"אילו היה בחיים - גברי היה מרוצה ממכבי חיפה"
לפני כשנה נהרג בגבול רצועת עזה סמ"ר גבריאל צ'פיץ', אוהד שרוף של הירוקים וכדורגלן מכבי בנימינה בעברו. משפחתו מספרת בכאב: "למרות שהיה חוזר עייף מהצבא - לא היה מוותר על כדורגל, בכל משחק נזכרים בו"
לפני קצת יותר משנה, ב-22 במרץ 2010, נהרג סמ"ר גבריאל (גברי) צ'פיץ' מזיכרון יעקב. צ'פיץ' נהרג בגבול רצועת עזה מאש כוחותינו, בעקבות אירוע בו ניסו פלסטינים לחדור לשטח ישראל. כוח של גולני שהגיע לאחר מכן למקום זיהה בטעות את גבריאל ושני חיילים נוספים שהיו איתו כמחבלים - וירה לעברם.
ממכת האש נהרג גבריאל. הוא הותיר אחריו זוג הורים, ברנקו ובת עמי ואח ואחות, עדיאל ואנבל. אהבה נוספת שהשאיר צ'פיץ' הצעיר הייתה לקבוצתו האהודה, מכבי חיפה. עד לגיוסו לחיל השריון, שם שירת כתותחן, שיחק בקבוצת מכבי בנימינה.
בחדרו, שנשאר בדיוק כפי שהיה ביום בו עזב, תלוי פוסטר גדול של הירוקים, שלט 'מכבי חיפה בנשמה' וצעיף ירוק לבן, שאמו סרגה לבקשתו כשהיה נער. "גבריאל היה ילד מקסים וטוב, אחד הדברים שהוא אהב היה כדורגל. בעיקר את מכבי חיפה", אמרה בת עמי.
"השחקן הנערץ עליו היה יניב קטן, אני לא מבינה בכדורגל ותמיד חשבתי שהוא קורא לו כך בגלל שהוא קטן. כשראיתי אותו בטלוויזיה לאחר מכן הבנתי שלא מדובר בכינוי", אמרה בחיוך עצוב.
חדרו של גבריאל צ'פיץ' ז"ל. נשאר כמו ביומו האחרון (צילום: חגי אהרון)
"הכאב לא עובר והפצע הקשה לא נרפא", סיפר האב ברנקו בלב שבור. "למרות שהיה חוזר עייף מהצבא, הוא לא היה מוותר על הכדורגל ומשחק שעות עם החברים".
האח הבכור, עדיאל, גם הוא אוהד של הירוקים, נהג לצפות בצוותא עם גבריאל, שהיה ילד סנדוויץ', במשחקי קבוצתם האהובה. "אין משחק בו אני צופה היום מבלי להיזכר בגבריאל, זה לא אותו דבר", אמר.
"היינו משתפים אחד את השני בעצבים, בכאב ובשמחה. לא פעם היינו יושבים ביחד לראות משחק בבית, את הצעקות היו שומעים עד למרחוק וגם קערת הגרעינים הייתה עפה באוויר. אני בטוח שאם היה בחיים - הוא היה מרוצה מאוד מהקבוצה של העונה. נקווה רק שלא יחזור מה שקרה בעונה שעברה".
להנצחת זכרו של גבריאל מתקיים בכל שנה, סמוך למועד נפילתו, טורניר כדורגל במושבה בה גדל, בהשתתפות קבוצות נוער מהאזור.