להתאהב מחדש בשירים, ובזיכרונות

את עוצמת הקשר בין אנריקו מסיאס לקהל שלו בארץ, זר לא יבין. על הבמה הגדולה של היכל התרבות, האיש הזה מרגיש הכי בבית ואיכשהו, באורח פלא, מרגע פקיחת אור ראשון על הבמה, התכווץ והפך האולם הרחב לסלון אינטימי, חם ומגונן.

מסיאס. לא רק אירוע מוזיקלי (צילומים: דודו אזולאי)

מסיאס לא צריך משחקים מקדימים כדי לעורר את הקהל או להתעורר. הוא מתענג על אהבתו, נהנה עד תום ממחיאות הכפיים ומשאגות הקהל שעבורו הוא לא עוד זמר נערץ, אלא זיכרון צלילי ילדות וקולו של הבית. בשורה שמאחורי, שואלת אישה צעירה בעיניים נוצצות אם אני יודעת לכתוב בצרפתית. "כן", אני משיבה והיא מבקשת לכתוב לזמר שעל הבמה: "באתי לפה לזכרו של אבא שלי שעכשיו בשמיים. תודה לך אנריקו על הזכרונות". 

סביר להניח שגם עבור אלפי הפוקדים את ששת המופעים של מסיאס בישראל, שכל הכרטיסים להם נמכרו זה מכבר, האירוע הזה הוא הרבה מעבר למוזיקלי. מסיאס היה ויישאר תמיד קולה הגאה של קהילה שלמה אשר סירבה להיות מושתקת, קולה של צרפת האחרת, זו שנלחמת יומיום על דרכה לקונצנזוס.

נעטף בצלילי הדרבוקה והעוד 

אז גם אם הקול כבר לא כשהיה והמעוואלים מלאי כוונה אבל רחוקים מביצועי העבר, זה לא באמת משנה. למסיאס יש רשת הגנה של הרכב נגנים מצוין שעוטף אותו בצלילי הגיטרה, הדרבוקה, העוד והכינור החשמלי ויש קהל נהדר שילך אחריו עד סוף העולם. זה סיפור על אהבה שאינה תלויה בדבר וככזה אפשר רק לנצח בו.

"ישראל היא הבית, המשפחה"

"תודה רבה", פותח מסיאס בעברית ומאחל לבאים חג שמח. "אני מרגיש טוב. משפחה שלי, הקהל הזה", הוא ממשיך בעברית, "ישראל היא הבית שלי". את המופע הזה בהיכל התרבות הוא ביקש להקדיש לאמרגן ולמפיק שמואל צמח, שמייצג אותו בישראל מאז 1967, אז נפגשו לראשונה ביום העצמאות. "צמח, שהכיר לי את הקהל הישראלי ובזכותו אנחנו נפגשים גם הערב, אינו בקו הבריאות והוא חסר לי כאן. אני מאחל לו רפואה שלמה". את המופע הזה הוא יקדיש בהמשך גם לגלעד שליט ויבטיח: "בפעם הבאה שאחזור אליכם אני מקווה שאוכל להזמין את גלעד לשבת פה בשורה הראשונה כאורח הכבוד שלי".

גם הפעם הוא לא יחזור בידיים ריקות

הערב הזה, כמו המופע כולו, הוא אירוע של מחוות גדולות. וככזה, קצת לפני שהמופע נכנס לשגרת יומו, עלה לבמה מושיק טימור להציג את הפרס על מפעל חיים שהחליטו להעניק למסיאס מטעם אגודת אמני ישראל על תרומתו לתרבות. "משפחת אמני ישראל מצדיעה לאנריקו מסיאס, יהודי חם, אוהב ישראל שמביא המון כבוד לכולנו ונושא את שם ישראל על במות העולם כולו, על תרומתו לתרבות ולאמנות בישראל ועל תמיכתו בעם ישראל ובמשפחת אמני ישראל", קרא טימור את הנימוקים.

בביקורו הקודם בישראל, ב-2006, היה זה פרס מטעם משרד הביטחון שהוענק למסיאס על תרומתו למורל החיילים במלחמות ישראל, מששת הימים ועד צליחת התעלה. גם הפעם הוא זכה לחיבוק מהמקום שבדרך כלל מפרגן מעט מדי ומאוחר מדי - ולמרות זאת, באורח פלא, רואה במסיאס חלק בלתי נפרד מעצמו.

שירים שמציפים גלים של געגוע

הוא ישיר את "הו מליסה" הנוסטלגי ואת "הסליחה הגדולה" (Le Grand Pardon), שיר יפהפה שמבקש לפייס בין ישראל לישמעאל, שני בניו של אברהם, על הבמה של מסיאס שחולקים לאורך כל השנים מוזיקאים יהודים וערבים. הוא ישיר את "מכל הסיבות האלה אני אוהב אותך" שנוגע גם הוא בזכרונות, בגלות ובמרחבי האהבה. הוא שר מהלב, פורט בגיטרה על נימי הרגש ומציף גלים של געגוע.

התרגשות שתהפוך לחגיגה

גם שירים כמו "אשת חברי", "סולנזארה", "זינגארלה", "הו גיטרה", "נערות ארצי" והתפילה שהוא נושא, "ימלוך אדושם לעולם. אלוהיך ציון לדור ודור", ממלאות את האולם בהתרגשות שתהפוך עוד מעט לחגיגה. הוא שר בגאווה על היותו יהודי ספרדי, יווני ארמני, צרפתי זר. הוא מדבר על החיים המעורבים של יהודים ומוסלמים באנדלוסיה של תור הזהב, לפני הגעתה של איזבל הקתולית, ומזמין את מלכת הלדינו הישאלית, יסמין לוי, לשיר איתו על הבמה.

לוי, שהופיעה עם מסיאס רק בחודש שעבר על במת האולימפיה בפריז והקליטה איתו דואט שמופיע באלבומו האחרון, עולה לבמה בגלימה ארוכה שמתקשה להסתיר בטן של חודש שמיני. "למרות המצב שלה היא עושה לי כבוד ותופיע

איתי הערב", אומר מסיאס לקהל ומנשק את ידה. ביחד הם שרים להפליא בלדינו את "Mi Corazon" ואת "Adio Querida" ופותחים שערי שמיים. ברגע הזה, מפגש נדיר של שני כוחות אנרגטיים גדולים, נדמה שהבמה מוארת כולה בשירתם.

40 שנה עומד אנריקו מסיאס על הבמה בהיכל התרבות. 40 שנה הוא מחזיק קהל נאמן ששומר לו אמונים וכשהוא שר במחרוזת הסיום שלו "כל העולם כולו, גשר צר מאד", נדמה שהוא יודע בדיוק על מה הוא שר. אנריקו מסיאס הוא גשר שמחבר בין עולמות, בין אנשים, בין תרבויות ובין אתמול למחר. ואת הקשר הזה חשוב לשמר.