סקס קטלני: חונקים את עצמם כדי להגביר ההנאה
כדי להגביר את ההנאה המינית ישנם אנשים שלא מסתפקים במוזיקה רומנטית או אביזרי מין והולכים על האופציה המסוכנת יותר: חניקה. מדוע מחסור של חמצן במוח מגביר את ההנאה המינית ולמה בדרך כלל זה מסתיים במוות?
ישנם אנשים שלא מסתפקים בקיום יחסי מין בדרך הרגילה. מבחינתם כדי להגיע לסיפוק מיני החזק ביותר הם ישתמשו גם באמצעי הקיצוני ביותר שיש: חניקה. מדובר, כמובן, בדרך מסוכנת, הגורמת לירידה באספקת החמצן למוח ופעמים רבות אף עלולה להוביל למוות.
התופעה נחשבה עד כה לנדירה, אך במאמר חדש, המופיע בגיליון האחרון של כתב העת "הרפואה" של ההסתדרות הרפואית, מסבירים הגינקולוג ד"ר דוד רבינרסון ועמיתיו מביה"ח בילינסון כי למרות הסכנות שטמונות בה מדובר בתופעה שכיחה יחסית, הגורמת למותם של כ-500 עד אלף איש מדי שנה בארצות הברית.
הרעיון: מצפייה באנשים שהוצאו להורג בתלייה
העצמת התחושה הארוטית והגברת האורגזמה כתוצאה מהפחתה בזרימת הדם למוח, או במילים פשוטות על ידי חניקה, מוכרת לאנושות מזה אלפי שנים. עמים עתיקים, כמו הקלטים באירופה, בני האינואיט בצפון קנדה, בני המאיה במרכז אמריקה ושבטים בדרום אמריקה, עסקו בכך לא מעט.
ממה שידוע עד כה הירידה ברמת החמצון במוח, בשילוב עם הכאב, מעצימים מבחינה מינית ומגבירים את האורגזמה. החסור בהגעת חמצן למוח גורם לשחרור של העיכוב המרכזי על התנהגות ותחושות מיניות, כך שעוצמתן עולה. נמצא גם כי האיזורים המוחיים היפוקמפוס והמערכת הלימבית מעורבים בתהליך, יחד עם סיבי עצב האחראים על הזיקפה והפליטה. אצל חלק מהעוסקים בכך קיים גירוי מיני מעצם הפנטזיה על גירוי כאב ואצל אחרים פליטת הזרע באורגזמה מיוחסת להרפיית השרירים הכללית, המתרחשת מיד לאחר המוות.
לאירופה הגיע הרעיון ככל הנראה בתקופת ימי הביניים, מתוך צפייה בגברים שהוצאו להורג בתלייה וחוו זיקפה ואף פליטה במהלכה. המראות הללו יצרו את הקשר התודעתי בין חסר בחמצן הנגרם מהחנק ובין העצמת התגובה המינית.
לנוכח שכיחות התופעה באותם ימים נדרשו התליינים לנקוט באמצעים להסתרת פלג גופם התחתון של התלויים, על מנת שלא לפגוע ברגשות הציבור שצפה בהוצאה להורג. היו אף אגדות עממיות בהן סופר על צמח הדודא שצומח מתחת לגרדום, במקום שבו פגע זרעו הנפלט של גבר תלוי, שכוחו יפה כמעורר תאווה.
בלונדון של המאה ה-18 היו בתי עינוגים שהתמחו בסוג זה של פעילות מינית. באחד מהם מצא את מתו נגן הבס והמלחין הצ'כי פרנטישק קוצ'וורה בשנת 1791, ומאז נקראת תופעת התלייה הארוטית על שמו – קוצ'וואריזם.
גם בעידן המודרני ידוע על מפורסמים שהלכו לעולמם בדרך זו. ב-2005 מת הפוליטיקאי הבריטי קריסטיאן אצ'לס מחניקה במהלך קיום יחס מין. ב-1994 נמצא חבר הפרלמנט הבריטי סטיבן מיליגן כשהוא ללא רו חיים לאחר שקשר ותלה את עצמו, ולא הצליח להשתחרר. ני עשורים קודם לכן, ב-1975, אמן הקומיקס וון בודה מת באותה דרך בדיוק.
התופעה: בעיקר אצל גברים
מוות כתוצאה מהפחתה באספקת החמצן למוח (היפוקסיה) מכונה היפוקסיפיליה או אספיקסיופילה. מנגנון המוות נגרם כתוצאה מלחץ או חנק המונע את פעילות הנשימה. נמצא כי די בלחץ של 3.5 קילוגרמים על עורקי הצוואר (העורקים הקטורידיים) כדי לגרום לאובדן הכרה. שיטות העינוי המיני השכיחות הן באמצעות תליה ואוננות במהלכה, חישמול הגוף בזרם חשמלי גבוה ושאיפת גזים רעילים.
התופעה, כאמור, לא נדירה כפי שאנו נוטים לחשוב. שכיחות התופעה בארצות הברית מוערכת בהיקף של חמש מאות עד אלף אירועי מוות בשנה כתוצאה מחניקה במהלך קיום יחסי מין. באנגליה המספרים נמוכים יותר וההערכה היא כי מדובר על כמאתיים מקרים מדי שנה. בישראל אין עדיין נתונים על שכיחות התופעה, אך ידוע בוודאות כי היא קיימת.
מתוך עיון בספרות הרפואית עולה כי ה"אספיקסיופילה" מתוארת בעיקר בגברים, אם כי קיימים דיווחים מעטים על הימצאות התופעה גם בקרב נשים. על פי ההערכות הנשים זהירות יותר ולפיכך האירועים אצלן לרוב אינם מסתיימים במוות.
לפנייה לכתב/ת 
