לאחר ששחלותיה הוסרו, מיכל גילתה שהיא בהריון

זה סיפור כמעט בלתי נתפס, בטח לא כשמסתכלים על החיוך הקורן של מיכל מנחם בת ה‭.39-‬ כל מה שרואים הוא אישה בסוף הריונה. היא נראית עייפה, זה נכון, וקצת חיוורת, אבל לא מעט נשים נראות ככה בסוף חודש שמיני. וישנה כמובן הבטן הזו, פרץ של נשיות ובריאות וצמיחה שנוצר חיים חדשים, טריים, שמחכים לבוא לעולם. ואז מנחם מורידה את הפאה, ובבת אחת התמונה משתנה.

• בקרו בעמוד הריון ולידה שלנו
  

בעוד כשבוע תלד מנחם את ילדה השלישי, בלידה יזומה, שהוקדמה כדי שניתן יהיה לתת לה טיפול כימי אגרסיבי יותר. תינוק שהוא נס, כפי שהיא אומרת. תינוק שנוצר ברחמה אחרי שכבר ויתרה על האפשרות להפוך שוב לאם; תינוק שהחל לגדול בבטנה, ללא תכנון מוקדם, רגע לפני שנכרתו מגופה השחלות והחצוצרות בניתוח מגן מפני מחלת הסרטן; תינוק שמקבל מהשיליה חומרי חיים חיוניים אבל גם כימותרפיה.

"זה פשוט לא נתפס ההריון הזה. איך זהוא נתחיל וגם ההישרדות המדהימה של הקטן הזה‭,"‬ היא אומרת. בזמן שהסרטן מכרסם לי את הגוף ומאיים על החיים שלי, אותו גוף עצמו, ממש במקביל, נותן חיים. זה פשוט מדהים‭."‬

הבשורה המרה: סרטן שד 

עד לפני ארבע שנים התנהלו חייה בצל שגרה מבורכת. מנחם, אמנית זכוכית, נשואה ואם לאראל בן התשע ולשגיב בן השבע וחצי, הייתה, כדבריה, "הכי קולית שאפשר. לא חושבת שלילי, לא מתעסקת במחלות. להפך, אוהבת ומעריכה את החיים הטובים - נסעתי לחו"ל, יצאתי לטיולים, עשיתי שיפוץ פלסטי, הקמתי עסק, אני מתעסקת באמנות כתחביב וכפרנסה. כל האופק היה פתוח בפניי, הכי רחב שאפשר‭,"‬ היא אומרת.

אבל אז, באחד מערבי השבת, הרגישה גוש גדול בשד כשהסתבנה במקלחת. "שישי בערב, כל המרפאות סגורות גם למחרת כך שאין עם מי לדבר, ואני צריכה להישאר עם האימה הזו שתי יממות? זה היה בלתי נסבל מבחינתי‭,"‬ היא אומרת.

מנחם התקשרה לחברה, שהפנתה אותה לכירורג, ועוד באותו הלילה, בחצות וחצי, נבדקה על ידיו. "הוא הרגיע אותי אבל המליץ לי לעבור ביופסיה‭."‬ היא לא חיכתה, וכבר בבוקר יום ראשון התייצבה במרכז רפואי, ואחרי עשרה ימים מורטי עצבים התקבלה הבשורה המרה: סרטן שד.

מה שהפך את הבשורה למרה במיוחד, הייתה העובדה כי ממש באותו בוקר, גילתה מנחם כי היא הרה. "בגלל שההריון היה עדיין בשלב התחלתי, נאלצתי לעבור הפלה ולהתפנות להילחם על החיים שלי‭,"‬ היא מתארת.

מנחם עברה הפסקה הריון ואחריה נותחה לכריתת הגוש הסרטני וטופלה בכימותרפיה ובהקרנות. במקביל עברה גם בדיקה שקבעה כי היא נשאית של מוטציה גנטית שמגבירה את הסיכויים להישנות המחלה, ועל כן עברה גם כריתה מונעת ושחזור של השד הבריא.

את ההמלצה לעבור כריתת שחלות דחתה, בעצת הרופאים, לגיל ארבעים. לבניה, אז בני חמש ושלוש וחצי, הסבירה בפשטות את פשר הקרחת החדשה של אמא. "לא הסתרתי מהם וגם לא עשיתי מזה עניין‭,"‬ היא אומרת. "הגישה הייתה שזה מה שיש עכשיו וזה יחלוף‭."‬

בסוף הטיפולים, כשגופה ‭")‬לפחות בנקודת הזמן הזו‭("‬ נקי מסרטן, שבה מנחם לשגרת חייה. בביטחון יחסי, היא מדגישה, "כי אחרי שהמחלה הזו פוגעת פעם אחת, האיום נשאר טבוע בך. לא יעזור, זה שם. כך שלצד חיים רגילים שחייתי עם משפחתי, בערוץ מקביל במחשבות שלי המחלה המשיכה לאיים.

"כל כאב ראש שהיה לי, פחדתי שזה אולי גידול. כשלאחד מהילדים כאבו העצמות - ישר נלחצתי. אבל למראית עין תיפקדתי כרגיל. המשכנו לנסוע ולבלות ולמשך שנתיים חווינו את החיים במלוא העוצמה".

מחוזקת ממצבה הבריאותי ובאישור רופאיה תיכננה מנחם את ההריון השלישי והקציבה שנה לניסיונות, שנה שבה הפסיקה את הטיפול. אבל ההריון לא הגיע‭".‬הנחתי לזה‭,"‬ היא אומרת. "אמרתי לבעלי, עדיף שנסתפק בשני הילדים המדהימים שלנו ושאחזור לטיפול מציל החיים".

"אני מתה מפחד". מיכל חובשת פאה (צילום: עטא עוויסאת)

הרופא אמר: "אוי לא"

אחרי שוויתרה על האפשרות להרות, החליטה מנחם להקדים את ניתוח כריתת איברי הרבייה, ובאוקטובר האחרון עברה כריתת שחלות וחצוצרות. חמישה ימים מאוחר יותר שבה אל הרופא לביקורת. את שקרה שם לא יכולה הייתה אפילו לדמיין מראש.

"אני שוכבת על מיטת הטיפולים והרופא מעביר לי את מתמר האולטרסאונד על הבטן‭,"‬ היא מספרת, "כשפתאום אני רואה שהבעת הפנים שלו משתנה ונפלט לו: 'אוי לא‭.'‬ הדם קפא לי בעורקים. איזו עוד זוועה מחכה לי? לא הספיק מה שכבר עברתי? ואז הוא נאנח ואומר לי: 'את רואה את זה? זה שק הריון בן חמישה שבועות'".

התברר שבזמן ניתוח הכריתה מנחם, שכבר הספיקה להיפרד מהחלום על ילד שלישי, כבר הייתה הרה. "מה להגיד, שהייתי בהלם? שדווקא בזמן שסירסו לי את הנשיות הרגשתי הכי אימהית בעולם‭"?‬ היא ספק שואלת ספק קובעת.

הרופאים, לא פחות מופתעים ממנה, ציידו אותה בהורמונים תומכי הריון שיחליפו את פעילות השחלות החסרות והעובר התפתח באופן תקין. אבל כשמנחם הייתה בשבוע ה‭16-‬ המציאות השתנתה שוב וטילטלה את עולמה. "מאז המחלה הראשונה הפכתי לממששת סדרתית‭,"‬ היא מחייכת. "וכך, באותו יום הרגשתי גוש גם בשד הבריא, שעבר כריתה מניעתית, וגם בשד החולה".

מבועתת פנתה מנחם לרופאה, וזו התחמקה בתחילה מתשובה ישירה. "אמרתי לה דוקטור, אל תשחקי איתי. אין לי כבר כוח. כן - כן, לא - לא. ואז היא אישרה שיש 80 אחוז סיכוי שהממצא ממאיר. מבחינתי‭,"‬ אומרת מנחם, "זה כבר היה מאה אחוז‭."‬ אחרי תקופת המתנה מורטת עצבים הגיעו תוצאות הביופסיה: השד הבריא נותר בריא. הסרטן חזר לשד שבו תקף בפעם הקודמת, באותה דרגת אלימות.

מול הבשורה הרעה, האיומה, עמדה מנחם עם בטנה התופחת. איש מהמתבוננים מבחוץ לא יכול היה לדמיין כי האישה הזו, שכולה מפגן של פוריות ונשיות, מסתירה דרמה שכזו.

הפעם, בניגוד לסיבוב הקודם, החליטה מנחם לשמור את העובר. "היה לי ברור שאני ממשיכה את ההריון, היא אומרת. "למרות שבשבוע 19 עברתי ניתוח לכריתת הגוש בהרדמה מלאה ובשבוע ‭,29‬ לפני כחודש, התחלתי טיפול כימי שממנו כבר קיבלתי שתי מנות‭."‬

שיתפת את הילדים גם הפעם?  

"כמובן. הם שאלו אם זה מידבק והרגעתי אותם שלא, ומבחינתם הסיפור מוצה. הם נהנים לגעת לי בקרחת וללטף אותה, בלי שום רתיעה‭."‬

"סרטן שד שמתגלה במהלך הריון הוא תופעה לא שכיחה, אבל מוכרת ברפואה‭,"‬ אומרת ד"ר נעה בן ברוך, מנהלת המכון האונקולוגי במרכז הרפואי קפלן. "מאידך, הישנות סרטן שד במהלך הריון נחשב נדיר יותר ואין לו קשר להריון עצמו. בשני המקרים הטיפול יכלול כריתה מיידית של הגוש, ורק בשליש השני והשלישי טיפול כימי, שככל הידוע מהספרות המקצועית לא פוגע בעובר. ההחלטה אם להשאיר את ההריון תלויה בשיקולים כמו נתוניה האישיים של האישה, דרגת המחלה ועוד".

"אני לא גיבורה"

בינתיים, בביתה ביישוב גיזו, שנוף השפלה הירוק נשקף מחלונותיו, מנחם ממתינה ללידה. אישה בסוף החודש השמיני הניכר היטב בתנועותיה הלאות, שמחכה לפגוש את העובר שברחמה, אבל גם יודעת שהיא עומדת בפני קרב לא קל.

"איך מרגיש לי‭"?‬ היא שואלת ומשיבה, "יום ככה ויום אחרת. יש ימים שאני לא מפסיקה לבכות והאיום ממש לופת לי את הצוואר. הפחד נהיה כל כך מוחשי שאימה משתלטת עליי ואני כל כך עסוקה במחלה הארורה הזאת - שאני שוכחת מההריון.

"בימים אחרים, של חסד, אני מתענגת על נס ההריון ומצפה לתינוק הזה, שימשה אותי מהבאר העמוקה של המחשבות הרעות. הוא יהיה החוויה הבריאה היחידה שמחכה לי לאורך המסלול הטיפולי הקשה שאני עומדת לעבור".

כשמילים כמו "אומץ" או "גבורה" נזרקות לחלל השיחה היא מבטלת אותן באבחה. "אני לא גיבורה וגם לא קורבנית. פשוט אלה החומרים שמהם עשויים החיים שלי לאחרונה, שפעמיים הציבו אותי בצמתים של חולי והתמודדות ולא השאירו לי ברירה אלא לאסוף את כל הכוחות שיש לי ולהילחם במחלה הארורה הזו‭,"‬ היא אומרת, וקובעת: "אין שום גבורה בסיפור הזה. בעיקר פחדים‭."‬

אחד העיקריים שבהם הוא השפעת הכימותרפיה על העובר שברחמה. "הרופאים מרגיעים שהעובר לא נפגע מהחומר הרעיל, אבל אני בכל זאת מתה מפחד. אני לא באמת ארגע עד שהוא לא ייוולד ובמשך הזמן אראה שהוא תקין".

אחרי הלידה היא מתכננת מנוחת התחזקות ואיסוף כוחות, וגם התאמת פאה חדשה, קצרה, אצל הספר אלי בן זיקרי במרכז הרפואי קפלן, במקום הפאה הקודמת, ששימשה אותה בסיבוב האחרון. "למרות שהאמנתי שהסרטן לא יחזור, משום מה שמרתי אותה בארון‭,"‬ היא מחייכת בעצב.

איך תעמוד בקשיים שמחכים לה - הלידה, הטיפולים הקשים עם תינוק חדש בבית? "אני רוצה להציע עסקה, דיל - לאלוהים, לטבע, לגוף שלי, לא יודעת למי‭,"‬ היא אומרת. "אני אעמוד בכל דבר, אם רק יובטח לי שזו הפעם האחרונה שהסרטן מופיע בחיים שלי. אם מבטיחים לי את זה, כמו גדולה אני הולכת לעבור את הטיפולים. בחיי".