יש אשה, גדולה מהחיים
רגע לפני שצרפת, מולדתה, עשויה להניף את גביע האירוויזיון, וכמעט 40 שנה אחרי הזכייה עבור לוקסמבורג: אן מארי דויד, זוכת אירוויזיון 1973, מסבירה את הקשר שלה לישראל ומדברת על דנה, סקעת והאפשרות לחזור לתחרות
לפני כמעט 40 שנה, אפילו הרבה זמן לפני "הללויה" ובטח שלפני "דיוה", היא עשתה את זה בענק. אן מארי דויד היא הנערה האלמונית שפרצה לתודעה בלילה ההוא, בו זכתה עבור לוקסמבורג באירוויזיון 1973. זו שעקב אותה הופעה בלתי נשכחת הפכה לכוכבת גדולה באירופה ואפילו חזרה לתחרות כנציגת צרפת באירוויזיון הראשון שנערך על אדמת ארץ הקודש, ב-1979.
דויד מבצעת את "Tu Te Reconnaîtras" עבור לוקסמבורג. אירוויזיון 1973
אותם ימי תהילה זוהרים, חלפו זמן לא רב לאחר התחרות ההיא: דויד הפסיקה לשיר ומצאה את עצמה מתגוררת בחווה מבודדת בדרום צרפת, מטפלת בחיות משק ועוסקת בעבודות גינון מבוקר ועד לילה.
מי שהיתה לכוכבת עולה, נעלמה מאור הזרקורים לתקופה ארוכה, וללא שום הסבר.
בתחילת העשור הקודם, חזרה לעשות מה שהיא יודעת הכי טוב חוץ מלהבריש פרוות סוסים - לשיר. כיום, כשהיא נושקת לגיל 60, היא לא הזמרת המפורסמת שהיתה ממש פעילה, אבל דויד בשלה: היא חזרה לממש את אהבתה האמיתית בחיים - למוזיקה וליכולת לפרוט על נימי הרגש. "לדעת שהמוזיקה נוגעת באנשים ומרגשת אותם, זה הדבר שעושה אותי הכי מאושרת", היא אומרת בראיון מיוחד ל-ynet לקראת אירוויזיון 2011, שייערך כמעט 40 שנה אחרי הזכייה שלה בתחרות.
באירוויזיון 1979 בירושלים. עברה לחווה והפסיקה לשיר
אם בעבר העדיפה להזניח את השירה ולחיות חיים מרוחקים מכל מה שקשור למוזיקה, אן מארי של היום היא אחרת: כזו שמטפחת בעיקר זמרים צעירים ומעבירה להם שיעורי פיתוח קול, משמשת כשופטת ואורחת כבוד בתחרויות זמר שונות באירופה ובעיקר - עדיין מעריצה של התחרות בה השתתפה פעמיים בעבר.
"האירוויזיון? לא תחרות הזמר של פעם"
"זו כבר לא תחרות הזמר שהיתה פעם", היא חווה את דעתה על האירוויזיון של ימינו. "אמנם אני אוהבת לצפות בה עד היום ותמיד יש לה מקום בלבי, אבל אני חושבת שאפשר לשנות את שמה ולקרוא לה 'תחרות ההופעות של האירוויזיון'. פשוט בלתי אפשרי לשפוט ולהשוות בין הופעות פשוטות בהן זמר עולה על הבמה ושר, לבין הופעות שמבוססות כולן על מה שנראה ולא בהכרח על מה שנשמע. אני באמת מתחברת לשני הסוגים, אבל לא יכולה לבחור ביניהם".
דויד, המשתדלת לעקוב מקרוב אחרי התחרות של ימינו, לא מתגעגעת לימים ההם, בהם המושג 'תחרות זמר' עוד הצדיק את עצמו: "מה שאני מתגעגעת אליו אלה הזמנים בהם שיר מנצח היה יכול להישאר בתודעה של האנשים, שנים אחרי שזכה, לימים בהם אנשים מנורבגיה, פורטוגל או גרמניה היו מזמזמים את השיר הזוכה חודשים שאחרי התחרות".
והיא יודעת על מה היא מדברת: השיר איתו זכתה באירוויזיון,"Tu Te Reconnaîtras", הפך ברבות השנים לאחד המזוהים ביותר עם התחרות לדורותיה. עד היום, הוא אחד המזוהים עם האירוויזיון.
- דיסלדורף 2011: הסיקור המלא ב-ynet
- הצטרפו לעמוד של ynet תרבות בפייסבוק
- עדכונים נוספים גם בפייסבוק של ynet
"כמעט 40 שנה עברו, ואמא שלי, הבן שלי וצעירים רבים מכל רחבי היבשת ממשיכים לשיר את השיר שלי מאז. אני חושבת שזה אומר הכל", היא אומרת. "מי זוכר ויכול לשיר היום כמה מהשירים שזכו, נניח, בשנות ה-90? האירוויזיון של היום לא מייצר משהו שנשאר לתמיד, וזה הדבר שהכי חסר בתחרות של היום".
"דנה? לא חשבתי שיש לה סיכוי לנצח"
התחרות של 1973 היוותה אבן דרך לא רק לדויד, שכאמור, נחשפה לראשונה וזכתה, אלא גם לישראל, עבורה היתה זו השנה הראשונה בתחרות. ייתכן שאותה שותפות גורל היא שהובילה לקשר בין הזמרת הצרפתיה בתחילת דרכה למדינה הצעירה מהמזרח התיכון.
דויד, למרות שם משפחתה, כלל אינה יהודיה. למעשה, מדובר בנוצריה אדוקה ובעלת קשר חזק מאוד לארץ הקודש: "אני מאוד אוהבת את ישראל. אני בקשר טוב עם ישראלים כבר שנים ויודעת שהם מאוד אוהבים את השיר ההוא, ושהוא גורם לרבים מהם לשמוח ולהתרגש", היא אומרת בהתרגשות משל עצמה.
ישראלים אחרים, שהשתתפו באירוויזיון כמוה, היא אוהבת לא פחות: בשנה שעברה היתה אחת מהתומכות הגדולות בהראל סקעת ובשנסון העברי שביצע בתחרות באוסלו, "מילים". אהבתה הגדולה לשיר ולסקעת, גרמה לה לכתוב את מילות הגרסה הצרפתית לשיר ואפילו לבקר כאן בארץ ולבצע איתו את השיר.
למרבה הצער ובניגוד לתחזיות, השיר הגיע למקום ה-14 בלבד בדירוג הסופי באוסלו. "אהבתי את 'מילים' ואני באמת לא יכולה לומר אם המיקום הסופי שהראל הגיע אליו צודק", אומרת דויד בצער. "אני בטוחה שבהצבעה היתה מעורבת פוליטיקה ושאירועים שהתרחשו לפני התחרות השפיעו על ההצבעות. זה פשוט משגע אותי".
דויד מתנחמת בכך שסקעת היה האמן היחידי שזכה לקבל את כל שלושת הפרסים ממארגני התחרות בשנה שעברה: פרס השיר, הלחן והמילים הטובות ביותר. "זה אומר הכל", היא מסכמת.
מה דעתך על דנה אינטרנשיונל, שחזרה כמוך לתחרות פעם שניה?
"פגשתי את דנה באירוע חגיגות ה-50 לאירוויזיון, וגיליתי אשה מאוד עמוקה ורגישה. היה נוח לגשת אליה ולדבר איתה, היא היתה פשוט מקסימה ואני מקווה שהיא נשארה אותה אחת גם היום", מחמיאה לה דויד.
דנה אינטרנשיונל. דויד: "אשה עמוקה ורגישה" (צילום: EBU)
"אני חייבת לומר שגם היום היא נראית פשוט מדהים. וואו", היא מפרגנת, אבל בניגוד למה שהיא חושבת על דנה המקסימה, הרגישה והיפה, את השיר שלה לתחרות, 'דינג דונג' שלא צלח את חצי הגמר, היא לא ממש אהבה: "לא חשבתי שיש לשיר סיכוי לנצח. אני באמת מעדיפה את 'דיוה'".
"קאמבק? אולי עוד אפתיע אתכם"
צרפת, המדינה בה נולדה וחיה דויד עד היום, היתה פעם לאימפריית אירוויזיון של ממש. עם חמש זכיות בקנה והישגים בלתי מבוטלים אחרים, המדינה הגדולה והמצליחה ההיא הפכה בשנים האחרונות לכושלת במיוחד בתחרות.
אמורי וסילי, נציג צרפת לאירוויזיון 2011, מבצע את "Sognu". סיפור אחר
למרות שבכל שנה היא משתתפת אוטומטית בגמר, כאחת מארבע המדינות המממנות של התחרות (שבינתיים כבר הפכו לחמש, אחרי שובה של איטליה), ואולי בגלל העובדה הזו, צרפת נכשלת בכל שנה מחדש: "בגלל שצרפת בגמר בכל מקרה, לא היתה התעסקות של ממש בהליך הבחירה של השירים שייצגו אותה. אנחנו תמיד מנסים, אפילו נואשות, בלי רצון אמיתי להתחרות כדי לזכות. פשוט שכחו את הדימוי של צרפת, וזה מה שכואב לי במיוחד", אומרת דויד.
השנה, נדמה שהסיפור שונה לחלוטין: צרפת מוזכרת כמועמדת מספר אחת לזכיה באירוויזיון, עם שיר האופרה מרטיט הלבבות בשפה הקורסיקאית, "Sognu" בביצוע אמורי וסילי הכובש. "אם צרפת תזכה השנה, אני מאוד אשמח בשביל המדינה שלי. למרות זאת, אני לא ממש בטוחה עד כמה השיר יגיע למעמד של שיר שאנשים ישירו אחרי התחרות".
דויד גם לא אוהבת את העובדה שהשיר שנשלח לייצג את צרפת, יבוצע בשפה הקורסיקאית: "קורסיקה היא חלק מצרפת, ויש לי אפילו שורשים קורסיקאיים מצד אמא, אבל אני חושבת שברגע שזמר נבחר לייצג את המדינה שלו,
הוא חייב לשיר בשפת המדינה ממנה הוא בא".
ומה עם קאמבק? האם נראה אותה שוב על במת התחרות ששינתה את חייה? לפני שנתיים, רשת השידור הצרפתית האמונה על שידור התחרות, הציעה לה לייצג את המדינה ולחזור לאירוויזיון, 30 שנה אחרי הפעם האחרונה. דויד סירבה בנימוס. "אני מעדיפה לפנות את הבמה לאמנים צעירים. מעדיפה להדריך ולשמש כמורה, להעשיר אחרים מהניסיון שצברתי. אני אוהבת אתגרים, אבל חייבת לשלוט בדחפים שלי. יש לי כבר כמה הצעות לשנה הבאה, כמאמנת וככותבת. עוד נראה, אולי עוד אפתיע אתכם".
