קומדיה גבולית
דני בון ניסה לשחזר את ההצלחה הנדירה של "ברוכים הבאים לצפון" עם סרטו החדש "ברוכים הבאים למכס". אולם השטיקים חוזרים על עצמם וגם הם מובנים בעיקר רק לדוברי צרפתית
הכנסות של למעלה מרבע מיליארד דולר הם אולי מחזה נפוץ בבלוקבסטרים הוליוודיים, אך לא כשמדובר בקומדיה צרפתית שעוסקת בהווי מקומי ואזוטרי. "ברוכים הבאים לצפון" (2008) סרטו הקודם של הקומיקאי האלג'יראי-צרפתי (ומ-2002 גם יהודי) דני בון, הצליח לעשות זאת.
צפו בטריילר של "ברוכים הבאים למכס"
ממה נבעה ההצלחה העצומה של הסרט? ההומור הושתת על הבדלי מנטליות ושפה בין תושבי נורד-פה דה-קאלה (הקצה הצפוני של צרפת) ו"הצרפתי הממוצע" שעובר, בעל כורחו, לאזור זה. תהליך ההשתלבות של הזר הופך אותו, ואותנו, לחלק מקהילה זו. תהליך זה מספק אלטרנטיבה מנחמת למתחים המעמדים והאתניים בצרפת העכשווית.
"ברוכים הבאים למכס" ("Rien à Declarer") הולך בעקבות המתווה של הסרט הראשון – כפי שמבהיר השם שניתן לו בארץ. העימות תרבותי פנים-צרפתי, הוחלף בעימות בין שתי מדינות השייכות לאותה תרבות (צרפת ובלגיה).
במקום מסע של דמות לטריטוריה תרבותית "זרה", כאן הקשר הכפוי היוצר את הקונפליקט נובע מכינון האיחוד האירופי. העלילה, כמו בסרט הקודם, עוסקת באפשרות לגשר על פערים דמיוניים, ומציעה פנטזיה של התגברות על בעיה לא קיימת.
פרלוו פרנסז?
הנוסחא משוחזרת אך יש בעיה: הסרט עצמו. ההומור העממי של בון הוא בוודאי טעם נרכש. לצופים שאינם דוברי צרפתית קשה לקלוט את הבדיחות הרבות המתבססות על הבדלי הגייה ואוצר מילים. למעלה מ-80 אחוזים מהכנסותיו של "ברוכים הבאים לצפון" הגיעו ממדינות דוברות צרפתית.
לא יורדים מהפסים. "ברוכים הבאים למכס"
תחושת האחווה הקהילתית, שהיתה סוד קסמו של הסרט הקודם, מוחלפת ב"ברוכים הבאים למכס" בהתמקדות ביחסים בין שתי הדמויות הראשיות. המטרה היא ליצור חברות המתפתחת בין שני יריבים-הפכים, אבל זה לא כל כך עובד. תוך זמן קצר השטיקים המשומשים הופכים למייגעים, ותחושה זו מתחלפת בשעמום. התוצאה מיועדת רק למעריצים השרופים והלא ביקורתיים של מר בון.
במעבר הגבול בין בלגיה וצרפת שוררת אווירה מתוחה. בדרך כלל הדבר נובע מנוכחותו של רובן וונדוורדה (בנואה פולוורד), פקיד מכס בלגי רגזן ושתלטן המתעב את ה"קממברים" מצידו השני של הגבול. רובן עושה כל שביכולתו להקשות ולאמלל את אלו המנסים לחצות את הגבול ולפגוע בטוהרה של בלגיה.
לקראת ה-1 בינואר 1993 המתח יעלה בעוד כמה דרגות. זהו המועד שבו האיחוד האירופי עומד לבטל את הגבולות בין שתי המדינות. אירוע המהווה עבור פקיד המכס הפנאט את התממשות הגרוע שבסיוטיו.
מצידו השני של הגבול עומדים המוכסים הצרפתיים וחוזים בהשתאות במפגני הטירוף של הקולגה הבלגי. עבור מתיאס דוקטל (בון, גם כאן בתפקיד הסיידקיק הרומנטי) זו בעיה אישית. חברתו לואיז (ז'ולי ברנאר) היא אחותו היפה של רובן, קשר שאסור שהאח הגזען, והאב הגרוע ממנו ייגלו. מתיאס מתעב את רובן, אך הוא מנסה, כמיטב יכולתו, לשמור על אדיבות כלפי האח של זו שאיתה הוא רוצה להתחתן.
בן וברנאר. קרובים משני צדי הגבול
עם הסרת הגבול, שני המוכסים הללו ימצאו את עצמם מצוותים ליחידה ממונעת הנעה בטריטוריה הסמוכה לגבול בין שתי המדינות. עלילת משנה שבה בעלת בית קפה ובעלה הרופס משתפים פעולה עם כנופיית סוחרי סמים, אמורה לספק את האלמנט שיאפשר להגדיר את הצלחתם או כישלונם במשימה.
מחסום Don't Watch
מתח גדול (או קטן) אין כאן, רק מהלך רוטיני ומייגע לקראת סיום צפוי. הבזקים מתוך הסרט מזכירים את "שוטרים לוהטים" ("Hot Fuzz") מ-2007 המוצלח הרבה יותר של אדגר רייט ומדגישים את ההחמצה.
צוות בינלאומי. בון ופולוורד מייצגים את צרפת ובלגיה
האלמנט הרגשי אינו מתבסס רק על תלאותיהם של רומיאו ויוליה משני צידי הגבול, אלא גם על חשיפת אנושיותו של רובן ביחסו לבנו הצעיר. ברכות הוא מחנך את הילד לשנאת הצרפתיים ומנהגיהם הנפסדים. זה אמור היה להצחיק יותר מאשר התוצאה הסופית.
פולוורד הוא קומיקאי בלגי הזוכה להצלחה במדינות הפרנקופוניות. הצופים הישראלים זכו לראות אותו בתחילת דרכו כשעיצב פרסונה קומית-מטורפת של רוצח סידרתי במוקומנטרי "איש נשך כלב" (1992). "ברוכים הבאים למכס" קם ונופל על דמותו של רובן, אך הדרך המוגבלת בה התסריט מעצב את הדמות, מחייבת את פולוורד להשלים את החסר בשימוש עודף במחוות היסטריות בנוסח לואי דה פינס.
לא היתה כל אפשרות ש"ברוכים הבאים למכס" יכשל. אולם גם לקהל הצרפתי ברור כי הוא סרט פחות טוב מקודמו. הסרט עלה למסכים בצרפת בסוף ינואר ומאז הרוויח קצת מעל 80 מליון דולר, כשליש מהכנסות הסרט הקודם. עדיין הצלחה גדולה, אבל ברור שנדרשת מחשבה נוספת על הנוסחא של דני בון.
