כל בית צריך ממ"ד: מאפייני הדירה הישראלית

במשך 63 שנות המדינה, ואף לפני קום המדינה, השתכלל הדיור הישראלי ופיתח מאפיינים ייחודיים רק לו. לרגל יום העצמאות יצאנו לבחון את הדירה הישראלית, שעשתה דרך ארוכה מאז השיכונים שנבנו בבהילות עבור העולים החדשים, ולבדוק מה מבדיל אותה כיום מדירות בעולם.

מרחב מוגן (ממ"ד) - אדריכלים ויזמים נדרשים כיום לתכנן וליצור חדרי ממ"ד בכל דירה חדשה, על פי התקן ובהתאם לחוק. חדרי הממ"ד הישראליים הם בגודל של 9 מ"ר ומשמשים כחדר לכל דבר. "המרחב המוגן מזכיר לנו באופן תמידי היכן ובאיזו מציאות אנו חיים", אומר האדריכל גיל שנהב ממשרד כנען שנהב אדריכלים. "בחו"ל אין מרחב מוגן פרטי לכל דירה, וניתן למצוא בעיקר מקלטים המשמשים לכלל דיירי הבניין". 

ממ"ד (צילום: מאיר פרטוש)

מעליות שבת - מעלית שבת היא מעלית שעוצרת בכל קומה לנוחיות דיירים דתיים ושומרי שבת. תיקון לחוק שהתקבל לאחרונה מסדיר התקנת מעלית שבת בבית משותף בהסכמת רוב בעלי הדירות. "בפרויקטים חדשים שנבנים לגובה, יש יותר מעליות בפרויקטים בארץ בהשוואה לנהוג בחו"ל, מה שמאפשר נוחיות לקהל החילוני והדתי גם יחד", אומר שנהב.

מטבחים גדולים ומעוצבים - לדברי שנהב, רוב המטבחים בדירות באירופה הם קטנים מאוד, פשוטים ופונקציונאליים, ולעיתים אף מהווים חלק אינטגראלי מהסלון, בעוד שהמטבחים בפרוקיטים חדשים בארץ גדולים יותר ונעים בגודל של 15-10 מ"ר. "המטבח הישראלי משמש במקרים רבים ככרטיס ביקור עיצובי לדיירי הבית, והדיירים משקיעים מחשבה וכסף רב בעיצובו וברכישתו, הרבה מעבר לפונקציה הייעודית שלו - בישול", הוא אומר. בארצות הברית לעומת זאת, המטבחים הרבה יותר גדולים מהסטנדרט שמקובל בישראל.

מטבחים - גדולים יותר מאירופה (צילום: בניין ודיור)

מרפסת שמש מרווחת - יעל דקל, סמנכ"ל השיווק בחברת אפגד, אומרת שגודל מרפסת ממוצעת בישראל עומד על כ-12 מ"ר, בעוד שמרפסות בעולם ובאירופה בפרט, הן לרוב בגודל 6-4 מ"ר. הסיבה לכך נובעת לדבריה, מהצרכים השונים להם משמשת המרפסת: "באקלים הים תיכוני של ישראל, מרפסת היא חלק חשוב ומשמעותי מהדירה ומהווה חלופה לחלל אירוח. בחו"ל לעומת זאת, המרפסת משמשת בדרך כלל לצרכי עישון ואפסון אופניים", היא מסבירה.

סלון גדול - "טרקלין האירוח הישראלי מזמין ופתוח, בניגוד לחדר האירוח במדינות אירופה", טוען שנהב, שמסביר זאת בכך, כי "בניגוד לישראלים אוהבי תרבות האירוח - האירופאי הממוצע לא מרבה לארח בביתו, אלא בבתי קפה בסמיכות למקום מגוריו". עוד הוא מציין, כי "בישראל מתכננים דירות כך שכבר בשלב הכניסה לדירה יהיה רושם ראשוני כובש, באמצעות מבט גדול ופתוח ככל האפשר לחלל המגורים, המטבח והמרפסת. בכך מתבטא האופי הישראלי המוחצן מול האופי האירופאי המופנם".

לובי מפואר - דליה שוסטר, יו"ר ובעלים של קבוצת נוה שוסטר, מתמקדת בבנייני יוקרה ומסבירה כי מבואות הכניסה שלהם נבנות בדרך כלל בגובה של שתי קומות ובשטח של כ-200 מ"ר, ומכילות לעיתים קרובות גימור מפואר. בחו"ל לעומת זאת, הכניסה הראשית נבנית לדבריה בשטח של כ-10 מ"ר ובגובה של קומת הקרקע, עם גימור פשוט.

לובי רחב ידיים (צילום: view point) 

מסתור לתליית כביסה ומיזוג - בני קרת, מנכ"ל פרסום אזימוט ויועץ אסטרטגי לשיווק נדל"ן, אומר שישראל היא בין המדינות הבודדות הלוקחת בחשבון תכנון מסודר של מסתורי כביסה כבר משלבי התכנון הראשוניים של פרויקטים, בשונה מרוב המדינות באירופה ובארה"ב, שמסתמכות בעיקר על מייבש הכביסה.

"בחלק גדול מהמדינות לא נהוג לתכנן מקום ייעודי למיזוג אוויר, תליית כביסה וכיוצא באלה, מה שמתבטא בחזית לא אחידה של בנייני המגורים. בישראל לעומת זאת, מקפידים לתכנן מסתור כביסה, המשמש בעצם בחדר מכונות קטן הצמוד ליחידת הדיור", הוא אומר.

ריבוי חדרי שירותים - קרת טוען שישראל מתאפיינת בריבוי של חדרי שירותים ואמבטיות. כך למשל, בדירות 4 חדרים יש 2 חדרי שירותים בדרך כלל, ובדירות בנות 5 חדרים ומעלה יש כ-3 חדרי שירותים בממוצע לדירה, בשטח כולל של כ-12 מ"ר, בעוד שבאירופה בדירה נמצא רק חדר שירותים אחד בגודל של כ-5 מ"ר.

"שירותי אורחים הוא מונח שקיים בארץ ופחות מקובל בחו"ל, בשל שוני באופי החיים והמחייה", אומר קרת, "באירופה מקובל שבדירה יש חדר שרותים אחד או מקסימום שניים, ושניהם קטנים. הישראלים לעומת זאת מעדיפים לוותר על שטח מחייה לטובת שירותי אורחים מעוצבים, שמהווים חלק מכרטיס הביקור לדירה".