קניתי חומרי בנייה בטירה - יותר זול ופחות פלצני

מסתבר שחופשת הפסח היא חופשה לפועלים ולקבלנים, יותר משהיא חופשה ליהודים. כולם פרשו להם לנוח, חלק בשל הסגר שחל על פועלים המגיעים מהשטחים וחלק בשל העובדה, שבחג הזה אנו צריכים להתאמן באמת על יציאה מעבדות לחרות. אז כולם התאמנו, מלבדי כמובן.

• בפרק הקודם: הקבלן מבטיח שלא תהיה רטיבות; אז מה?
  

הבית, בכל אופן, קיבל חופשה, ואני, שכל יום שעובר ללא הלמות פטישים, גורם לי לעליה בלחץ הדם - סבלתי נואשות. האמת היא, שאם הפטישים לא הולמים, צריך לשנס כבר מותניים ולהתחיל לעשות שוק בנוגע למה שאנחנו מכנים "החומרים הלבנים" של הבית, כפי שחוזרת וטוענת א', האדריכלית.

אמנם יש לי קבלן שאמור למסור לי בסוף את המפתח הנכסף. זה, על פי החוזה, כולל את הריצוף, הקרמיקה, הכלים הסניטריים, המטבח, השיש, ארונות האמבטיה, מעקה המדרגות, החלונות והתריסים. ובקיצור, כל מה שעושה בית לבית, אבל הבחירה העיצובית היא רק על הטעם השנוי במחלוקת שלי.

ע' הקבלן העמיד את מגבלות המחירים לגבי כל מרצפת ואסלה כבר בחוזה, ואם אני רוצה לעמוד בתקציב - לא מומלץ לי לגלוש. על פניו מדובר במשימה בלתי אפשרית כמעט, אבל אני משתדלת לפתח את חוש האיפוק ולפעול כפי שיעצו חכמנו ז"ל: איזו היא גיבורה? הכובשת את יצרה!

עשרות אלפי אפשרויות

כוחות השוק לעומת זאת, פועלים במלוא המרץ נגדי. הכמות והמגוון של כל דבר הם מבחן סדיסטי ממש. הכול החל בבחירת המרצפות. שיננתי את המחיר למ"ר שע' הקבלן הקציב לי, ויצאתי לדרכי מתוך נחישות לבחור את המרצפות היפות ביותר בשוק במחיר הבלתי סביר שהוענק לי.

זה המקום לעצה: אם אתם בוחרים בקבלן מפתח, הבהירו היטב כמה דברים בחוזה. ראשית, שהמחירים אותם מעניק לכם הקבלן יהיו סבירים יחסית למחירי השוק. שנית, שיצוינו היצרנים של הדברים, למשל ברזים - האם הקבלן מספק ברזים של חמת או ברזים תוצרת חוץ? גם כאן יש לעמוד על ההבדלים בין ברזים איטלקיים או סיניים.

שלישית, עליכם לדעת אם מחיר הזיכוי של מ"ר ריצוף למשל, הוא כפי שמצוין בחוזה, ואם תעדיפו לבחור במוצר יקר יותר - הקבלן יזכה אתכם לפתע פתאום בעלות נמוכה יותר. סעיף זה מאוד משמעותי כשמדובר במטבח למשל: הקבלן מעניק לכם מטבח מתוצרת חברה מכובדת, אך אם אתם רוצים להמיר אותו בחברה מכובדת אחרת אתם עלולים לגלות שהזיכוי עומד לפתע על כמה אלפי שקלים בודדים ולא על המחיר הריאלי של המטבח.

אחרי שהסתובבתי בכמה מרכזי מכירות גדולים של ריצוף הבנתי, שאני הולכת ומתבלבלת יותר ויותר. אני זוכרת שפעם אפשר היה לבחור בין מרצפת 20X20 מקושקשת בגוון צהוב, למרצפת 20X20 מקושקשת בגוון ירוק. זה היה מקסימום הבחירה וכולם היו בכל זאת מאושרים.

אז למה אני צריכה לבחור בין עשרות אלפי אפשרויות? ומי אמר שמרצפת בגודל 80X80 תעשה אותי מאושרת יותר ממרצפת בגודל 60X60? ומה יותר נכון לבחור - מרצפת מבריקה, סמי מבריקה או מאט? והאם לבחור בשיש או בגרניט פורצלן? הכל כל כך מפתה ומרשים, כמו בפרסומת שטוענת שעם מרצפות נכונות - הריהוט פשוט עלול להפריע. מכיוון שבמקרה שלי אין בכלל ריהוט - צריך לבחור את המרצפת הנוחה ביותר גם לישיבה.

תחילתו של דרדור תקציבי?

בסוף נכנעתי, נטשתי את חנויות היוקרה הנמצאות מערבה מהמשולש ונסעתי לטירה, שם יש לקבלן שלי קשרים בשפת האם, כולם מדברים בשפה פשוטה ופחות פלצנית, וגם בפחות מרשרשים. ביקשתי מהמוכר שיפרוש לי על הרצפה כמה דוגמאות גרניט פורצלן 80X80, עשיתי אנ-דנ-דינו ובחרתי את האפורה הבהירה-מאט.

שאלתי כמה? אמר לי: ככה וככה. הפעלתי את שריר הורדת המחיר והמוכר לבש את פרצוף ה"אני ממש לא יכול להוריד עוד", ועשה איזה קווץ'. ידעתי שעלי לשים עוד כמה ג'ובות ביד של ע' בסופו של החשבון, אבל מה לעשות, רצפה עושה את הבית, נכון?

עבור הקומה התחתונה התלבטתי בין אותה מרצפת, אבל טיפה קטנה יותר, מה שמוריד ממחיר המ"ר, לבין הצעקה האחרונה - מרצפות המדמות פרקט. בסוף הלכתי על הבחירה הראשונה בלי לתעתע יותר מידי ביכולת הדמיון שלי, ועזבתי את פרויקט הריצוף מאחורי.

בשלב הזה נדלקה נורה אדומה בראשי - האם זה תחילתו של דרדור תקציבי? הרי אני רק בתחילת דרכי בבחירת הכלים הסניטריים וכל שאר הירקות שיוציאו אותי בקרוב מדעתי. ידעתי שעלי לשמור על המחיר בלי להתפשר על איכות ועל עיצוב, אבל אני עדיין לא בטוחה אם זו משימה אפשרית. עכשיו אני בדרכי לבחירת עיצוב החדרים הרטובים שלי - כיורים, אסלות, אמבטיות, מקלחונים, ברזים וחיפויים, אך על כל זאת בפעם הבאה, אחרי המקלחת.