למה אתן תמיד הולכות לשירותים בזוגות?
הבחורות הסתכלו בדאגה על מנהיגתן בזמן שחשפה את כל סודות המין הנשי. אם גם אתם רוצים לדעת את התשובה לשאלה הזאת, תצטרכו פשוט להמשיך לקרוא
אני פותח את הדלת ושם עומד לו גונזאלס, חמור סבר מתמיד.
"בוקר טוב" אני מקדם את פניו בעליצות, "רוצה לעזור לי להתמודד עם שקע סורר?".
"למרבה הצער אין לי זמן לראות אותך מבצע התאבדות ברגע זה", דחה את הצעתי, "אני זקוק לעזרתך באופן בהול".
ידעתי שאין לי ברירה, אחרי הכל גונזאלס נחלץ לעזרתי כשהייתי זקוק לו, עכשיו היה תורי להיות המושיע הנועז של כל המין הגברי.
"צר לי, אך אני בדיוק בדרכי לקוסמטיקאית", הערתי בעוז.
"לפי איך שזה נראה מפה אתה עומד לאבד את היכולת לגדל שיער לכל חייך", ענה גונזאלס באדישות. "בכל מקרה כדאי שתבוא, זה נוגע גם לך".
מבטו הרציני של הסוכן החשאי נגע בציפור נפשי, ובנוסף לכך חסם גונזאלס את היציאה, אבל בעיקר הקטע הזה עם הציפור. הנחתי את הסכין ויצאנו שנינו את הדירה.
"אז מה קורה?" שאלתי את גונזאלס בעודנו עומדים בתחנה של קו 55 בדויד המלך.
"כפי שאתה ודאי יודע, משחר ההיסטוריה מתנהלת מלחמת חורמה בין המינים. החזיתות במלחמה זו הן מרובות, ואחת הגדולות בהן היא המודיעין", אמר גונזאלס בזמן ששיחק עם הקוד לתיק המזוודה שלו.
אם לא הכרתם את גונזאלס עד היום, זה אולי ישמע לכם כמו דברים חסרי פשר היוצאים מפיו של סכיזופרן פרנואידי. אבל במקרה של גונזאלס מדובר היה בעוד יום שלישי ממוצע.
"היום אנחנו הולכים לתקל שיירה המחזיקה סוד גדול וחשוב מאוד למין הנשי, ברגע שנדע אותו ידינו תהיה על העליונה", נאם גונזאלס בנימה מעט מתרגשת.
"אז למה אנחנו נוסעים לשם באוטובוס?" חקרתי את הסוכן המזדקן.
"קראת את ספרי הארי פוטר?" הוא שאל אותי.
"אתה רוצה לומר שגם לארגון הגברים העולמי ישנו אוטובוס מיוחד המעביר סוכנים ממקום למקום במהירות שיא?" שאלתי אותו בהתרגשות.
"לא" הוא ענה, "פשוט לא הספקתי לקרוא את האחרון ועוד מעט יוצא הסרט, אז אני מנצל כל רגע".
עלינו לאוטובוס לכיוון פתח תקווה והתיישבנו באחד הספסלים. רציתי להיות קר רוח כמו שותפי, אך הרי מדובר באדם שחושל באש ומים, ואילו אני....
"אז איזה סוד אנחנו הולכים לגלות היום?" שאלתי את גונזאלס שהתעמק בספר.
עיניו של גונזאלס נעתקו בחוסר רצון מהספר המותח, והוא ענה: "היום אנו עומדים לגלות את הסוד מאחורי לחיצת הישבן".
הבטתי בו בבילבול, ואז הוא הפנה אותי אל החלון. "לא שמת לב שלפעמים ללא כל סיבה נראית לעין בחורות פשוט חופנות לעצמן את הישבן?"
הבטתי החוצה ואכן, בתחנת אוטובוס עמדה בחורה בג'ינס ולפתע, ללא כל סיבה נראית לעין, היא הניחה את ידה על ישבנה כאילו מחפשת את הארנק בכיס האחורי של מכנסיה.
"אז מה זה אומר?" שאלתי אותו בתמיהה.
"זה מה שאנחנו עומדים לברר היום", הוא ענה בעוז. "לדעתי זו דרך לתקשר, סוג של קריצה סודית. בכל מקרה ההוראה היא לגלות או לעצור את זה".
האוטובוס נסע דרך כבישיה המופצצים-משהו של גבעתיים, ובעודי מביט מהחלון שמתי לב לעומקה של התופעה. כמעט בכל מקום היתה בת המין הנשי שחפנה את ישבנה.
"זה רק אני, או שזה מתגבר?" שאלתי בפחד קל.
"זה לא אתה", ענה גונזאלס מבלי להזיז את עיניו מן הספר. "אני מאמין שהן מאותתות על בואנו".
ירדנו במסוף האוטובוסים של תל השומר, חצינו את הכביש והתחלנו ללכת לאורך חומת הספארי. גונזאלס הזיז שיח מסוים וחשף פרצה בחומה. זחלנו דרך מנהרה צרה שנראתה מעט לא הגיונית לעובי החומה, בקרקעיתה היה בוץ כהה, והתחלתי להצטער על כך שלא באתי בבגדי עבודה. "צרות באות בצרורות", סיננתי לעצמי. כשיצאתי בצידה השני של המנהרה התחוור לי שצרות באות בשלשות, ליתר דיוק, וזאת כאשר גונזאלס הוחזק עם סכין על צווארו בידי אשה שדמתה באופן מדהים לנערת ג'יימס בונד מזדקנת משנות השישים.
"אל תגיד להם שום דבר", נאנק גונזאלס. "אני השלמתי עם הגורל שלי".
להישחט בידי עדר אמזונות באמצע הספארי ברמת גן
סוג של קריצה סודית במועדון הסקיני ג'ינס (צילום: Shutterstock)
לצערו הרב של גונזאלס והמין הגברי, אני לא השלמתי עם הגורל שלי, והסיכוי להישחט בידי עדר אמזונות באמצע הספארי ברמת גן לא קסם לי יותר מדי. לכן היה עליי לאלתר את דרכנו החוצה.
הרמתי בצעד קל את תיק המזוודה של גונזאלס ושיחקתי אקראית עם הספרות, הנחתי את ידי על כפתור הפתיחה וצרחתי לעברן בהיסטריה: "עוד תנועה וכולם פה עפים לכלוב של הג'ירפות" (למען האפקט הדרמטי אומר רק שבאותו זמן היינו במתחם של היענים).
"בסדר", אמרה נערת הג'יימס בונד המזדקנת. "כבר הבנו שבאתם לגנוב מודיעין, אז אולי נוכל לעשות חילופי מידע?"
הבנתי שזאת הדרך היחידה לצאת חי מהסיטואציה, ולכן אזרתי את כל קור הרוח שלי והמשכתי לצרוח בהיסטריה.
"למה אתן כל הזמן חופנות את עצמכן?" שאגתי לעבר נערת הג'יימס בונד.
"זה סוג של קריצה סודית במועדון הסקיני ג'ינס", היא צעקה חזרה. "למה אתם כל הזמן מגרבצים?" היא ירתה מכיוונה.
"אל תענה! אני מוכן למות!", צעק גונזאלס.
"שתוק!" שאגתי עליו. "זה נחמד ואנחנו אוהבים את הרעש!" עניתי לה בשאגה. גונזאלס הוריד ראשו באבל.
"למה אתן תמיד הולכות לשירותים בזוגות?" המשכתי בקושיות.
שאר הבחורות הסתכלו בדאגה על מנהיגתן בזמן שחשפה את כל סודות המין הנשי. "כי פעם אחת מישהי הלכה לבד, לא היה לה נייר בתא, והיא היתה צריכה להסתובב בשירותים עם המכנסיים מופשלים עד הקרסוליים, ומאז כולנו בטראומה" אמרה בזמן שדמעות חונקות את גרונה והמשיכה: "למה גברים לא נוהגים בטויוטה ראב 4?"
"כי זה אוטו של כוסיות מרמת חן שאין לו עבירוּת בשטח אמיתי", ייבבתי בזמן שפרצתי בבכי. בשלב זה גם גונזאלס פרץ בבכי, שאר הנשים בתחילה ניחמו אותנו, אבל אז גם הן התחילו לבכות ובאותו רגע זרקתי את התיק הצידה, אחזתי בגונזאלס ויחד זחלנו החוצה.
הדרך בחזרה הביתה היתה שקטה. אני מאמין ששנינו ידענו שהמשימה לא צלחה. היינו כמטפסי הרים שנתקעו על הר ונאלצו להתדרדר לקניבליזם רק כדי לגלות מיד לאחר מכן שיש סניף של "סודוך" בצד השני של ההר. בכל מקרה זה לא שינה מאומה, שנינו היינו בלי ארנק.
קולו של גונזאלס שבר את יללת מנוע האוטובוס:
"כנראה לעולם לא אדע איך נגמר הקרב של הארי פוטר".
"זה היה קרב שכולם הפסידו בו", עניתי בהרהור.
"באמת?" שאל גונזאלס בפליאה.
"לא", עניתי. "אבל זה מתאים יותר לסיפור שלנו פה".
לפנייה לכתב/ת 
