נילי בונה בית: להיכנע לפיתוי או לחסוך?
עיצוב חדרי הרחצה של ביתי החדש הצריך מחשבה מרובה: בעוד אני נקרעת בין הצורך לשמור על הכסף לפיתוי להגשים חלומות - שוכנעתי לרכוש חלוקי נחל אפרפרים כדי לעטוף בהם את האמבטיה. המחיר קשה לעיכול, אבל אני לא מתחרטת
ככל שמדובר בבית שלי - השילוב הבלתי אפשרי של איכות, עיצוב ומחיר הוא התמהיל האופטימלי. מאחר שתמרון בין שלושת הפרמטרים האלה עם תקציב העומד על כרעי תרנגולת הוא קשה מספיק, מההתחלה הוחלט שלא להעמיס על גג הבית גם את הסכסוך האזורי, ולבצע את הבחירות הכלכליות בצורה נבונה וללא עירוב אלמנטים היסטוריים ופוליטיים.
לטורים קודמים של נילי בונה בית
עכשיו, כשהגמר עומד בפתח, כל מה שמתאווה אליו נפשי הוא להיות בין שועי עולם, אחת שחשבון הבנק שלה מוכן לספוג הכול ולהמשיך לחייך. עתה הגיע שלב עיצוב חדרי הרחצה, והנה עסקים שמעמידים בפני את מרכולתם המדהימה ביופייה, ואני רואה את הארץ ואיני יכולה להגיע אליה.
בשוק קיימים מיני מינים של חיפויי אמבטיות: אין סוף פסיפסי זכוכית בצבע פנינה ועד כל צבעי הקשת, חלוקי נחל שחורים ומבהיקים או חלוקים לבנים המזכירים חופי נחלים מרעננים, חרסינות עטורות באין סוף וריאציות, כיורים מוגבהים בסגנון קערות שטוחות, קעורות, עגולות או מרובעות, ברזים המדמים עצמם למפלים, אמבטיות עומדות על כרעיים או שקועות ברצפה, וכאלו שיוצאים מהן זרמים מכיוונים שונים, עבור מי שחוזר מיום מתיש ורוצה להחיות נפשו בספא הפרטי שלו.
הצעקה האחרונה בשוק
ההחלטות העיצוביות המתקבלות כשבונים בית, מלוות אותנו למשך שנים ארוכות. כל מה שזמני הופך קבוע ומה שנדמה לנו שנחליף כשירווח מעט, עלול להתקע לנו כמו עצם בגרון לעולמים. את המנטרה הזו משננת א. האדריכלית באוזני ללא הרף, ואני, שיודעת שמה שנקבע במלט ובטון לא במהרה יוחלף - נקרעת בין הצורך לשמור על הכסף ובין הפיתוי להגשים חלומות.
האדריכלית ואני ייעדנו יום שלם לבחירת המבחר הנחוץ לעיצוב חדרי האמבטיה. כבר בתכנית האינסטלציה הוחלט מראש על אסלות תלויות בעלי מנגנון הדחה סמוי, שהן הצעקה האחרונה בשוק. היתרונות שלהן נראים לעין - ניתוק האסלה מהרצפה מאפשר לשמור על ניקיון ומנגנון ההדחה הסמוי לא מכביד על העיצוב הנקי של חדר הרחצה. החיסרון הוא בעלויות הקנייה וההתקנה, אבל מכיון שהן כלולות מראש בתקציב הבית שלי - הבחירה היא האם לעמוד בתקציב הקבלן או לסטות כלפי מעלה.
כצרכנים אנחנו פוגשים באסלות כאשר הן אינן בשימוש, ולכן מומלץ להסתמך בענייני התפעול על בדיקות מכון התקנים. מכיוון שמכון התקנים לא מעניק דיפלומה לכל אסלה מזדמנת, חלקן מגיעות עם תעודות עמידה בתקנים אירופאים בלבד.
בדיקות מכון התקים כוללות פונקציונאליות של רמת התזת המים, יעילות סילוק הפסולת, עמידות האסלה לחומרי ניקוי שונים, כושר ספיגה והתאמה למערכת הביוב הביתית. באסלות סמויות בודקים גם את יכולתן לשאת עומס כדי שלא ישברו תחתינו. שימו לב - ציון סוג האסלה -א', ב', או ג' - מתייחס רק לגימור האסטטי שלה ולא לתקינות הפונקציונאלית שלה.
באשר לניאגרה - הדרישות הפונקציונאליות זהות לכל סוגי הניאגרות, והבחירה במנגנון סמוי משרתת אך ורק את הנימוק העיצובי הנקי. גם כאן חשוב לקבל החלטות עוד בשלב התכנון, מכיוון שבמקרה של תקלה - עלויות התיקון גבוהות ב-60%-100% לעומת תיקון של מיכלי הדחה עשויים מפלסטיק או מחרס, זאת אף שמבחינת בעל המקצוע - הטיפול זהה לחלוטין. עם זאת, הניאגרות הסמויות מגיעות עם תעודת אחריות ארוכה הרבה יותר מאשר הניאגרות הפשוטות יותר.
טוש לפי מצב הרוח
בשלב זה העלתה האדריכלית את הצורך הבלתי מתפשר במנגנון אינטרפוץ 4 דרך. "מה זה אומר?", אני שואלת בדחילו ורחימו. מסתבר שהמים יכולים לצאת משלושה מקומות - מהדוש הקבוע, מהדוש הנייד ומברז האמבטיה. סיבוב או משיכה - והמים זורמים להם מהיכן שנפשי תחפוץ.
כאישה, אני חובבת את האפשרות להשתמש בידית טוש ידנית ובקבועה לחילופין, לפי הצורך ומצב הרוח. שוב - בחירה בין אינטרפוץ 3 דרך או 4 דרך היא עניין כלכלי, אבל אם תכננתם ותקצבתם אותו מלכתחילה - התקציב שלכם לא יתלונן על הפתעות מיותרות.
בכל הנוגע לחיפוי הקירות - כיום נהוג לכסות אזורים שאינם פוגשים מים על בסיס יומי בשליכט - הוא חסכוני להפליא, מגיע בשלל גוונים ומעניק תחושה עיצובית נקייה בשילוב טוויסט ים תיכוני. המקומות היחידים בהם יש צורך בחיפוי הם מסביב לאמבטיות, למקלחת, וכמה שורות מעל הכיור.
למען הניקיון העיצובי, ההמשכי והחסכוני - החלטתי להשתמש באריחים המרצפים את הבית גם בתוך חדרי האמבטיות, ובחדר הרחצה שלי להשתמש בהם גם כחיפוי הקירות, כאשר הם חתוכים בכמה מידות רוחב המשולבות ביניהן. האפקט נראה יוקרתי, והעלות חסכונית.
אלא מה? חוק מרפי אומר שאם חסכתי במקום אחד - הכסף יצא במקום אחר, לכן האדריכלית שלי, ששומרת חוק מטבעה, פיתתה אותי לרכוש חלוקי נחל אפרפרים כדי לעטוף בהם את האמבטיה שלי. העלות קשה יותר לעיכול, אך היא משננת שוב ושוב באוזני, שבית בונים בדרך כלל פעם אחת ואם צריך לחרוג - חורגים במקומות הנכונים, כלומר באלה שגורמים לאנשים לעשות "וואו" כשהם עושים סיור מודרך בבית.
לבסוף נכנעתי ולא התחרטתי: האמבטיה המונוכרומאטית שלי מצליחה להסעיר אפילו אותי.
המייל של נילי - niligross@gmail.com