פיל ג'קסון: הגדול מכולם, או סתם "אובר-רייטד"?
בארה"ב עדיין לא החליטו מה בדיוק נזכור מהמורשת של המאמן המעוטר בהיסטוריה, זה שאימן את הכשרונות הגדולים ביותר. האם הוא עוד ישוב? נקווה שכן, בשביל הכיף
פיל ג'קסון הוא המאמן המעוטר ביותר בהיסטוריית הספורט המקצועני בארה"ב. זו אולי העובדה היחידה עליה אין ממש ויכוח בימים שחלפו מאז ההדחה המביכה של הלוס אנג'לס לייקרס בידי דאלאס. ג'קסון החליט לפרוש למדינת הולדתו מונטנה, על מנת לחיות חיים שקטים ורחוקים ככל האפשר מאור הזרקורים.
המאמן שכבר ביקש לפרוש לפני שנה, שוכנע לחזור לעונה אחרונה בנסיון להשיג ת'רי-פיט רביעי בקריירה ואליפות מספר 12. הוא אמנם כשל, אבל עמיתיו לא הפסיקו להרעיף עליו שבחים בימים האחרונים. ריק קרלייל מדאלאס, אמר כי "אין ספק לגבי המורשת של פיל. אנשים לא מכירים אותו ואת מה שהוא עשה מאחורי הקלעים בשנים האחרונות, לטובת כלל המאמנים".
ג'קסון הוא דמות מעוררת מחלוקת. מעבר לטענה המרכזית לפיה 'זכה באליפויות בזכות העובדה שהשחקנים הכשרוניים ביותר שיחקו אצלו', יש הטוענים כי מדובר במאמן צבוע, שלא חסך ביקורת, גם במהלך העונה הרגילה, מקבוצות אחרות (מיאמי ודאלאס למשל). במי שלא ממש תרם לספורט (אף אחד לא משתמש בשיטותיו וגם 'התקפת המשולש פותחה בכלל על ידי טקס ווינטר). אז טוענים.
הגדול מכולם
ג'קסון שלח עקיצות לכל מי שאינו הוא עצמו במהלך הקריירה, כולל בוסים (ג'רי קראוס), יריבים שונים ואפילו כלפי רד אאורבך, שהחזיק בשיא של עשר אליפויות עד שה'זן מאסטר' עקף אותו. העובדה שהוא נשוי לבת של הבוס, ג'יני באס (בתו של בעלי הלייקרס, ג'רי באס), לא הוסיפה לו נקודות זכות וגררה פרובוקציה מצידו של מארק קיובן, בעלי המאבריקס.
למרות זאת, בציטוט של קרלייל מלמעלה, אפשר ללמוד שג'קסון נותר אהוד גם בקרב עמיתיו. קרלייל עומד בראש ארגון מאמני ה-NBA ולא פעם פנה לג'קסון, על מנת שזה יסייע במאבק כזה או אחר. במסיבת העיתונאים האחרונה שלו בלוס אנג'לס השבוע, חזר ג'קסון ללבוש את אחת מחולצות הפלנל המפורסמות שלו, וכאילו שידר - אני חוזר למקורות.
ג'קסון עם ג'ורדן. נפל בחלקו לאמן את הגדולים ביותר (AP)
"כל מה שאני זוכר מפיל, זה שתמיד הפסדתי לו", הסביר ג'ף ואן גנדי, שאימן את ניו יורק ויוסטון. "תמיד כשהגענו לסדרת פלייאוף, העמדנו קבוצה תחרותית, אבל אף פעם לא הצלחנו להרוג את הדרקון. הוא המאמן המצליח בכל הזמנים. 11 אליפויות ב-20 שנה זה מדהים. מאמנים גם לוקחים אלמנטים מסוימים משיטת התקפת המשולש ומשתמשים בהם עד היום".
עובד קשה
ג'קסון נולד ב-1945, למשפחה דתית אדוקה ורבים ציפו שיחזור לביתו כדי לעסוק בכמורה, גם אחרי קריירת מכללות נחמדה בנורת' דאקוטה של ביל פיץ'. ניו יורק בחרה בו בסיבוב השני של דראפט 1967 ומאוחר יותר, תחת המאמן רד הולצמן ועם כוכבים כביל בראדלי, וולט פרייז'ר, וויליס ריד וארל מונרו, גם זכתה איתו בשתי אליפויות ב-70' ו-73'.
כשחקן, ג'קסון הוכיח שוב ושוב כי שום דבר לא יעצור אותו בדרך לניצחון, גם אם צריך לשחק מלוכלך (ב-74' למשל, הוא הוביל את הליגה בביצוע עבירות). את אותה פילוסופיה הנחיל המאמן לשחקניו בשיקגו ולוס אנג'לס - שתי הקבוצות היחידות אותן אימן עד היום. הקריירה הארוכה לא החלה בקלות - ג'קסון נאלץ לעבוד קשה עד שקיבל הזדמנות.
ב-1989, אחרי שזכה באליפות ה-CBA ואימן בפורטו ריקו, הוא נחת כאחד מעוזריו של דאג קולינס בשיקגו. עד אז היתה לבולס קבוצה נחמדה, עם מלך הסלים הבלתי מעורער, מייקל ג'ורדן, אבל בלי מסורת של ניצחונות. ג'קסון שינה את כל זה ואחרי שהדריך משחק אחד בזמן שקולינס היה חולה, לכולם היה ברור שהוא הולך לתפוס את מקומו של מי שמדריך כיום את פילדלפיה.
ברט פארב של הכדורסל
ג'קסון הצליח ליצור תלכיד מנצח בשיקגו עם ג'ורדן, סקוטי פיפן ושלל עוזרים, אך רבים יזכרו איך ניכס לעצמו את שיטת 'התקפת המשולש' אותה בכלל הגה טקס ווינטר, ששימש כעוזרו בשנים הראשונות. לא מעט גם יזכרו את הדרך המכוערת בה נפרד ג'קסון מהבעלים שנתן לו את הצ'אנס, ג'רי קראוס, תוך כדי האשמות הדדיות בתקשורת.
בסופו של דבר, אחרי עונת השיא ב-1998 ואחרי שנשבע כי לא יחזור לאמן, שוכנע ג'קסון לקחת את הקבוצה עמוסת הכשרון של הלייקרס, עם קובי ושאקיל. גם כאן הוא הצליח, באופן יחסי כמובן, למנוע מבעיות האגו להרוס את הקבוצה. הצטרפותם של גארי פייטון וקארל מלון לקבוצה של עונת 2003/04, הזיקה יותר מאשר הועילה וג'קסון שוב נאלץ ללכת.
ג'קסון ושאקיל אוניל. התמודד בהצלחה עם אגואים גדולים (AP)
גם הפעם הוא עזב אחרי שלוש אליפויות, אבל לא לפני שפתח במסע הכפשות (וספר), בו תקף את בראיינט ואוניל. למרות השמועות שלקובי היה חלק בעזיבתו, ג'קסון שוכנע לשוב ללייקרס כעבור שנה, קיבל משכורת שמנה והצליח להחזיר לעיר עם שתי אליפויות (וכמעט שלישית ב-2008). האם נראה אותו חוזר לניו יורק לקדנציה נוספת? יש סיכוי טוב.
אובר-רייטד?
למרות התארים, יש את אלה שלא ממש מתלהבים מג'קסון. "אני חושב שהוא אחד מהמאמנים הכי אובר-רייטד בתקופתנו", צוטט השבוע סקוט פולארד, שחקן סקרמנטו לשעבר. "הוא תמיד נהנה מהקבוצות הכי טובות. תביאו אותו לסקרמנטו של העונה, או לקליבלנד ונראה אותו מסתדר בלי שחקני היכל תהילה. זה כל מה שאני אומר".
"אני לא מסכים עם אלה שאומרים שכל מאמן יכול היה להצליח בקבוצות של ג'קסון", מסביר פיץ'. "הוא אימן כמה מהשחקנים הכי גדולים ב-NBA וידע לנהל את האנשים בצורה נכונה על המגרש ומחוצה לו. הוא ידע להפעיל את הצוות שלו ולקח לעצמו קרדיט לעתים רחוקות. הוא תמיד דאג שהקבוצה שלו תקבל קרדיט על מה שעשתה".
"כשרון זה דבר שמנצח משחקים", אמר ג'קסון עצמו, שרשם קריירה של 1,155 ניצחונות. "אימנתי כמה מהכשרונות הכי גדולים ששיחקו את המשחק", לא התבייש להודות. מצד שני, קל לשכוח שג'קסון מחזיק באחוז הניצחונות הגבוה בהיסטוריה (ניצח קצת מעל 70 אחוז ממשחקיו) ושלפניו ואחריו היו מאמנים שלא הצליחו להגיע להישגים עם אותן קבוצות.
היי, לפחות היה כיף
ג'קסון מעולם לא פחד לפתוח את הפה, מה שהוריד לא מעט לחץ משחקניו, אבל גם הפך אותו לדמות מעוררת מחלוקת. הוא לגלג על שחקני סקרמנטו, זרק
הערה שכולם שמעו לשאק ('אל תפחד לחסום זריקות') רגע לפני משחק מספר 2 בסדרת הגמר של 2001 מול פילדלפיה (אותו שאק סיים עם שמונה חסימות) ולא חסך מאף אחד למעשה.
לזכותו ייאמר, שג'קסון עבד קשה על מנת להגיע לאן שהגיע. "אנשים לא מבינים מה הוא היה צריך לעבור עד שהגיע לליגה", הסביר פיץ', שאימן את ג'קסון במכללות. "הוא אימן ב-CBA ובקיץ היה נוסע לאמן בפורטו ריקו. הוא שילם את המחיר כדי להגיע לאן שהגיע". ואכן, תסכימו כי למאמן שעבד קשה ועשה כבר הכל, מותר להגיד כל מה שירצה בלי שאף אחד יוכל לבקרו.
בעצם, אפילו רצוי שהוא ישמיע את דעתו ולא יהיה ממלכתי יתר על המידה, כמו לא מעט מהמאמנים הקונבנציונאליים שיש גם כיום בליגה. "הוא הביא איתו כיף", סיכם השבוע מארק הייסלר מהלוס אנג'לס טיימס. "לא קל לסקר קבוצות בעידן הפפראצי בו אנו חיים... לפחות עכשיו אפשר לקחת נשימה".
לפנייה לכתב/ת 
