הצפון הפרוע: הרפתקאותיו של אוהב בשר

בסופ"ש האחרון, שהיה די סתווי במרכז, מצאתי עצמי נוהג צפונה. במהלך הנסיעה, הסתווי של המרכז החל לגלות סימנים חורפיים לחלוטין, ומד המעלות במכונית ירד ביחס ישיר לגבעות עליהן טיפסנו. ברקע השיר "הם רוכבים לבדם" מה שהכניס אותי טוטאלית לאווירת הבוקרים.

חישוב מסלול מחדש

הגולם במשפטו הקבוע, העיר אותי מהרהוריי, שכן אני היחידי שבתור טמבל ותיק של כבישים שם לב להוראות הגולם. הגברת בטוחה שאין מה לסמוך עליו ולא חשוב כמה אתה משדרג אותו, הוא למעשה חלק מקנוניה של חברות הדלק שתפקידה היחידי הוא רק להסיט אותי מדרכי ולסובב אותי במעגלים.

הערפילים החלו להתפזר, סלעי בזלת, כרי מרעה ועגלים שלווים ומאושרים רועים באחו גילו לנו שאנחנו מתקרבים. אחרי עוד כמה טעויות ניווט, כמה פרות ומספר עגלים יונקים בשלווה, הגענו אל הבקתה של חיים דיין. למען הגילוי הנאות אציין שאת חיים אני מכיר מזמן, אבל לראות אותו בסביבה הביתית שלו מוקף בירוק ובבהמות הניזונות מדשא טבעי, הבנתי יותר ממה הוא מתלהב.

(צילום: תמר מוצפי) 

המנה הראשונה הייתה בסדר, החמאתי לחיים, שהברק המאושר בעיניו מהאוכל הזכיר במעט את הברק כשהוא מדבר על הפרות שלו. תוך כדי הכנת המנה השנייה המשיך חיים ושאל איך ייתכן שבישראל אוכלים רק 16 ק"ג בשר לנפש לשנה, כשיש לנו כזה בשר טבעי מעולה, הוסיף והתלונן. בשר הגדל במרעה הטבעי הוא לא רק טעים יותר, גם בריא יותר. "ההפסד כולו שלנו", אמרתי, תוך כדי כך שהבנתי שאם לא אתחיל לעבוד, האוכל לא יגיע.

מתגלגל על הגריל (צילום: תקשורות יעל שביט) 

על קערת הבשר הטחון שהורכב מ-50% פלדה ו-50% צוואר, הוספתי מעט מתערובת הלימון הפיקנטית שהכנתי קודם. אם כבר הברקה, למה לא לנצל אותה שנית. מעט פלפל שחור גרוס, עוד קצת שמן זית, לשתי מעט וגלגלתי לכדורים. בינתיים הניח חיים פרוסות לא עבות של שייטל (כנף העוקץ), המליח קלות וחרך אותן 2-3 דקות מכל צד. אני הנחתי את כדורי הבשר ליד השייטל, וכשיצאו ביקשתי לטעום אותן יחדיו. השילוב מעולה.

ועד שהמנה הבאה תהיה מוכנה, לקח אותנו חיים לסיור לצד השני, תוך שהוא מסביר לי שאנשי דרום-אמריקה אוכלים לפחות 50 ק"ג בשר לשנה לנפש. אני, שלא רציתי להתרברב, לא גיליתי לו כמה אני וחבריי אוכלים. נכון, שוב הסכמתי איתו, לידם אנחנו נחשבים צמחונים.

(צילום: רפי אהרונוביץ') 

שוב עברנו ליד עגלים יונקים מאימותיהם, כשאני בקושי מתגבר על הבוץ ומציין לעצמי שחיי בוקרים הם לא הכל דבש. חיים שיתף אותי מעט לגבי עבודתם: לבוקרים של היום, הוא אומר, שלא כמו במערבונים, סוס או טנדר לא ממש מספיק. אתה חייב להיות חמוש גם בלפטופ (או אייפד, אני מוסיף) על מנת לעקוב אחרי העדר וההמלטות. הוא כנראה יודע על מה הוא מדבר, שכן הוא משמש כיו"ר מגדלי הבשר במרעה הטבעי.

בינתיים, נינוחים, שבעי בשר וקצת שתויים, הסתכלנו על הכנרת ברקע, נותנים לרעש של בריכות המים לחדור למוחנו ושוב מתפעלים מהעגלים והפרות השלוות באחו. לבסוף הוצאתי את הנתח, נתתי לו לנוח מספר דקות ואז חשבתי שחבל לא לנצל את שליש בקבוק היין שנשאר על השולחן. החזרתי את הנתח לגריל, לצד עם האש החזקה יותר ובעדינות טפטפתי עליו מהיין המשובח. אחרי שהבוקרים הנידו בראשם לשלילה תוך זלזול נוסח "מה העירוני הזה עושה לבשר ואיך הוא מבזבז יין", פרסתי להם פרוסות דקות מהנתח והזלזול כמעט והפך למחיאות כפיים. תראה מה זה, אמרתי לחיים, מה אפשר לעשות מבשר אמיתי, טרי וטבעי.

בשלב זה כבר החלתי מתנדנד. חיים הקשוח שכמו כלום לא משפיע עליו, הפציר בי: "תטעם שוב, מרגישים שזה בשר שאכל אוכל טוב ונשם אוויר גולן צח!". בשארית כוחותיי הנהנתי להסכמה.

ישבתי על הכסא במרפסת, הנחתי את רגליי על המעקה וחשבתי שהכל הסתיים כבר. אלא שהבוקר שעשוי ללא חת הניח על הרשת שני נתחי אנטרקוט בגודל של אוכף. אחרי מספר דקות, פרס נתח חצי מוכן מהפינה ונתן לי לטעום: "תעשה פו!", ציווה. כן, הסכמתי שוב בשארית כוחותיי, פגז של אנטרקוט. ברור, הוא אמר, מרעה טבעי.

הגברת שלחה אליי מבט נוזף שאצלנו בבית הוא אומר: קום, תעשה גם אתה משהו אפילו שאתה אורח. גררתי את עצמי למטבחון, הכנסתי לטאבון עגבניות, פלפלים ומספר בצלים. הוצאתי את העגבניות לאחר כעשרים דקות, קילפתי את הפלפלים חלקית, מעכתי את העגבניות גס, את הפלפלים והבצל ספק קצצתי, ספק מעכתי, שוב הוספתי מלח גס ושמן זית וערבבתי. חיים חתך את האנטרקוטים לרצועות עבות, והנחנו אותם על התערובת. שקט. קולות לעיסה וקולות לגימה הם הצליל היחידי שנשמע. הכנרת החלה להעלם בערפילים, הפרות המשיכו לרעות בשלווה. כן, כן, מרעה טבעי - תיקנתי את מחשבותיי בקול רם, המנטרה כנראה חלחלה. שקעתי בתנומת שיכורים ולא רק מיין. עשרות פרות ועגלים שלווים ריחפו מסביבי. צינת הערב וריחות קפה הצליחו להעיר אותי. שני קפה עם הל, שני תה צמחים, אחד סיגר והצלחתי להתאושש חלקית.

(צילום: רפי אהרווביץ') 

תערובת לימונית

טעימה על כל בשר (או דגים)

המרכיבים: 

10 גבעולי בצל ירוק קצוצים דק מאוד

פלפלון אחד אדום חריף, מגורען וקצוץ דק מאוד

שמן זית

מלח גס

אופן ההכנה: 

1. מערבבים הכל, מניחים במקרר, יוצקים עוד מעט שמן זית, מחכים יום אם אפשר ומגישים כמעט על כל דבר.
2. טעים על שניצלים (עם או בלי פיג'מה), על דגים, ואני אפילו הגשתי את זה פעם על פורטרהאוס.
   

תערובת קציצות

המרכיבים (ל-6 סועדים):

• הכל מתבסס כאן על איכות הבשר: 1 ק"ג בשר בקר המורכב מ-50% פלדה, 50% צוואר טחון (מי שמחבב טעם של טלה, שיוסיף פנימה לא יותר מ-150 גרם בשר טלה טחון)
• לגבי התיבול - תלוי רק בכם: ניתן להוסיף 2 כפות מהתערובת הלימונית שלמעלה, ניתן להוסיף בצל אחד גדול קצוץ, מטוגן במעט שמן, מצונן ומעורבב לתוך התערובת.
• ניתן להוסיף 1 כף שטוחה חרדל דיז'ון ו-4-5 פילה אנשובי קצוצים דק, יחד עם מעט מהשמן של האנשובי.
• ניתן להוסיף 150 גרם בייקון או אווז מעושן קצוץ דק מאוד.
• ניתן אפילו לדחוף במרכז כל קציצה קוביה של כבד אווז ולקרוא לזה קציצות נוסח רוסיני.
• אבל הכי טעים בעיניי: מעט מלח, מעט פלפל שחור, 2-3 כפות שמן זית משובח, מערבבים, יוצרים כדורים, משאירים במקרר מספר שעות ומניחים על הרשת.
  

• לאתר של רפי אהרונוביץ'