חרדית תרמה כליה לאדם שלא הכירה; חייו ניצלו

חיה בן-ברוך לא היססה לרגע לפני שהציעה את כלייתה לאדם שכלל לא הכירה. מבחינתה, הוא בכלל עשה לה טובה בכך שהעניק לה הזדמנות לעשות מצווה. היא לא שעתה להתנגדות מכריה והתעקשה לעבור קודם כל את בדיקות ההתאמה ורק אחר כך, לבקשת בעלה, להתייעץ עם רב. בן-ברוך החליטה שהיא עושה את זה - והצילה את חייו של אדם שבגיל 63 כבר "הריח את הפרחים מלמטה" והכין צוואה.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

איתן (שם בדוי) גילה בתחילת שנות ה‭40-‬ לחייו כי הוא סובל מכליות פוליציסטיות - מצב שבו הכליות מתמלאות ציסטות ובהדרגה מפסיקות לתפקד, לסנן את הדם ולהפריש רעלים.

"בודק האולטרסאונד החוויר"

הוא הלך להיבדק לאחר שהחל לסבול מיתר לחץ דם. אחת הבדיקות הייתה אולטרסאונד של הכליות. במהלכה, הוא מספר, "ראיתי את הבודק מחוויר‭."‬ הדיאגנוזה הייתה שיתר לחץ הדם היה אחד הביטויים למחלה הגנטית הזאת. "הופתעתי, כי הוריי חיו עד גיל 74 ללא בעיות כליה‭,"‬ אומר איתן.

במשך שמונה שנים הלך מצב הכליות שלו והידרדר עד שנזקק לטיפולי דיאליזה. מי שנרתם לעזרתו היה אחיו הצעיר, שתרם לו כליה. איתן: "תוך שבועיים חזרתי לתפקוד רגיל ולעבודה מלאה, אבל כעבור כעשר‬ שנים התחלתי להרגיש עייפות וקוצר נשימה. זה בלט בעיקר כשהייתי עם אשתי בטיול בחו"ל ומצאתי את עצמי מתקשה במסלול הליכה, שמבוגרים ממני עשו בקלות.

"כיוון שאני סובל ממחלת לב, לא קישרתי בין העייפות וקשיי הנשימה למחלת הכליות, והערכתי שהתפתחה לי בעיה של חסימה באחד העורקים. חזרתי לארץ, הזנחתי את זה ורק אחרי כמה חודשים עשיתי בדיקת דם, והיה ברור שהכליה המושתלת נכנסת למצב של אי-ספיקה. הניסיונות להצילה נכשלו, ובאפריל 2009 התחלתי שוב בטיפולי דיאליזה. הפעם זה כבר לא היה פשוט‭."‬

במשך כשנה וחצי התחבר איתן שלוש פעמים בשבוע, למשך כחמש שעות בכל פעם, למכונת הדיאליזה. כמטופלי דיאליזה אחרים, סבל גם הוא מתופעות הלוואי, בהן שינויים בלחץ הדם שהובילו לעיתים גם לאירועי אובדן הכרה. הטיפול משבש לחלוטין את חיי השגרה וגם כרוך במגבלות על התזונה ועל כמויות השתייה. כך, למשל, יש להסתפק בשתיים-שלוש כוסות מים ביום, גם בעיצומו של הקיץ הישראלי הקשה.

• למידע נוסף ולחתימה על כרטיס אדי לחצו כאן
  

הבת "ירשה" את המחלה

הפעם הוא לא יכול היה לקבל כליה מאחיו. גם רעייתו לא התאימה בגלל סוג הדם שלה. אפשרות של הצלבה עם משפחה אחרת - מישהו ממשפחתו של איתן יתרום למשפחה השנייה כליה והוא יקבל תרומה מקרוב של המושתל השני - נבדקה ונכשלה.

מבין שלוש בנותיו של איתן, המהוות לכאורה תורמות אידיאליות - אחת "ירשה" את מחלת הכליה הפוליציסטית, מה שהפך את אחיותיה לתורמות כליה פוטנציאליות עבורה, בתקווה, כמובן, שלא תזדקק לזה. לפיכך נכנס איתן לרשימת ההמתנה הארוכה לתרומה מהמת.

"ההמתנה הייתה מורטת עצבים‭,"‬ הוא מספר. "ידעתי שבגלל גילי אני לא בראש רשימת ההמתנה. במהלך טיפולי הדיאליזה לא פעם חלפה בראשי המחשבה שכבר לא אספיק לקבל כליה. גם המשפחה חיה במתח מתמיד, בחרדות קבועות‭."‬

במצוקתה החלה משפחתו של איתן לחשוב על אפשרויות סיוע אחרות. רעייתו פנתה אל הרב ישעיהו הבר מירושלים, שממנו שמעה על עמותה שהוא מקים בימים אלה, 'מתנת חיים' שמה, שתעסוק ביצירת קשר בין חולים לתורמים אלטרואיסטיים.

במקביל פנתה המשפחה גם אל הרב אלימלך פירר, הנחשב אחד היועצים הרפואיים החשובים בישראל, והפנייה אליו הביאה לשינוי המיוחל: היא הכניסה לחייו של איתן את בן-ברוך ובכך הצילה אותם. מאז הוא קורא לה בחיבה "הצדקת מצפת".‬

בן-ברוך, חרדית שעלתה ארצה מארצות הברית ב‭,1995-‬ אם לעשרה‬ ילדים (חלקם מאומצים, חולי תסמונת דאון‭,(‬ משחזרת: "הלכתי עם חברה לעשות ספורט באיזה ערב, והיא סיפרה לי שלמחרת היא נוסעת לאיכילוב לבדיקות כדי לתרום כליה. לא ידעתי שזה אפשרי, ובעקבות השיחה איתה גיגלתי את הנושא וחשבתי שגם אני יכולה. מצאתי מודעה שבה צוין שמחפשים תורם כליה עם סוג דם כמו שלי, ובלי לחשוב פעמיים נסעתי מצפת לבילינסון לבדיקות.

"אחרי שעברנו כמה שלבים פגשתי את איתן ואשתו, והם נכנסו ישר לתוך הלב שלי. הרגשתי שזה ביני לבין הקב"ה, שאיתן רק נותן לי הזדמנות לעשות מצווה. היו המון בדיקות. פחדתי באיזשהו שלב שלא ייתנו לי לתרום, כי מצאו כדוריות אדומות בשתן שלי. אז התפללתי לאלוהים שייתן לי כבר לעשות את המצווה‭."‬

איך הגיבו בסביבתך להחלטה שלך לתרום כליה?  

"הרבה אנשים אמרו לי: 'איך את יכולה לעשות את זה? יש לך ילדים. מה יקרה אם תצטרכי כליה אחר כך‭'?‬ עניתי להם מאוד ברור: אמרתי שהדוגמה שאני נותנת גורמת לילדיי להבין שאפשר לתרום, ואם נצטרך, יבוא מישהו כמוני ויעזור לנו. צריך אומץ, צריך תחושת יציבות בחיים, ולי יש את התחושה הזאת.

"אני מדברת עם הקב"ה כל הזמן, וביקשתי ממנו לסמן לי אם לעשות את המצווה הזאת. בכיתי כשחשבתי שלא אקבל אותה. לתקופה מסוימת הפסקתי לדבר עם אחי התאום, שמאוד התנגד למהלך הזה וכעס עליי. לא הסכמתי לתת לו את ההזדמנות לשכנע אותי לרדת מזה‭."‬

קיבלה ברכה מהרב

מצוידת בברכה מהרב, שוחחה בן-ברוך עם רעייתו של איתן ואמרה לה: אל תדאגי, אנחנו נצליח. "כשראיתי את הזוגיות היפה שלהם, שכמותה יש ביני לבין בעלי וזה נדיר בעולם שלנו, הרגשתי שאני עושה את זה קודם כל בשבילה‭,"‬ היא אומרת.

היום, כחצי שנה אחרי ניתוח ההשתלה, בן-ברוך מספרת שהיא חיה חיים רגילים, מרגישה מצוין ושומרת על קשר קבוע עם איתן ומשפחתו. לאחרונה אף הגיעה, כאורחת של כבוד, לחתונת בתו הקטנה.

"הכי חשוב זה שקיבלתי במתנה משפחה במרכז הארץ‭,"‬ היא אומרת, "וטוב לי לדעת שיש לי חלק בדברים החשובים שאיתן עושה למען אנשים מדי יום. הרווחתי מכל הכיוונים. גופנית אני מרגישה מצוין, ורגשית אני מרגישה מאוד חזקה.

"זה לא היה לי קשה. ההקאות אחרי ההרדמה היו הדבר היחיד שהפריע לי, וזה עבר. ונגד הכאבים - יש אופטלגין. חזרתי הביתה, נחתי כמה שבועות, ויאללה, לחיים הרגילים. אני מדברת עם איתן מדי פעם כי אני דואגת לו, רוצה לדעת תמיד שהוא מרגיש טוב".

איתן: "בעקבות השיחה עם הרב פירר התכוננתי כבר לטוס לניו-יורק, כי נודע שיש שם תורם אפשרי. אבל לאחר כמה ימים קיבלתי טלפון ונאמר לי ששמעה עליי אישה מצפת שרוצה לתרום לי כליה. היא קראה עליי, ידעה שלחמתי במלחמת יום הכיפורים וקיבלתי על כך עיטור, ידעה שאני עוסק בהצלת נפשות והחליטה שהיא תורמת. זה היה מדהים.

"היה לה קל, היא הייתה נחושה בהחלטתה. מקובל לחשוב שחרדים מתנגדים לתרומת איברים, ויש אמנם בעיות הלכתיות בתרומה מהמת מבחינתם, אבל בתרומה מהחי - הם מוכיחים שישראל באמת ערבים זה לזה.

"באחד המפגשים בינינו בבית החולים היא אמרה לי: 'אתה חושב שעשיתי את זה בשבילך? עשיתי את זה בשביל אשתך והבנות שלך‭'!‬ היא אדם חזק, מקסים. ובאמת, כמה חודשים לאחר שהיא צצה, אחרי שעשינו את כל הבדיקות הגופניות והנפשיות ועברנו את הוועדות - הגענו שנינו לניתוח ומאותו רגע הפכנו למשפחה. למה אפשר יותר לצפות מאדם שנותן לך חלק מגופו עוד בחייו? אנחנו מכנים אותה 'הצדקת מצפת‭,'‬ והלוואי שירבו כמותה".