צעיר, מתוק ומארלי
לפני הרוחניות, הראסטות והרגאיי, היה בוב מארלי צעיר בחליפה שחורה ושיער קצר שייצר עם להקת "הוויילרס" שירי סקא פופיים, כולל גירסה מקורית וקופצנית ל-"One Love" הנודע. על הדרך לתהילה של מארלי, במלאת 30 למותו
בשבוע הבא (11.5) יציין עולם המוזיקה 30 שנה למותו המצער של מלך הרגאיי, המוזיקאי והזמר המוכשר כשד, בוב מארלי. 30 שנה חלפו מאז נכנע לסרטן שהתפשט בגופו. המוזיקה של מארלי, כמובן, תישאר לנצח. אבל כשהזיכרונות הרבים מן האייקון המוזיקלי מציפים, בדרך כלל נשכחת מאחור התקופה בה מארלי החל את מסעו המוזיקלי. אז היתה רק המוזיקה והחוצפה. לפני הרגאיי הקלאסי, לפני הרוחניות והראסטות.
"Simmer Down" ("תירגעו"). השיר הראשון של מארלי והוויילרס
אמנם מארלי זכה להצלחה בינלאומית בשנות השבעים, אך כבר כעשור קודם לכן הוא הפך לזמר מפורסם בג'מייקה. אבל אז הוא נראה ונשמע אחרת לגמרי. באביב 64' ה"וויילרס", להקתו המפורסמת, שהקים עם הזמרים פיטר טוש המנוח ובאני וויילר, הוציאה את הסינגל הראשון שלה, "Simmer Down". למארלי נמאס מסגנון החיים שראה סביבו והשיר היה קריאה שלו ל"רוד בויז" שיפסיקו עם האלימות, לפני שהכל יתפוצץ.
מארלי בשיא ההצלחה. לא תמיד היו לו ראסטות (צילומים: Gettyimages)
למי שמעולם לא צלל לתקופה הראשונית בקריירה של מארלי יהיה קשה לזהות שמדובר באותו ראסטמן עם גיטרת הגיבסון לס-פול. אמנם קולו קל לזיהוי, אבל המוזיקה שיצר עם הוויילרס באותה תקופה היתה מוזיקת סקא קצבית ומהירה, בהתאם לאופנה ששלטה באותם ימים בג'מייקה. השלושה התלבשו בחליפות שחורות, מושפעים מאוד מהלוק של להקות הנשמה שהובילו באותם ימים את המוזיקה האמריקאית בחסות "מוטאון" ו"סטאקס".
קבלו את להקת הקשוחים: הוויילרס בשיר "Rude Boy" מהאלבום הראשון
"Simmer Down" היה כאמור השיר הראשון מתוך "The Wailing Wailers", אלבום הבכורה של הלהקה שיצא כשנה אחר כך. השיר הגיע למקום הראשון בג'מייקה. אמנם השלישייה קראה לצעירים בג'מייקה להפסיק עם השטויות ברחובות ובשכונות הגטו, אבל גם הם קצת אימצו את הגישה החצופה בכדי לשווק את עצמם: עד שגיבשו את שם הלהקה הסופי, אחד משמות הלהקה היה "The Wailing Rude Boys". "יצרנו שירים של רוד בויז", מודה מארלי באוסף הראיונות הנפלא המוקדש לזמר, "In His Own Words", שערך איאן מקאן.
"העסקים של הרוד בויז היו רעים", הוסיף, "זו היתה מוזיקה רעה ולא היינו צריכים לקרוא לעצמנו 'רוד בויז', אלא ראסטה. אבל אז עוד לא ידענו מה זה ראסטה". החיים בהחלט נראו אחרת לפני שמארלי והאחרים גילו את דת הראסטפארי ואת קיסר אתיופיה היילה סלאסי, אותו החשיבו הראסטות כמשיח. "אתה משתנה מבבילון לראסטה", אמר פעם מארלי, כשהוא מתייחס למעבר מחברה מושחתת לאמונה, "אבל ברגע שהפכת לראסטה אתה לא יכול להשתנות יותר".
אי אפשר להשתנות ברגע שהפכת לראסטה
למרות שהיה להם להיט ברדיו, מארלי, אז בן 20, וויילר וטוש לא הירבו להופיע ונשארו נאמנים ליצר המרדני שבהם. "תמיד היינו האנדרגראונד, תמיד היינו המורדים", סיפר מארלי, "הגענו מהדאון-טאון וקראנו לעצמנו הוויילרס כי בכינו עבור הצדק". האלבום, שכלל לא הופץ אז מחוץ לג'מייקה, היה כולו באווירת הסקא הפופית והמחוספסת ואף ניתן היה שם למצוא גירסה מוקדמת ושונה לגמרי ללהיטו של מארלי, "One Love", המופיעה כאן לפניכם.
.
חיים אחרים. מארלי והוויילרס בגירסה המקורית לשיר "One Love"
אמנם היה להם אלבום מצוין ביד, אך הם עדיין היו רחוקים מלהפוך לכוכבים. מארלי האשים את מפיק האלבום, קוקסון דוד, ששילם להם פרוטות על הביצועים והרווחים מההשמעות ברדיו. היתה זו אמא של מארלי, סדלה בוקר, שלקחה את הלהקה מעבר לים להופעות בארצות הברית.
בשנת 70' הלהקה נטשה את חברת התקליטים המפורסמת של דוד, "Studio One". אחרי חמש שנים של ציפייה, הלהקה הוצאה את "Soul Rebels", אלבום שונה מאוד מקודמו, תחת הפקתו המרהיבה של חלוץ הרגאיי לי "סקראץ'" פרי. רק אז החלה רכבת ההרים במסעה המטורף: החשיפה לראסטפארי, הדרך להצלחה הגדולה, הנפקת הלהיטים שכולנו מכירים וגם רגעים קשים, ביניהם ניסיון ההתנקשות במארלי בחורף 76', בשל מעורבתו הפוליטית בג'מייקה. למרות שנפגע, חזר מארלי מיד לפעילות.
בכוח הראסטה
כשמארלי היה רק רוד בוי צעיר, עם שיער קצוץ ובחליפת שלושה חלקים, המוזיקה היתה בגדר חלום. כ-15 שנים אחר כך, כשהוא כוכב גדול, חלה מארלי בסרטן בעקבות פציעה ברגל במהלך משחק כדורגל והחל לדעוך. בין לבין, בכל הזמן הזה, גם כשהפך לכוכב ענק, מארלי לא התחבר לפרסום הרב ולהתעניינות האינסופית של התקשורת. כרסטאפארי אדוק, הוא החליט שכל שיר שיכתוב הוא עבודת האלוהים ושמטרתו לאחד אנשים. 30 שנה אחרי מותו, אנחנו עדיין זוכרים את מארלי בזכות רצונו העצום להפיץ מסר של יצירה ואהבה.
מארלי מוקף. ביקש לאגד אנשים יחד
מארלי כל כך דבק באמונתו, שחשב שבעזרת כח הראסטה הוא יגרש את הסרטן הנוראי שמקנן בתוכו. "אני מבין שעיתונאים מתעניינים בשלומי", הוא אמר בראיון שנערך כשהיה מאוד חולה, חצי שנה לפני מותו,
"אז אני מעריך את ההתעניינות ורוצה לספר לכולם שאני אחזור להופיע שוב בשנה הבאה. נחזור להופיע בשביל המעריצים שאנחנו אוהבים. כאן בוב מדבר אליכם, אז שלא יהיה לכם ספק, כן?".
עבור מעריציו האוהבים של מארלי, העיניים עדיין נוצצות כשהם קוראים את המילים האלה היום. חודשיים לפני שנפרד מהעולם, מארלי עוד לא נשבר, הוא סיפר שבעקבות המחלה הוא "למד להכיר את עצמו יותר מבפנים" ואמר, "יש לי הרבה יותר זמן לחקור את מה שאני מאמין בו. ואני מרגיש הרבה יותר חזק".
