זעקת עובדי רכבת ישראל נשמעה סוף סוף

כמו כל עם ישראל, גם עובדי הרכבת ראו כיצד בטקס הדלקת משואות יום העצמאות, התפרץ אחיו של גלעד שליט לרחבת הטקס, ובעזרת בריסטול ומסר צעקות זכה לתשומת לב. אותה תשומת לב ציבורית בה הוריו המנומסים לא הצליחו לזכות במהלך חודשים מחאה ארוכים וקרים באוהל מול בית ראש הממשלה.

זה חודשים ארוכים שעובדי הרכבת זועקים כי אט-אט, עורק התחבורה הראשי והאסטרטגי של ישראל מוצע למכירה פומבית. הם צופים ורואים כיצד נרקמים מהלכים ועיסקאות של מיליארדים, בתוך חבורה ששמה עולה לא אחת בכלכלה הישראלית. העובדים רואים כיצד במסגרת הסכמים, מועברת הרכבת לידיים פרטיות ושאינן ישראליות כלל. המשמעות היא שחברה קנדית תתחזק את הקרונות, ואילו תושבי לוד וחיפה יחתמו על טפסי אבטלה. כך, מול עיניהם, מופרטות כל פעילויות החברה, מבלי שקולות הזעקה נשמעים.

יו"ר הרכבת גילה אדרעי ביקשה ללמוד מניסיון העולם בהפרטות רכבות, וגילתה כי באנגליה, "אם כל ההפרטות", עברה הרכבת בתקופת תאצ'ר לידיים פרטיות, אך הולאמה מחדש לאחר תאונות קשות ועשרות הרוגים. מה לעשות, שתחזוקה ורווחיות לא הולם יד ביד. העולם למד את זה, נערי האוצר עדיין לא.

לאחרונה נחשפו בתקשורת בעיות רבות הנוגעות לתפקוד הרכבת. מינויי בכירים, חריגות שכר, מעורבות יו"ר הדירקטוריון המיועד בעיסקאות רכש, קשריו עם ראש הממשלה. אולם נראה כי לאיש זה לא הזיז. נכון, ממש כמו באותו אוהל מחאה, בקור הירושלמי החודר.

קחו בחשבון שעובדי הרכבת עשו הכל כדי שלא לפגוע בנוסעים. אסיפות ההסברה לא נערכו בשעות ההסעה של חיילים, שיבושים לא נגרמו בימי א' או ה', התקיים משא ומתן מרתוני בתיווך ההסתדרות, נערכו פגישות לא רשמיות בין יו"ר הוועד ומנכ"ל הרכבת, ואפילו כשהוכרז על השבתה, מדובר היה רק בחטיבת המטענים, כדי שלא לפגוע בנוסעים. אולם עובדי הרכבת, רובם קשי יום, לא יכולים לסבול עוד. לא כאשר הם מרוויחים שכר מינימום, ולא כאשר חרב ההפרטה והעברת עבודתם לידיים זרות מונפת.

אתמול הם עמדו מול הוילה של אורי יוגב וצעקתם השתחררה. לצערי, כוח רב וגדול מדי קידם את פניהם, ולא גילה סבלנות מספיקה לכאבם. אבל כמו שלמדה משפחת שליט על השיח הציבורי בישראל, רק אחרי שראשי הוועד הובלו מולם באזיקים, נשמע סוף כל סוף קולם, ואולי עתה יובן סוף סוף מה עומד על הפרק.

אם ראשי הועד שילמו מחיר אישי יקר כדי לעצור את טירוף ההפרטה, יהיה מדובר בכל זאת בהישג אדיר.

הכותב היה בהפגנה מול ביתו של אורי יוגב