בסערה הזאת יש משהו נעים

פרק א' 

אוֹי, עֲזֹב אוֹתִי, עֲזֹב אוֹתִי, אֵלִי!

הִיא נִינְוֵה, אֲנִי נָבִיא, וּמַצָּבִי גְּבוּלִי,

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה מַפְחִיד יוֹתֵר:

הִיא, אַתָּה, אוֹ יָם סוֹעֵר?

חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה לְאָן

בּוֹרְחִים, הָעִקָּר לִבְרֹחַ,

אֲבָל נְתִיבֵי הַסְּפִינוֹת עַצְמָן

נָשְׂאוּ בְּסִימָן וּבְכוֹחַ

הָיִיתִי צָרִיךְ לָדַעַת,

שֶׁכָּל הַחוֹבְלִים וְכָל הַחוֹפִים

כְּבוּלִים בְּאוֹתָהּ מִשְׁמַעַת,

עַל דֶּלֶת לִבִּי יַקִּישׁוּ,

וְכָל הַסְּפִינוֹת בַּנָּמֵל הַזֶּה,

כֻּלָּן מַפְלִיגוֹת תַּרְשִׁישָׁה.

"מסעו של יונה" (עטיפת הספר)

סִלְחוּ, עֵינַיִם אֲחוּזוֹת-

אֵימָה, וּפֶה פָּעוּר,

וְלֵב חֲסַר-אוֹנִים כְּמוֹ גּוּר,

אֲבָל בַּסְּעָרָה הַזֹּאת

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ נָעִים,

כִּי בִּגְלָלִי הַיָּם סוֹעֵר,

וּבִגְלָלִי בְּצִי סוֹחֵר

לֹא מִשְׁתַּגְּעִים עַל נְבִיאִים.

לֹא מִצְרִי, לֹא פֵנִיקִי, לֹא פָּרְסִי,

וְלֹא בֶּן-תַּעֲרֹבֶת צָמִית,

אֲנִי לֹא אֵיזֶה אָרְחֵי-פָּרְחֵי

נְטוּל זֶהוּת לְאֻמִּית.

אֲנִי לֹא אֵיזֶה בֶּן-בְּלִי-אֵל,

וְאֵינֶנִּי מַפְרִיז בְּעֵרֶךְ

קָרְבָּנוֹת וְשִׁירֵי הַלֵּל.

וַאֲנִי מְיַצֵּג אֻמָּה.

אֲנִי לֹא אֵיזֶה בֶּן-בְּלִי-בַּיִת

הַיָּשֵׁן בְּצֵל הַשִּׁקְמָה.

וְהַגֶּפֶן הָיְתָה שֶׁלִּי,

וְהַדֶּלֶת הָיְתָה מוּגֶפֶת

בִּשְׁעוֹת הַקֹּר הַלֵּילִי.

"והגפן היתה שלי" (צילום: index open)

הַפְּרָצִים הַיַּמִּית הַקְּפוּאָה,

לִבְשַׂר הַיָּם הַמָּלוּחַ,

לְסִירַת הַקְּרָשִׁים הַכְּנוּעָה,

עֲמֻקִּים יִהְיוּ מֵי קִבְרִי.

זִכְרוּ, כְּשֶׁתַּשְׁלִיכוּנִי הַיָּמָּה:

עִבְרִי אָנוֹכִי, עִבְרִי!

*

זריחה בתל אביב

הַיָּם נִמְצָא בַּמַּעֲרָב, לָכֵן מֵעַל הַיָּם עֲדַיִן חֹשֶךְ,

אֲבָל הַלַּיְלָה כְּבָר מֵסִיר אֶת כּוֹבַע הַנְּחֹשֶת,

חוֹלֵץ אֶת סַנְדָּלָיו וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַסּוּס

וְנֶעֱלָם בַּיָּם מֵעֵבֶר לִשְׁלוֹשָׁה גַּלִּים וַּנוּס.

זְרִיחָה כְּחֻלָּה שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת הֵנָּה מִיַּרְדֵּן וְגִבְעָתַיִם,

הִיא הִתְאַפְּרָה כְּדֵי לְהִצְטַלֵּם לְשַׁעַר טַיְם-

אָאוּט. וְזֶה בְּדִיּוּק כָּל הָעִנְיָן וְהָאֱמֶת:

שֶׁתֵּל אָבִיב הִיא רַק עֲיָרַת-נֹפֶשׁ נֶהֱנֵית,

הַמִּתְחַזָּה לִכְרַךְ מַחְמִיר-פָּנִים עִם בּוּרְסָה,

אֲבָל נִשְׁפֶּכֶת בְּמַפָּל שֶׁל חוֹל בְּצֶבַע בֻּרְגּוּל.

אַרְכִיטֶקְטוּרָה שֶׁל חַדְרֵי חֻפְשָׁה לְהַשְׂכָּרָה,

אֲשֶׁר הָפְכוּ לְבַיִת אֲמִתִּי בְּלֵית בְּרֵרָה,

וְטִיחַ מִתְקַלֵּף אֲשֶׁר אֵינוֹ יָאֶה לְעִיר שֶׁל קֶבַע,

אֲבָל מֻתָּר עֲלֵי בִּקְתוֹת-הַחוֹף וַאֲחֻזּוֹת-הַקֶּבֶר,

מִשּׁוּם שֶׁאֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה כֹּה דּוֹמוֹת לָאֳנִיּוֹת.

לִנְעָרוֹת. בְּעוֹד כִּמְעַט עֶשְׂרִים שָׁעוֹת נֵלֵךְ לִישֹׁן,

וְאֶת רַגְלֵינוּ תְּלַקֵּק בִּמְלוֹא אָרְכָּהּ שֶׁל הַלָּשׁוֹן

הַמּוּזִיקָה הָאֲרֻכָּה שֶׁל עֶרֶב בַּעֲיָרַת-חוֹף שֶׁמִּתְנַפְנֶפֶת.

אַחֲרֵי הַכֹּל, הַאִם כֻּלָּנוּ לֹא יָצָאנוּ מֵהַקֶּצֶף הַלָּבָן

עַל חוֹל אִיֵּי הַנֹּפֶשׁ שֶׁל אֵם הַדָּגִים — יָוָן?

הוֹ, גַּל עָצֵל! אֶחָד מֵאֲבוֹתֶיךָ הִתְגַּלְגֵּל אֵלֵינוּ

עַל אַדְמָתָהּ הָעֲנֻגָּה מִנְּשִׁיקוֹת שֶׁל מִיטִילֵנֶה.

לנעמי

בַּקַּיִץ הַבָּא כְּבָר תָּבוֹאִי לַיָּם,

תָּרִיחִי אַצּוֹת וְחוֹלוֹת-יַלְדוּתֵךְ,

תַּצִּיתִי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת לְיָפְיָם,

לַזְּמַן שֶׁאוֹתָנוּ בְּיַחַד רִתֵּךְ.

וְלֹא תַּעֲלֶה בְּאַפֵּךְ לַעֲנָה.

אֵיךְ אַתְּ מִתְיַשֶּׁבֶת עַל גֶּשֶׁר כְּתֵפִי,

כְּמוֹ קוֹף עַל זָקֵן עִם תֵּבַת נְגִינָה.

עָדִין שֶׁל סוּסָה, עֵשֶׂב צַר וְסִיבִי.

רַק אַתְּ, צַדִּיקֹנֶת קְטַנָּה שֶׁכְּמוֹתֵךְ,

יוֹנֶקֶת מִמֶּנִּי רַק צוּף חֲלָבִי,

נִלְחֶכֶת בְּנֹגַהּ עֵינֵי הַסּוּסִים,

מִדְבָּר עֲתִידִי, אֲדָמָה הַצְּרוּבָה

בְּאוֹר הָעֵינַיִם, בְּצֵל הָרִיסִים.

אֶחְרֹק עִם הַחוֹל הַמִּזְרָח-תִּיכוֹנִי,

וְרוּחַ צָפוֹנָה תִּשָּׂא מַנְגִּינָה,

שֶׁדַּם-תֵּבוֹתֶיהָ הָיִיתִי אֲנִי.

הַזְּמַן, שֶׁהִזְמִין דַּג-הַנֶּפֶשׁ הַנָּא?

אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַזְּמַן,

כְּמוֹ קוֹף וְזָקֵן עִם תֵּבַת נְגִינָה.

(שיר המוקדש לבתה של סיון בסקין)

•  בואו להתעדכן בחדשות, סרטונים ותמונות בלעדיות בעמוד הפייסבוק של ynet תרבות
  

סיון בסקין היא ילידת וילנה, 1976. היא עלתה לישראל בילדותה, התגוררה בחיפה,

עברה לתל אביב, וכיום עובדת כמנתחת מערכות מידע בהנהלת בנק הפועלים. היא חובבת מושבעת של היסטוריה ואמנות, ועוסקת גם בכתיבה ובתרגום. ספר שיריה הראשון, "יצירה ווקאלית ליהודי, דג ומקהלה", יצא לאור בהוצאת "אחוזת בית" ב-2006.

"מסעו של יונה" כולל מבחר שירים שכתבה בסקין מ-2005 ועד היום. בקובץ נמצאים, בין היתר, מחזורי שירים לצד תרגומים של בסקין לשיריה של המשוררת הרוסייה מרינה צווטאייבה.