רה"מ בהר הרצל: הזיכרון מפלח באכזריות את לבנו
ב-11:00 נשמעה צפירת דומייה בת שתי דקות וברחבי המדינה הרכינו ראש והתייחדו עם זכרם של 22,867 הנופלים במערכות ישראל ו-2,443 נפגעי פעולות האיבה. נתניהו נאם בהר הרצל: "מכיר על בשרי את תחושת הקטיעה של איבר בגופנו"
שעות לפני שיהפוך העצב לשמחה, מרכינה מדינת ישראל את ראשה פעם נוספת ומתייחדת הבוקר (יום ב') עם זכרם של 22,867 חללים שחירפו נפשם למען המולדת במערכות ישראל ו-2,443 נפגעי פעולות האיבה. בשעה 11:00 בבוקר נשמעה צפירת דומייה בת שתי דקות, ולאחריה החלו טקסי זיכרון בבתי עלמין ברחבי הארץ. ynet העביר בשידור חי את הטקס המרכזי בהר הרצל שנערך במעמד ראש הממשלה, נשיא המדינה, הרמטכ"ל ומפכ"ל המשטרה.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פנה בנאומו למשפחות השכולות: "קשה להעריך את מלוא המחיר שנגבה ממדינתנו בנופלם - במשפחות שלא הוקמו, בילדים שלא נולדו, ביצירות שלא נוצרו. ביכולתי להעריך, ולהעריך היטב, את המחיר שנגבה מכל אחד מכם, בני ובנות המשפחות השכולות. אני חלק מכם. אני יודע מה גדול הכאב. אני מכיר על בשרי את תחושת הקטיעה של איבר בגופנו, את הצלקת שלעולם לא תגליד עד תום, את תחושת החורבן וההחמצה".
עומדים בצפירה בחיפה. "לכל אחד דרך משלו" (צילום: אבישג שאר-ישוב)
"לכל אחד מאיתנו דרך משלו להתעודד", המשיך ראש הממשלה. "לכל אחד מאתנו דרך להתמודד עם יסורי השכול, שהם יסורי שאול. הלוואי שיכולתי לעוץ עצה לאלה מכם שנוספו בשנה האחרונה למשפחתנו, למשפחת השכול, אבל קצרה ידי. אני יודע שגם כשהאומה כולה מלווה אתכם, נגזר עליכם לצעוד לבד עם הכאב ועם החלל שנפער בחייכם. במחשכי הליל ובבוקרו של יום ודווקא בימי שמחה ורון, מבליח לרגע הזיכרון ומפלח באכזריות את לבנו".
"איך נחיה כשזרוענו כרותה, ואיך ננוחם כשנפשנו פצועה", אמר נתניהו והוסיף: "אנחנו מוצאים נחמה בשטף החיים, בעשייתנו הפרטית והלאומית, להתפייסות ולשלום. כבר אמר הנביא נחמו, נחמו עמי. נחמו בתקומת ציון. נחמו בבניין הארץ. נחמו בצבא ההגנה לישראל. נחמו בתקווה שיבואו ימים טובים יותר, בהם לא ישא גוי אל גוי חרב. ועד אז נחשל כולנו ונקבץ ברזל, כי למדנו בתולדות עמנו כי רק אם נגן על עצמנו, נבטיח את קיום ישראל. לא תש כוחנו ולא נפלה רוחנו, בזכות יקירינו שנפלו נזקפה קומתינו. בזכות קורבנם – הובטח קיומנו. יהי זכרם ברוך".
ראש הממשלה ומשפחתו ליד קברו של יוני נתניהו (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
ציונה נתנאל, אלמנתו של סרן יונתן נתנאל שנפל בעזה בינואר 2009 בגיל 27, הדליקה את אבוקת הזיכרון בתחילת הטקס. "זאת השנה השלישית שלי. משנה לשנה זה נהיה קשה יותר. היום אני מרגישה שאני יכולה לפתוח את הלב לכולם למרות שאני רוצה להיות עם יוני לבד. הוא הפך לסמל וגיבור ואני מוכנה לשתף בזה את כולם", אמרה.
"כאשר אני מדליקה את האבוקה, אני מרגישה שאני שליחה של כל המשפחות השכולות ואוחזת את היד לכולם. למשפחות שמצטרפות השנה אני יכולה לומר שהם הצטרפו למשפחה אחת גדולה ואוהבת. לאבד את יוני זאת תחושה של מציאות לא הגיונית. הקושי הוא עצום. מחר כולנו נחגוג, אבל אי אפשר להגיע לעצמאות בלי לזכור את הנופלים".
השר ברק: "אנו ניצבים מול מחירה של החירות"
במקביל, נערך טקס זיכרון בית העלמין קריית שאול בתל אביב. שר הביטחון, אהוד ברק, אמר בנאומו בנאומו באירוע: "ביום הזה אנו ניצבים בלב קרוע אך בראש מורם מול מחירה ההכרחי של החירות. זו בחירות הניתנת רק לאלה המוכנים להגן עליה. אנו ניצבים מול מה שלימדונו אבותינו 'ארץ ישראל נקנית בייסורים', ואיזה ייסורים. לארוך נתיבי הקרבות במלחמת הקיום שלנו אבדו לנו לא רק מפקדי שדה ולוחמים נועזים וצעירים כי אם עתודת האיכות המובילה של החברה הישראלית לעתיד לבוא".
יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, נשא אותה שעה דברים בטקס הממלכתי בהר הזיתים בירושלים. "בעומדנו בשעה זו מול פני חלקות הגיבורים, נודיע כי לעיר הזו יימצאו מגיניה", אמר. "מי שנלחם למענה אז, כשנחמסה בידי זדים, לא יעמוד מנגד, גם הפעם. לא נשב בחוסר מעש כשיבקשו להרים יד על העיר שחברה לה יחדיו. כי לא באנו לחיות כאן נתונים לחסדי זרים וגזירותיהם. כי לחירות נולדנו ולמען חריות ישראל לחמנו, וההר העתיק הזה עוד ישוב ויהיה סמל לחיים מקום של בניה והתחדשות. זוהי צוואת הבנים".
"אין מזור לתחושת השכול הבלתי נתפסת, אולם יש מקום לחוש גאווה על מה שהושג לאחר 63 שנות עצמאות", ציין ראש השב"כ, יובל דיסקין, בדבריו למשפחות השכולות ולעובדי השירות. "על כן לצד העצב העמוק, לצד תחושת ההזדהות העמוקה עם השכול, לצד האהבה והתמיכה הבלתי מסויגת בכם משפחות שכולות - יום הזיכרון הינו יום בו על כולנו לזקוף את קומתנו בגאון על ההישג האדיר הזה ששמו מדינת ישראל".
"הם אלו שסללו את הדרך לשלום שיבוא" (צילום: ירון ברנר)
יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, נשאה דברים בטקס הזיכרון הממלכתי לחללי צה"ל שנערך בעפולה, ואמרה: "בהרבה דברים ישראל לא מובנת בעולם וזר לא יבין את עומק הצער שמגלה המדינה על אובדנו של היחיד, וכמהה לשובו של חייל חטוף אחד. על השותפות הזאת אני גאה. אני גאה היום בהיותי ישראלית וחלק מעם שנאלץ להלחם ללא הפסקה בגבורה שאין כמוה, ובוכה על כל הרוג ומתגעגע למי שלא חזר. אני גאה בכל אחד מהנופלים בלי שהיכרתי אותם, כי אני יודעת מאיזה חומר נוצקו ומה היו הערכים שהובילו אותם לקרב".
"יום יבוא והאיבה תחלוף ונחיה כשכנים בין שכנים", אמר אמש הנשיא שמעון פרס בטקס יום הזיכרון בכותל המערבי, "ויום יבוא ונדע שהם לא רק הגנו על חיינו, אלא הם אלו שסללו את הדרך לשלום שיבוא. הם גיבורי מלחמה ונושאי שלום כאחד. אנו מחבקים את צה"ל, צבאנו האהוב על משרתיו ונופליו. לא ננוח ולא נשקוט עד שכל חיילינו החטופים והנעדרים ישובו הביתה. לא ננוח ולא נשקוט עד שנראה את גלעד שליט כאן איתנו בריא ושלם".
בטקסים אמש הונצחו גם הנספים באסון השריפה בכרמל, אף שהממשלה החליטה בסוף לדחות את ההכרה בשלושת הכבאים כחללי מערכות ישראל. בני משפחתו של דני חייט שמעו את שמו מוזכר מעל בימת הטקס בעפולה, אולם תמונתו לא הוקרנה על המסך. נציב כבאות והצלה הראשי, רב-טפסר שחר איילון,
שנשא דברים באירוע, הצהיר כי ימשיך להיאבק בתקופה הקרובה על הנצחת הכבאים שנספו, "גם מול ארגון 'יד לבנים' וגם מול הוועדה הממשלתית שמונתה לדון בנושא".
במקביל, כמדי שנה ביום הזיכרון, מפנה ynet את כותרתו הראשית לטובת החללים וקורא לגולשים לספר על אהובם שהלך, לשתף בתווי הפנים ובפיסות החיים שלא יישכחו. עופר כתב על אביו, אריה קצנשטיין: "נהרגת בגיל 30, אני הייתי בן 3 חודשים וכמעט לא הכרת אותי. מאז כולנו התחתנו - יש לך 6 נכדים מקסימים - הגדול חייל והקטן בן 3. כל אחד עולם ומלואו וכל אחד היה ממלא אותך בגאווה. אבל אתה בחרת לקפוץ על רימון ולהציל את נוסעי אל על בהתקפת מחבלים במינכן. לא הכרת את נכדיך - חבל כל כך. תמיד נזכור אותך". ynet מזמין גם אתכם להדליק נר וירטואלי שלא יכבה. לזכרם.
לפנייה לכתב/ת 
