נעים להכיר

הניה שפירא, מחנכת ורכזת תרבות ישראל ומורשתו

הניה שפירא (58) מכרכור בכלל לא רצתה להיות מורה. "אפשר להגיד שברחתי מזה", היא מגלה. "כשהתגייסתי לצבא ביקשתי להיות מקפלת מצנחים או פקידה פלוגתית, אבל בצה"ל החליטו שאהיה מורה חיילת. אחרי השחרור ניסיתי ללכת לכיוון אחר, אבל מקצוע ההוראה בחר בי".

היום, 40 שנה אחרי, שפירא היא מחנכת כיתה י"ב ורכזת מקצוע תרבות ישראל ומורשתו בבית-הספר הקיבוצי מבואות עירון בעין-שמר.למרות הוותק הרב, היא לא חשה עייפות או שחיקה. להיפך. היא עדיין באה מאהבה גדולה.

הניה שפירא (צילומים: צילומים: אביגיל עוזי)

מה משך אותך להוראה?

"נמשכתי למקצוע בגלל שהוא מאפשר להשפיע ולקבוע מדיניות ודפוסי חשיבה. אני אוהבת את הרעיון שיש לי את הכוח להשפיע, ולא בכוח".

בזכות מה את מורה טובה?

"כל מה שעושים באהבה גדולה, מצליח".

מה החזון שלך?

"שכל ילד יוכל לממש את הציפיות מעצמו, את התקוות והרצונות שלו".

ספרי לנו חוויה אישית מרגשת מעבודתך.

"לא מזמן ניהלתי שיחה עם תלמידה שאיתה נשארתי בקשר אחרי שסיימה ללמוד. היא אמרה לי: 'הניה, את יודעת, אני זוכרת עד היום איך כשהייתי ילדה היית באה אלינו לפעמים והיינו קופצות יחד על המדרכה ושרות 'על ראש הברוש שבחצר שמחה והמולה'. ואני אומרת, תראה איך מכל מערכת החינוך מה נשאר לילד? לא משהו שהוא למד אלא חוויה של ריקוד משותף עם המורה".

מה תרם לך המקצוע?

"הוא חייב אותי ללמוד, להיפגש עם הרבה בני אדם וגם פתח דלתות ואיפשר לי להגשים את עצמי".

מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?

"אם במערכת ישבו אנשים שבאמת רואים בהוראה ייעוד, לא שליחות, אני מאמינה שנצליח ללכת קדימה".

עבדאללה אחמד חלאילה, סגן מנהל ומורה למחשבים  

כבר כילד חלם עבדאללה אחמד חלאילה (40) לעבוד במקצוע שיאפשר לו לסייע לחברה ולקהילה. "בהתחלה חשבתי להיות עובד סוציאלי", הוא נזכר. "אבל בסופו של דבר הלכתי לכיוון ההוראה".

מאז חלאילה הכריזמטי מלמד מחשבים בבית-הספר היסודי אלסלאם בסכנין. במקביל הוא משמש סגן מנהל, מקדם פרויקטים ויוזם תוכניות כלל ארציות שנועדו להתאים את ההוראה לעידן הטכנולוגי שבו אני חיים.

עבדאללה אחמד חלאילה

מה משך אותך למקצוע ההוראה?

"האהבה שבתוכי".

בזכות מה אתה מורה טובה?

"בזכות הנתינה והתרומה, האמונה שאני נותן לאחרים והתקווה שאני נוטע בתלמידים".

מה החזון שלך?

"להתאים את הדור החדש לעידן הטכנולוגי. לאפשר לו להשתנות בכיף, בשמחה".

ספר חוויה אישית מרגשת מעבודתך.

"לימדתי פעם עברית בכיתה ד', ואחת התלמידות לא ידעה קרוא וכתוב. לקחתי אותה בתור פרויקט אישי שלי, והמשכתי לעקוב אחריה כל השנים. בסוף היא סיימה את התיכון, ובחתונה שלה היא אמרה לי: 'המורה, עשית ממני בנאדם'. זה היה מרגש".

מה תרם לך המקצוע?

"להסתכל על הדברים בצורה אחרת. להאמין בילדים ובקהילה. למדתי גם לדעת שאין דבר העומד בפני הרצון".

מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?

"לתת לתלמידים הוראה אחרת, מתקדמת, ושהם ילמדו באווירה טובה. להתאים את ההוראה לעידן הפייסבוק והטוויטר".

חנה דמארי, מחנכת ורכזת פדגוגית  

במסגרת השירות הלאומי שלה שובצה חנה דמארי לעבוד כמורה ב"מפתן" (מסגרת חינוכית לנוער בסיכון) ומהר מאוד הבינה ששם מקומה. 30 שני אחרי, דמארי (48) היא סגנית מנהלת ב"מפתן ארזים" ביבנה, ועדיין חדורה אותה חדוות עשייה. תחום העיסוק שלה רחב מאוד, וכולל גיוס כספים לטובת תלמידי מעוטי יכולת, הוצאת חוברות ואירגון פרויקטים מיוחדים.

מה משך אותך להוראה?

"במהותי אני קצת היפראקטיבית. קשה לי לעמוד במקום אחד, לעשות דברים מונוטוניים. אני חייבת אקשן, אתגרים כל הזמן, שינויים בחיים - וההוראה אפשרה לי לממש את הדברים האלה".

בזכות מה את מורה טובה?

"אני מבינה טוב את הנוער. המוטו שלי זה "חנוך לנער על-פי דרכו". אם תחנך את הילד בהתאם לרוח ולסגנון שלו ותנסה להבין אותו, לראות מה עומד מאחורי כל התנהגות שלו - תצליח לחנך אותו לכל החיים".

מה החזון שלך?

"שכל תלמיד 'מפתן' יצליח בחיים, יתערה בחברה ויתרום לה, יקים משפחה וישרת את המדינה".

ספרי חוויה אישית מרגשת מעבודתך.

"אחת האמהות סיפרה לי שהבן שלה לא רוצה לקום בבוקר לבית-הספר וביקשה את עזרתי. במשך תקופה הייתי מגיעה אליו הביתה בעצמי בבוקר, מנערת אותו מהמיטה, יושבת לו על הראש, ולא זזה עד שהיה קם ועולה איתי לאוטו לנסוע לבית-הספר. היום הוא עובד בהוצאת ספרים, שר ואפילו הוציא דיסק".

מה תרם לך המקצוע?

"שמחת חיים. אני הולכת לעבודה בכיף. בשבילי זו חלקת אלוהים הקטנה שלי ואני מטפחת אותה".

מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?

"קודם כל צמצום מספר התלמידים בכיתות, מה שיאפשר לכל תלמיד לזכות ליחס מיוחד מהמורה, שיוכל לראות את הנשמה של התלמיד".

ד"ר דפנא צוקרמן, מורה לארכיאולוגיה  

ב-1984 נהרג השוטר יהודה קפלן בפיגוע באוטובוס בירושלים. בתו, ד"ר דפנא צוקרמן (58), מורה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ובבית-הספר היסודי "עין הרים" בירושלים, הייתה אז בעיצומו של פרויקט דו-קיום בשם "בוסתן השלום", שבמסגרתו למדו ילדים ערבים ויהודים יחד ארכיאולוגיה של המקום שבו הם גרים. "בזמן השבעה המורים הערבים באו לבקר אותי, ואמרו לי 'אנחנו מבינים שהפרויקט הסתיים, כי אחרי מה שקרה לא תוכלי להמשיך'. עניתי להם שאני חושבת שדווקא בגלל מה שקרה, ודווקא בגלל שכולנו רוצים להביא שלום, לא ניתן לדבר כזה לעצור אותנו".

ואכן, הפרויקט נמשך אבל בהמשך הופסק בגלל פרוץ האינתיפאדה. "עכשיו אני מקווה להחזיר אותו, וכבר בנינו כפר ארכיאולוגי-אקולוגי בפאתי בית-הספר. אנחנו עומדים להכניס לכפר הזה גם את הילדים הערבים מעין רפא ועין נקובה, ומקווים שאולי כך נעשה שלום".

מה משך אותך להוראה?

"הקשר עם הילדים והיכולת להשפיע עליהם, לטפח אותם בתחום שהם טובים בו".

בזכות מה את מורה טובה?

"אני נותנת לילדים אפשרות לעשות מה שהם אוהבים ורוצים, ותומכת בפתיחות וביצירתיות שלהם".

מה החזון שלך?

"שהמורים יצאו מהכיתות ויעמדו עם התלמידים בסביבה היפה שבה אנחנו חיים - ויאפשרו לילדים להכיר את הסביבה ואת העבר".

ספרי חוויה אישית מרגשת מעבודתך.

"באחד הפרויקטים שלי אני משתפת ילדים מהחינוך המיוחד, שלרוב בכיתה אתה לא רואה ולא שומע אותם. בפעילות שלנו הם כן באים לידי ביטוי, והופכים להיות לילדים הכי מוצלחים, כי יש להם ידיים טובות ויכולות טובות, וכך הם זוכים להערכה".

מה תרם לך המקצוע?

"להיות תמיד צעירה ורעננה".

מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?

"אם באמת יאפשרו למורים לנצל את הכישורים שלהם ולצאת מתוך ארבע האמות והתוכניות הסגורות ולפתח משהו יצירתי משלהם".

תומר גביש, מחנך ומורה להיסטוריה ואזרחות  

אין כמו הביטוי "אידיאליסט" כדי לתאר את תומר גביש (29), מורה להיסטוריה, אזרחות ולשון ומחנך כיתה י"ב בתיכון עירוני י"א בתל-אביב. "זהו תיכון הזדמנות שנייה לתלמידים עם בעיות קשות וסיפורים קורעי לב", הוא מסביר בהתלהבות. "עזבתי ג'וב עם כסף ועם מעמד כדי להיות מורה, וידעתי שאני רוצה ללמד בית-ספר בסגנון הזה, כי ללמד ילדים איכותיים מבתים מבוססים זו לא חוכמה. חשוב לי לעשות שינוי, כדי שלא יהיה עוד מעגל עוני ודלות".

תומר גביש

מה משך אותך להוראה?

"שליחות. האפשרות לקדם בני נוער".

בזכות מה אתה מורה טוב?

"בזכות יכולת ההכלה, היכולת להיות אוזן קשבת וגם להציב לתלמידים איזשהו גבול".

מה החזון שלך?

"לחולל שינוי בחיי התלמידים. אם יהיה לי חלק קטן בזה שהם לא יידרדרו לפשע וסמים או שתהיה להם תעודת בגרות - עשיתי את שלי".

תחלוק איתנו סיפור אישי מרגש מהעבודה שלך.

"אחד התלמידים שלי סבל מלגלוגים של חבריו לכיתה ונשאר בבית. חשבתי שהוא חולה, אז נסעתי לבקרו. הבנתי שהתלמיד לא רוצה להגיע לבית-הספר בגלל שלועגים לו. יכולתי לתת עונש חינוכי לתלמידים, אבל רציתי להחזיר את הילד בכל מחיר. אמרתי לתלמידים שזאת הפעם הראשונה שאני מתבייש בהם ככיתה, ואז יצאתי החוצה ונתתי להם חמש דקות לגבש פתרון. למחרת כל הכיתה נסעה לבית שלו. הוא ירד למטה והילדים התנצלו בפניו אחד-אחד. עשינו שם שיחת כיתה, ופתאום שמענו מחיאות כפיים – השכנים יצאו החוצה והריעו".

מה תרם לך המקצוע?

"בזכות ההוראה אני מתפתח כבנאדם, הופך לאיש טוב יותר. למדתי גם להכיר את ישראל השנייה, שהרבה אנשים מתעלמים ממנה".

מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?

"לעודד מורים שבאים בלב ובנפש, עם המון מסירות ונתינה, גם ללא תמורה, ונותנים דוגמא אישית".