ילד נולד לסוהר שנספה בכרמל: "מתנה משמיים"

"אני תמיד אספר לו על ירון, תמיד אזכיר לו אותו, שיידע איזה אבא היה לו וכמה הוא היה גיבור". כחמישה חודשים לאחר אסון הכרמל שטלטל את המדינה וגבה את חייהם של 44 בני אדם ובהם את של הסוהר ירון ברמי, ילדה היום (שבת) אשתו עינב את בנם.

בבית החולים סורוקה בבאר שבע, התאספו בני המשפחה לרגל הולדת הבן. לבני הזוג יש ילדה נוספת כבת שנתיים. "את חושבת שהוא יודע שאין לו אבא?", שאלה עינב בעצב את אמה ירדנה צדקי, "לא, הוא לא יודע", השיבה האם.

עינב ברמי. "הכל נראה לי הזוי, כמו סרט רע" (צילום: רועי עידן)

הסמיכות של הולדת הבן לאירועי יום הזיכרון מקשים במיוחד על האם. "זו שמחה מהולה בעצב", סיפרה עינב כשהיא מחבקת את בנה, "הקרבה לערב יום הזיכרון הקשתה עליי במיוחד את הלידה. מי בכלל היה מאמין שיהיה לי קשר ליום הזה. הכל נראה לי לא הגיוני. למזלי, הלידה לא אירעה ביום הזיכרון. זה היה כואב לי יותר".

מחר תעלה עינב לקברו של בעלה האהוב כדי להתייחד עם זכרו וביום הזיכרון גם תדליק משואה בבית העלמין הצבאי. "בכלל הכל נראה לי הזוי שירון לא יחזור, כמו סרט רע. השלמתי עם זה שהוא לא יחזור, אבל עדיין קשה לי".

"זה היה כאילו שהוא לידי"

בחמשת החודשים האחרון ידעה עינב עליות ומורדות. כאשר מצב רוחה היה רע, נהגה אמה לקחת אותה לטיולים כדי לנסות להשכיח ממנה את הכאב. "ירון מחזק אותי ואני מרגישה שהוא הולך איתי לכל מקום. לאחרונה היו לי הרבה חלומות. חלמתי שהוא מחבק ומנשק אותי, כאילו זו המציאות. ואז אני מתעוררת בבוקר כאילו זה באמת קרה.

"לפני שבוע-שבועיים חלמתי שיש לי מתנה ואני מעירה את ירון ואומרת לו 'יש לי מתנה- תקום'. ואז הוא קם מהמיטה, נועה הבת שלנו לידי, ושלושתנו התחלנו לפתוח את המתנה והוא היה שמח ומאושר. אבל אני לא זוכרת מה היה במתנה. התעוררתי לפני. להערכתי, זה הילד. זו המתנה הכי טובה שיכולנו לקבל".

ירון ברמי ז"ל. "זה עוזר לעבור את השכול" (צילום: באדיבות המשפחה)

את שמו של הילד עינב בינתיים לא רוצה לגלות, אבל את השם הספיק ירון לבחור לפני מותו. "מה שירון רצה ככה אני אעשה. לקראת הלידה התרגשתי, כבר חיכיתי לראות את התינוק. מצד אחד פחדתי, כי אני יודעת שירון לא יהיה איתי בלידה

או אחרי, אבל מצד שני כבר רציתי לראות אותו בעצמי ולהחזיק אותו".

עינב סיפרה: "כשנועה נולדה ירון היה איתי וחיזק אותי. הוא מאוד התרגש לראות אותה כשיצאה. הוא בכה מאושר, והתקשר להורים שלי ואמר 'אני אבא, אני אבא'. חסרה לי הנוכחות שלו. אבל כל מהלך הלידה חשבתי עליו. זה היה כאילו שהוא לידי. הוא בטח היה בוכה ומתרגש אם הוא היה כאן. כשהיינו באולטראסאונד הוא כל כך שמח שזה בן, וכבר אז ידע איזה שם לתת לו".

"כמו זריקת הרגעה"

היא הוסיפה בצער: "כואב לי שהוא לא איתי, שלא זכה להחזיק את הילד ולראות אותו. אבל הוא לא יכול היה להשאיר משהו יותר טוב למשפחה שלי ושלו, הוא השאיר אחריו זכר, מעין המשכיות של האהבה

שלנו".

לעומת עינב, מבחינת הוריו של ירון, אריה ומרים, לידת נכדם דווקא מסייעת להם להתמודד עם יום הזיכרון, שכעת הפכו חלק בלתי נפרד ממנו. "זה עוזר לנו לעבור את השכול", הסבירה האם, "אם זה לא היה קורה אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם היום הנורא הזה. זה כמו זריקת הרגעה".

מרים סיפרה כי "בשבוע שעבר היה שליח שהגיע במיוחד לבית, וקיבלנו חוברת ממשרד הביטחון ומכתב מטעם אהוד ברק שאמר שהוא משתתף בצערנו וסיכות של יזכור. לא ידעתי איך לאכול את זה. זה החזיר אותי אחורה מיד לאסון. ואז הגיעה הבשורה הזו ונותנת לך כוחות ומחזקת אותך. עד היום קשה לי להסתכל על התמונה שלו בפינת הזיכרון. קשה לי לעכל שזה באמת קרה. הנכד הזה הוא מתנה משמים".