יורוליג פוסט: זה לא נגמר, זה רק הסוף
מכבי ת"א היתה רחוקה נגיעה מזכייה בגביע אירופה, אך לא פחות חשוב מכך, בנתה קבוצה לשנים רבות. מדוע הצהובים הפסידו, כיצד הירוקים ניצחו ומי נכנס לספר השיאים? מהדורה אחרונה לעונה נפלאה, להתראות בסתיו הבא
דקה אחרי סיום הגמר, הם ישבו אחד ליד השני על הספסל, עם הראש בין הידיים, יודעים שנגמרה תקופה. לא, לא מדובר בגמר 2011, אותו הפסידה אמש (א') מכבי תל אביב 78:70 לפנאתינייקוס אתונה, מדובר באנתוני פארקר ומייסיאו באסטון, בתום גמר 2006, וההבדל, או ההבדל.
- צפו בתקציר הגמר של הפיינל פור
- הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק
- כל התמונות מהאולם בברצלונה - הכנסו וצפו
- הפיינל פור של 2012 ייערך באיסטנבול
- באטיסט: "התואר הכי מתוק של פנאתינייקוס"
- דייויד פדרמן: "הגרעין של הקבוצה הזו יישאר"
-
פניני: "הרגשה קשה, הגענו לבאר ולא שתינו"
החבורה של דייויד בלאט אמנם הפסידה במשחק האחרון של העונה, אך כדברי השיר המפורסם של משינה, זה לא נגמר, זה רק הסוף, של עונת 2010/11. אותו הפסד בגמר 2006 סימן את סיומה של תקופה, תקופת פארקר. לרוב אוהדי מכבי היה ברור בתום אותו המשחק בפראג, שעונת 2006/07 תהיה שונה לחלוטין.
הפעם, הצליח בלאט לבנות סגל רענן סביב שחקנים כמו צ'אק אידסון, סופוקליס שחורציאניטיס, דייויד בלו, ליאור אליהו וגיא פניני,
כזה שיכול לרוץ עוד הרבה שנים ביחד. אם מכבי תצליח להשאיר גם את ג'רמי פארגו בצהוב ובתקווה שדורון פרקינס יחזור לעצמו, תושלם תמונה נפלאה, והקבוצה הזו תוכל לחזור לאותו המעמד גם בעונה הבאה, ומי יודע, אולי אף להניף את הגביע.
במשך ארבע השנים האחרונות נכנסו בשערי יד אליהו לא מעט שחקנים, מנואל פליקס, דרך סימאס יסאיטיס, ונטיגו קאמינגס, צ'ארלס גיינס, רודני ווייט, אלטון, מרכוס ודי בראון, ועד סטפן לאסמה, אף אחד מהם לא שרד פה למעלה מעונה אחת. הפעם, יש תחושה שונה.
אוהדי מכבי בברצלונה. יכולים להיות גאים בקבוצתם (צילום: עוז מועלם)
ניקולאס, ניקולאס, עלה עלה
ולמשחק עצמו. כבר לאחר עשר דקות ניתן היה להבין שקצב המשחק הוא קצב פנאתינייקי קלאסי, כשבתום הרבע הראשון קלעו הצהובים 15 נקודות בלבד. במשך העונה נעצרו שחקניו של בלאט על 17 נק' ומטה ברבע הראשון שש פעמים, בחמש מהן ירדו הצהובים עצובים. הניצחון היחיד? בחצי הגמר.
כשהקבוצות ירדו לנוח בהפסקה, היו כמה כלים התקפיים כבויים משני צידי חדרי ההלבשה. מהצד של מכבי, אליהו, סופו ופארגו השיגו ביחד שתי נק' בלבד, כשמהצד השני, דרו ניקולאס ורומיין סאטו הגיעו לארבע ועצרו. שני האחרונים הוסיפו 23 נק' בחצי השני, בזמן שסופו תרם ארבע נק' בלבד.
בסופו של דבר עצרו היוונים את ההתקפה הצהובה על 70 נק', כשגם בלאט ידע - בניצחונות ירוקים יריבות פאו קולעות 66.6 נק' בלבד. בהפסדים? 78 נק'. אם למכבי היו אמש 78 נק', ייתכן שהיינו דנים היום בכניסת המשחק לתוך יום הזיכרון.
סופו מול פאו. לא תיפקד בגמר (צילום: עוז מועלם)
ריצ'ארד נטול לב הארי
בלאט ואוברדוביץ' ידעו עוד פרט קטן: מכבי לקחה חלק בשבעה גמרים מאז תחילת המילניום. בשלושה מארבעת ההפסדים לא עברו הצהובים את מחסום 70 הנקודות. בכל שלושת הניצחונות לא ירדו המכבים מ-81 נק'.
פאו ניצחה את מכבי בנשק שבלאט כל כך אוהב - הגנה חזקה, כשדיאמנטידיס וניק קלאת'ס הוציאו את הגארדים של מכבי בראשות פארגו מהמשחק. עד כה, כשהדברים לא הצליחו, קיבל בלאט עזרה מדמויות משניות, סטייל ריצ'ארד הנדריקס. הפעם הפורוורד פשוט לא נכנס למשחק, כשהוא נחסם פעמיים ולא חסם ולו זריקה אחת. הפעם האחרונה שזה קרה לו? במשחק פתיחת העונה, כשמכבי הובסה בוויטוריה.
אוברדוביץ' עם הגביע. ניצח שוב את בלאט (צילום: גטי אימג'ס)
עוד אחד שאמור היה לעשות את ההבדל לטובת מכבי הוא אידסון, במיוחד בקטגוריית החטיפות. אך הפורוורד, שהביטחון שצבר ביום שישי נמשך בפן ההתקפי גם בגמר, לא חטף ולו כדור אחד, וככה קשה למכבי לנצח קבוצות ברמה הזו, ואולי אף בלתי אפשרי. ואם כבר באידסון עסקינן, הפורוורד ירדד לנוח במחצית כשלצידו 12 נקודות, ומכבי במינוס שלוש. כשהוא קלע את הנקודה הבאה שלו, שלוש דקות לסיום, מכבי כבר היתה במינוס 11.
מכבי נתקלה בנשק של עצמה
מי כמו אנשי מכבי יודעים, כי כשאתה משחק מול הגנה שמראש שמה הולך לפניה, כזו שלוחצת על כל המגרש ללא הפסקה, כל משחק ההתקפה שלך משתבש. זה מה שקרה לרוב יריבות מכבי העונה, וזה מה שקרה לרוב שחקני מכבי אמש.
הלחץ של קלאת'ס, דיאמנטידיס, באטיסט ושות' היה כל כך מעיק, עד כי גם כשפניני, בלו או בורשטיין היו פנויים, הם ירו את הכדור כל כך מהר - והחטיאו. המשלוש הזה, אגב, ייצר 1 מ-9 מטווח ה-2, מה שהביא את מכבי ל-39 אחוז קבוצתי, לעומת 62 של שחקני פאו. והנה לכם ההבדל בין גביע לסגנות.
ליאור אליהו. גם הוא היה חלק מהערב ההתקפי החלש של מכבי (עוז מועלם)
ונסיים באיש שאצלו הכל מתחיל - פארגו. הרכז הצהוב קלע אמש 12 נקודות וחילק תשעה אסיסטים, שיא קריירה ביורוליג. נתוני פתיחה כאלו אמורים להבטיח מדד גבוה ומשחק מוצלח. הבעיה? ג'רמי איבד שישה כדורים, אחד יותר מבכל הסדרה מול קאחה, ולרגעים הזכיר יותר ויותר את וויל ביינום. וכשצ'אק לא חוטף, וג'רמי מאבד - הכל אבוד.
ובכל זאת, חברים, זה בדיוק הזמן, לא חשוב היכן אתם נמצאים, לקום, להוריד את הכובע ולהריע. מכבי תל אביב סגרה אמש עונה גדולה, הרבה מעבר לציפיות, והיתה רחוקה נגיעה מהישג אדיר. זה לא נגמר, זה רק הסוף. היה כיף גדול, נתראה בסתיו הבא.
להתראות בעונה הבאה. גם פרקינס יהיה שם (צילום: עוז מועלם)
צ'יפסים
- שני נציגי מכבי בשתי החמישיות של העונה, פארגו וסופו, ייצרו בגמר מדד 16 משותף. שני נציגי פאו, דיאמנטידיס ובאטיסט, עצרו רק ב-45.
- דיאמנטידיס נכנס לספר השיאים של היורוליג, עם 18 אסיסטים בפיינל פור. הוא מקדים בכך את טרל מקנטייר, שאחז בשיא עם 17.
- הוא גם משתווה לאריאל מקדונלד, עם תשעה אסיסטים בגמר, והשניים חולקים את המקום הראשון.
- ולצידם נמצא גם את פארגו עם תשעה אסיסטים משלו.
- וא-פרופו שיאים. מאז 27 הנקודות של מאנו ג'ינובילי בגמר 2002, אף אחד לא עבר את הכמות הזו במשחקי הגמר. מי אמר מתח ולא קיבל?
- פאו היא הקבוצה עם אחוז ההצלחה הגבוה ביותר בגמרים (מינימום שלוש הופעות) בכל הזמנים. שבע הופעות - שישה גביעים, 85.7 אחוזים. מדהים.
- והיה גם משחק על מקומות 3-4, בו קלעו שתי הקבוצות ביחד 3 מ-27 משלוש. אולי הגיע הזמן לוותר על המשחק הזה?