נחוצה: תורה מודולרית
ישראל, כמו שכנותיה, בנויה מאגד של שבטים - ומה ימנע את התפרקותה? ארון הספרים והערכים היהודי, במובנו הרחב, עשוי להיות גורם מאחד
מדינות ערב, הקרובות לנו והרחוקות מאיתנו, קורסות האחת אחרי השנייה. מומחים המתבוננים במציאות זו טוענים כי זו היא קריסה שהייתה צפויה מראש. גם אם העיתוי מפתיע, עצם ההתפרקות הייתה הכרחית שכן מדובר במדינות שנבנו באופן מלאכותי, כשהן מאגדות שבטים שונים ורק כוח ומשטר דיקטטורי יכלו להחזיק יחד מבנים מלאכותיים שכאלה.
נקודת מבט זו, מעלה סימני שאלה על אפשרות קיומה של מדינת ישראל. הלא גם אנחנו מדינה המורכבת מאגד של שבטים שונים. מעבר לתרכובת בין יהודים לשאינם יהודים, הרי גם המרכיב היהודי בחברה הוא אגד של שבטים.
המתרחש סביבנו מציף סימני שאלה העולים בתוכנו כפעם בפעם. אנחנו מפחדים מסימני השאלה הללו וקוראים להם "השד העדתי" - שם רווי אימה וחרדה. באנו מארצות מוצא שונות, ובכך אנחנו תרכובת של שבטים השונים זה מזה. מעבר לכך אנחנו נחלקים לעוד שבטים: החרדי, הדתי והחילוני. הימני והשמאלני. האם יש לנו ערובה שלא יקרה לנו כמקרה שכננו?
ההיסטוריה הרחוקה שלנו רוויה בהתפרקויות. לממלכת יהודה ולממלכת ישראל, ליהודים ולנוצרים, כתות פורשות, שבתאים ופרנקיסטים, חסידים ומתנגדים, ציונים ושאינם ציונים, פילוגי קיבוצים ומשפחות. האם המציאות לא מראה לנו שבסופו של דבר כוחות הפירוד חזקים מכוחות האיחוד, והשונות סופה להעמיד את היישות על האטומים הנפרדים שלה?
בין הוגי הדעות היהודים בימי הביניים, הייתה מחלוקת בדבר ייחודו של העם היהודי. רבי יהודה הלוי טען כי העם היהודי הוא סוג מיוחד של בני אדם, לעומתו רבי סעדיה גאון ובעקבותיו הרמב"ם טען כי "אין אומתנו אומה, אלא בתורותיה". על-פי רבי יהודה הלוי מי שמצטרף אל העם היהודי לא יהיה "יהודי" באותה מידה של מי שנולד כבן העם. על פי רבי סעדיה והרמב"ם, הוא יהודי לכל דבר, ואף יכול לומר את מילות התפילה "אלוהינו ואלוהי אבותינו". על פי הרמב"ם אין המדובר בהורות ביולוגית, אלא בשותפות לדרך.
מצוות זה לא הכל
אם נתרגם את דברי רבי סעדיה גאון והרמב"ם ל"תורה" במשמעות של קיום המצוות, נגיע למסקנה פסימית. על-פי תרגום זה, יש אפשרות להתגבר על השונות שבין גרים ובין יהודים מבטן, יש אפשרות להתגבר על השונות שבין עדות שנוצרו בארצות מוצא שונות, אך אין אפשרות להתגבר על השונות שבין דתיים ובין חילונים. קיום התורה ואי קיומה יהיה קו הגבול, ותיאוריית ההתפרקות תפרק את הקבוצה בקו הזה.
האתגר העומד בפנינו הוא לתרגם את ה"תורה" לתשתית של שפה שמעבר לשפת הדיבור. שפה שתאפשר ליצור תשתית שתעמוד נגד כוחות הפירוק. השפה הזאת חייבת להיות שפה מודולרית, לא כל דובריה ידברו אותה באותה המידה. יהיו בה מרכיבים של מקורות היהדות, התנ"ך ספרות חז"ל, והמסורות שאחריה. יהיו בה מרכיבים
של השפה הציונית, ויהיו בה מרכיבים של השפה הישראלית.
"שפה" לא רק במובן של אוצר מילים, אלא מילים הנושאות ערכים, גם אם אלה מתפצלים למחלוקות. בית המדרש היהודי פיתח ארגז כלים משוכלל, היכול להכיל מחלוקות בגבולות רחבים. יהיו ביננו שהמרכיב היהודי יהיה דומיננטי יותר בשפתם, ויהיו כאלה שהמרכיב הציוני או הישראלי יהיו עמוקים ורחבים יותר בעולמם. מה שיש לנו באוצרנו ההיסטורי, זאת מסורת של בית המכיל שבטים וקבוצות שונות. הצלחנו לעבור מרחבי זמן ומקום ולשמור על כוחות מלכדים שגברו על כוחות הפירוק. עם מאמץ גדול נצליח בכך גם בעתיד, ובכך נהיה שונים משכננו המתפרקים.
ד"ר משה מאיר, עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים.
לפנייה לכתב/ת 
_o&91;1&93;_a1.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
