטחונית העתידית שלהם מול ישראל. אם ישראל תדע להסביר היטב את חוסר היכולת לשתף פעולה עם מדינה שבראשה ארגון טרור, סביר להניח שהעולם יקבל בהבנה יחסית את צעדיו של נתניהו, בעיקר כאשר טענות המצור ירדו מעל הפרק.

האחדות הפלסטינית נובעת מאינטרס לאומי משותף - להשיג מדינה גדולה ככל האפשר. האינטרס הישראלי מתמצה בהשגה של שני יעדים: גבולות בני הגנה, תוך היפרדות מכמה שיותר פלסטינים. לכן, סיפוח של שטחים ביטחוניים דוגמת בקעת הירדן, והרכסים השולטים, וסיפוח שטחים המיושבים ביהודים, לצד היפרדות משטחים המיושבים בפלסטינים הוא האינטרס הישראלי. בימים אלה נדרש מנתניהו להוביל ,ולא להיגרר. נחוצה הובלה בזירה המדינית, דרושות פעולות הסברה יזומות וממוקדות לקראת הביצוע בספטמבר הקרוב.

ד"ר יחיאל שבי, מזרחן המומחה לנושא הסכסוך הישראלי-ערבי