ישראל כץ, לידיעתך: התחבורה הציבורית מגוחכת

אחרי שנים של נסיעה באוטובוס, בהן שיחקתי לפי הכללים שהציבו חברות דן וקווים, החלטתי לעצור ולצעוק. במשחק הזה אני לא מוכנה יותר להשתתף, שכן הוא פשוט לא הוגן. אתם הרי מכירים אותו, את המשחק המעליב, שכל נוסע בתחבורה הציבורית נאלץ להשתתף בו מדי יום. משחק בלי כללים, בלי חוקים, בו חברה אחת גדולה ודורסנית שזוכה לגיבוי מלא של משרד התחבורה, עושה כל מה שהיא רוצה לציבור שבוי וחלש.

משחק שאין לנו שום אפשרות שלא לקחת בו חלק, שכן אנחנו חייבים להגיע לעבודה, הביתה או לאוניברסיטה. כי אין לנו דרך אחרת. ברגל אי אפשר, באופניים זה רחוק מדי, והרכב הפרטי הרי יקר, ומזהם. אז יום אחרי יום אנחנו מתייצבים במגרש המשחקים, בו אוטובוסים מגיעים לפי לוחות זמנים שרק הם קבעו, ושכל קשר בינם ובין המציאות לא תמיד קיים. משחק בו השאלה החשובה ביותר מדי בוקר, היא האם יגיע האוטובוס בזמן או לא, ואם כן, האם יעצור, ואם יעצור, האם אפשר יהיה לשבת.

שכן חברות האוטובוס יכולות, כאמור, לשחק בכל דרך בה יבחרו, מבלי שמישהו יעניש או יאיים. ולכן דוחסים אנשים בעמידה, לכן אין אוויר לנשום, ואין כללי בטיחות שכן מי בכלל שמע על חגורות. הרי הכללים שחלים על התחבורה בישראל אינם נוגעים לאוטובוסים. רוצים לשחק עם דן או קווים? עלו על קו 24 או 27, על קו 61 או 45, או 55 ו-63, וזו רק רשימה חלקית.

רגע, בעצם יש איזו רפורמה מאוד מושקעת, ומתוקשרת, שעבדו עליה המון שנים. רפורמה שאמורה לשפר את השירות לאזרח, באמצעות ביטול קווי אוטובוס. מעולה לסטודנטים אגב, המעוניינים להגיע מרמת גן לאוניברסיטת תל-אביב, בשני אוטובוסים עמוסים, דחוסים ומאחרים.