אני סוף סוף בבית, בישראל

מנקודת מבט של תיירת, הקיץ שביליתי בתל-אביב הזכיר לי מסיבת ענק. אף פעם לא חוויתי דבר כזה לפני כן, ומצאתי את עצמי מלאה בהתלהבות בכל פעם שיצאתי לגלות את העיר. הופתעתי לגלות שאני יכולה ללכת לים ולהתחבר עם זרים, שאחר כך הזמינו אותי לארוחות שבת ולמסיבות. מצאתי את עצמי נתקלת באנשים שאני מכירה על בן-יהודה ודיזנגוף כל הזמן. האנרגיה הייחודית והבלתי נגמרת גרמה לי לפרוח, בעיר שאף פעם לא ישנה וחיה את החיים במלואם. היה לי מוזר להרגיש בבית סוף סוף, דווקא כה רחוק ממשפחתי.

נפרדת מאמא בנמל התעופה בטקסס

אבל במובן מסוים, נדמה היה לי שכל מי שפגשתי בתל-אביב הוא בן משפחה זמני, דבר שאפשר לי להרגיש בנוח בעודי רחוקה מביתי. עברתי לתל-אביב רק שבועיים לפני פסח, וחברה הזמינה אותי לחגוג את החג עם חברים. חגגנו כל הלילה. הרגשתי בת מזל לבלות ערב כה נפלא עם חברים חדשים. עזבתי את תל-אביב בתחושת עצב וידעתי שאני חייבת לחזור בהקדם האפשרי.

שבתי לביתי בדאלאס שבטקסס והחלטתי שאעלה לארץ אם ארגיש שאני עדיין מתגעגעת לתל-אביב. במשך חודשים מצאתי את עצמי חושבת על ישראל כל הזמן ומתגעגעת לחזור. עם זאת, לא הייתי בטוחה אם ברצוני לשוב כתיירת או כעולה חדשה. החלטתי להיפגש עם שירה עוזרי, שליחת עלייה בטקסס. הסברתי לה את אהבתי לישראל והיא אמרה שאופציית העלייה היא הזדמנות נהדרת שכדאי לי לשקול. אמרתי לשירה שאתן לעצמי קצת זמן לחשוב אם אני אכן מוכנה להתחיל חיים חדשים בישראל. שמונה חודשים חלפו ועדיין מצאתי את עצמי חושבת על מעבר לישראל. אז גם הבנתי שעלייה היא הצעד הנכון עבורי. יצרתי קשר עם שירה ואמרתי לה שאני רוצה לעלות.

בכיתי במשך ימים

קשה לתאר במילים כמה מתוחה הייתי אחרי שהסתיימו כל סידורי הטיסה ונסגרו פרטי המעבר. כמה ימים לפני הטיסה לארץ הקודש, שמתי את כל חפציי בשלושה תיקים גדולים. משפחתי ארגנה מסיבת פרידה, שבה נפרדתי לשלום מכל חבריי וקרובי משפחתי. בכיתי במשך ימים, אך עם זאת, איכשהו ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון.

אחרי עיכובים ופספוס טיסת הקישור, נחתתי בנתב"ג ב-28 לאפריל. חששתי שלא אדע לאן ללכת אחרי שארד מהמטוס, אבל מישהו כבר חיכה שם כדי לברך אותי לשלום ולהוביל אותי למקום הנכון. התקשרתי למשפחתי ולחבריי וסיפרתי שהגעתי בשלום ושאני בהחלט בדרכי להפוך לאזרחית ישראלית.

את ההבדל בין החיים כתיירת וכאזרחית הרגשתי מיד. כעולה, היה עלי להתמודד עם החלטות חשובות בנוגע לביטוח הבריאות וחשבון הבנק החדש. יצרתי חברויות עם העולים החדשים באולפן שלי בחיפה. היה מעודד לדעת שכולנו עוברים את אותו התהליך ביחד ושאנו יכולים לעזור האחד לשני.

כל יום הוא הרפתקה חדשה. עם החברות בפארק הירקון בתל-אביב

כולם עוזרים לי מאוד ואני כבר מתחילה להרגיש בבית. אני גרה בחיפה קצת יותר משבוע וסוף סוף מתחילה להכיר את העיר היפה הזאת. ביליתי שעות ארוכות בהליכות, בנסיעות באוטובוסים, בריצות לאורך החוף ובשיחות עם אנשים שונים. למדתי שהדרך הטובה ביותר לגלות עיר חדשה היא בהליכה. יותר מכך, הדרך הטובה ביותר ללמוד עברית היא לחיות באזור שבו רוב האנשים אינם דוברים אנגלית. זה מכריח אותי להשתמש בעברית שלי עם אנשים חדשים. אכן, כל יום בשבוע החולף היה בגדר הרפתקה.

האכפתיות והקהילתיות מורגשת מאוד בישראל, ואף פעם לא חייתי במדינה מזמינה יותר. הישראלים הוכיחו את עצמם כקהילה אחת גדולה והם אף פעם לא מהססים להושיט יד עוזרת. התמזל מזלי לקבל את ההזדמנות לעלות לארץ, ואני יודעת שהחוויה שלי כאזרחית ישראלית תהיה מעשירה, בלתי נשכחת, ותשפיע על אנשים אחרים ששוקלים לעלות לישראל.

רייצ'ל וולפסון, בת 24, עלתה לישראל בחודש שעבר במסגרת פרויקט של ארגון "נפש בנפש" והסוכנות היהודית. כיום מתגוררת בחיפה, בהמשך אולי בתל-אביב