להיות עם חופשי - וטוב יותר

אין לנו ארץ גדולה, איננו מרובי אוכלוסין, וגם לא עוצמה מדינית, אבל - יש לנו מטען מוסרי גדול, עוצמה רוחנית, ומסר ברור של "כי מציון תצא תורה". ביום העצמאות נקבל על עצמנו לקדם חברה שבה צדק ושוויון לכל אינם מליצות ריקות

הרב קובי וייספורסם: 08.05.11 , 15:09

תארו לעצמכם שמדינת ישראל הוקמה ב-1968... מה היינו מעלים על ראש שמחתנו? את מה היינו חוגגים? אילו דברים כבירים נעשו ב-40 השנים האחרונות, בהתאם לחזונו של הרצל? האם ערכינו התחזקו? האם המצב החברתי השתפר? האם הסולידריות גברה? האם שדרת ההנהגה התעצמה? ומה עם מערכת החינוך? האם הציונות עדיין גאה כבעבר?

בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו

אין ספק שישנן הצלחות, ולא הכול שחור. די להזכיר את חוזי השלום שנחתמו וההייטק הישראלי, אבל נדמה שאיפשהו עברנו את השיא, שהפעולות הגדולות מאחורינו, והיום אנו כמדינה די מדשדשים למול החזון הציוני. הפערים החברתיים הולכים וגדלים, תרבות הצריכה הינה חזות הכל, תוכניות הריאליטי הם הבון-טון התרבותי – לא לשם כך התכנסנו.

הדגש החגיגי והפאתוסי הניתן ביום העצמאות לתקופת קום המדינה הוא חלק מניסיון להסיט את המבט לתקופה שאומרים שהיה בה שמח לפני שנולדנו.

תפקיד יום העצמאות הצמוד ליום הזיכרון לחללי צה"ל מחייב לעשות סוג של חשבון נפש. יום העצמאות הוא יום ההולדת של המדינה, ומגיל מסוים יום הולדת אינו רק כתר ועוגה אלא גם חשיבה על איפה היינו ואיפה נהיה בשנה הבאה.

בין חג חקלאי לחג רוחני

בפרשת השבוע "אמור" מופיעה מצוות ספירת העומר. זוהי תקופת השנה שבה נופלים ימי השואה, הזיכרון ועצמאות. על רקע החקלאות הארץ ישראלית, הספירה החלה בזמן קציר השעורים ונמשכה עד הנפת החיטים, הלא הם הביכורים הראשונים.

חז"ל, בניגוד גמור למחאותיהם התקיפות של הצדוקים - האליטה התרבותית של ימי בית שני, התעקשו שהפסוק המתאר את תחילת הספירה "ממחרת השבת" (ויקרא כג,טז) מתייחס לחג הראשון של פסח, ולא ליום שאחריו כפי שמשתמע מקריאה פשוטה. הסיבה קשורה לכך שהיה חשוב להם להדגיש שספירת העומר קשורה באופן מובהק לחג הפסח - חג החירות, ולא כלוא בקשר החקלאי שבין שעורים לחיטים.

ואכן, בתקופת חז"ל הפך חג השבועות לחג מתן תורה. המרכזיות, בוודאי לאחר חורבן הבית, עברה מהנפת העומר שהופסקה לציון האירוע, ש"במקרה" חל באותו זמן והוא קבלת התורה.

ספירת העומר אם כך מקבלת משמעות אחרת ומיוחדת של חיבור שבין יציאה לחירות לבין קבלת התורה. האמירה חריפה: השתחררת? אל לך לנוח על זרי הדפנה, יש להתחיל בספירה לקראת קבלת התורה – כלומר כינון חוקה של משפט צדק ויושר. לתרגם את החוויה של "כי גרים הייתם בארץ מצרים" ל"ואהבת את הגר כמוך" (ע"פ ויקרא יט, לד).

המסר של ספירת העומר הינו - אין משמעות לחופש ללא יציקת תוכן מהותי לתוכו, או כפי שהדבר בא לידי ביטוי באמירת חז"ל מפורסמת: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות ו, ב).

להיות חופשי זה לא מספיק

בהשראת רעיון זה נבין שגם ציון יום העצמאות לא יכול להסתפק בעצם היותנו עם חופשי בארצנו, אין לנו לנוח על זרי הדפנה, ואנו אמורים לחשוב מהי המטרה הסופית? כלומר לאן אנו רוצים להגיע? מהו החזון? לשם מה אנו מקריבים את מיטב בנינו כפי שזועק יום הזיכרון? מה המסר שלנו לעולם בעצם קיומנו כפי שעולה מיום השואה?

התשובה ברורה: אין לנו ארץ גדולה ורחבת ידיים, איננו מרובי אוכלוסין, גם לא עוצמה מדינית. אבל - יש לנו מטען מוסרי גדול, עוצמה רוחנית, מסורת מפוארת של חוכמה ומסר ברור של "כי מציון תצא תורה".

החזון שלנו הוא להביא את מדינת ישראל למצב של חברת מופת, שערכים כמו "ואהבת לרעך כמוך" וצדק ושוויון לכל אינם רק מליצות, אלא מציאות

אפשרית. עלינו לתת דוגמה לכל באי עולם איך יוצרים מיצוי זכויות ושוויון אמיתי בחינוך ובתעסוקה ובמגורים. להוכיח לכל צוררינו במהלך הדורות שעל אף הכל, אנו מתייחסים בכבוד לכל מיעוט וחלש בחברה, ומה ששנוא עלינו איננו עושים לחברינו.

זוהי הציונות של היום.

ביום העצמאות, בזמן הפיכת הסטייק על האש, נסתכל למדינה בלבן של העיניים ונקבל על עצמנו להפוך אותנו ואת הסובב אותנו לטובים יותר, לקראת יום העצמאות בשנה הבאה.