לערבים מגיע יותר
הרצח הכפול אמש בטירה וחמשת מעשי הרצח בטייבה מעלים שוב את הבעיה: היעדר נוכחות מספקת של המשטרה ביישובים הערביים. גם התושבים יצטרכו להתארגן חברתית ולקחת יוזמה
ההסלמה האחרונה במעשי הפשיעה בערים טירה וטייבה שאותה חווים תושבי הערים, כאשר בטירה נרצחו ביום אחד שני תושבים ולפני שלושה שבועות נרצחו בטייבה חמישה צעירים, משקפת את אחת הבעיות האקוטיות של החברה הערבית בישראל- אלימות פנימית חמורה ביותר, ההופכת המוני אזרחים ערבים למאוימים ומורידה את ביטחונם האישי לשפל המדרגה.
רבים הקולות בחברה הערבית הטוענים כי בעיית האלימות היא העיקרית שצריך להתמודד איתה - אחרת נמצא את עצמנו במצב של הפקרות טוטלית. ניצנים למחאה נגד המצב החברתי הזה ראינו לפני שבועיים כשתושבי טייבה יצאו באופן מאוחד, תוך התעלמות מזהות מפלגתית או משפחתית, להפגנה נגד האלימות בעיר ובעד לקיחת אחריות על עתידה. הפגנה דומה ראינו גם בלוד, בעקבות גל מעשי רצח של נשים.
הפגנת תושבים בטייבה (צילום: חסן שעלאן)
החסם העיקרי בפני טיפול אפקטיבי בבעיית האלימות ביישובים הערבים הוא היעדר נוכחות מספקת של המשטרה, וחוסר מענה לבעיות הפשיעה החמורות, מהם סובלים התושבים באופן תדיר.
היעדר טיפול אפקטיבי מזין את ערעור הלגיטימציה של המשטרה והתוצאה היא משבר אמון גדול בין האזרחים הערבים והמשטרה. זו נתפשת כמי שמקיימת את מדיניות הממשלה, המפלה אותם לרעה ומטפלת בהם דרך משקפיים ביטחוניים, ולא כאזרחים הזכאים לשירותי שיטור הוגנים ויעילים.
בטירה ובטייבה - כמו בערים ערביות נוספות - חסרים שוטרים. לנוכח האלימות הקשה, דרושה ראייה מערכתית ופעילות שיטתית, ולא משטרה הפועלת בשיטת "מבצעים" בודדים. לאחר כל רצח, מתגברת המשטרה את הנוכחות שלה למספר ימים בלבד, ללא פעילות אינטנסיבית ומתמשכת, וללא השקעת משאבים ומאמצים מתמשכים לבניית הקשר והאמון עם הקהילה. זה כמובן לא מספיק.
הפער בין פעילות המשטרה ובין הציפייה של התושבים לרמת שיטור גבוהה והוגנת, יוצר תסכול. תושבים מרגישים שהושארו לבדם מול גורמי פשיעה אלימים. לאחר מקרי הרצח, בחרה המשטרה לבנות את האמון האבוד של התושבים, באמצעות הצבת מחסומים בכניסה לטייבה בשעות הבוקר והערב. התושבים, שעמדו בפקקים, תהו מה הקשר בין טיפול יסודי בפשיעה קשה לבין בידוק מכוניות של אזרחים תמימים?
אין ספק שגם התושבים בטירה ובטייבה חייבים לקחת יוזמה ולהתארגן חברתית, להוקיע את מעשי האלימות והפורענות מקרבם ולבנות מערכות חברתיות חזקות שיחליפו את המערכות החברתיות המסורתיות. המסגרות ה"ישנות" קרסו, ואם ברצוננו להתמודד עם תופעות קשות כאלה, חייבים מנהיגות מקומית חזקה ואמיצה, ובעיקר לא מושחתת, שתוביל תהליכי עומק חברתיים.
הממשלה חייבת לשנות את המציאות בטייבה וביישובים הערבים האחרים באמצעות קביעת מדיניות והפניית משאבים משמעותיים בכל התחומים, בעיקר בתשתיות, בחינוך ובפעילות משטרתית ממושכת ומערכתית. התושבים חייבים להיות מערבים חברתית, כי הם ורק הם הפתרון למצוקותיה של העיר. אין ספק שבטייבה קיים הפוטנציאל האנושי לשינוי. לטייבה מגיע עתיד טוב יותר, ואני מאמין שהיא תשוב להיות פנינת המשולש.
הכותב הוא עורך דין, תושב העיר טייבה ועובד בקרן אברהם, הפועלת לשילוב ושוויון בין יהודים לבין ערבים.
לפנייה לכתב/ת 
