המשימה: למנוע עימות על הגדרות
הפלסטינים עלו על השיטה. אם ישראל רוצה למנוע מצב שבו תצטרך להרוג מאות מפגינים באש חיה, יהיה עליה למצוא פתרון
עימותי יום הנכבה
2011 יהיו ככל הנראה אירוע מכונן מנקודת ראות פלסטינית ואיום אסטרטגי מסוג חדש על ישראל. זו הפעם הראשונה שהפלסטינים מצליחים לייצר פעולה המונית לא-חמושה אך מתואמת היטב, בשמונה גזרות שונות: בגבולות סוריה, לבנון, ירדן, מצרים, עזה, יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ובעורף ישראל. מהלך אסטרטגי זה, שהצליח מנקודת ראות פלסטינית, יעודד כנראה חיקויים בעתיד הקרוב. אולי אפילו בימים הקרובים.
ההצלחה הזאת מעמידה את ישראל בפני בעיה לא פשוטה: איך להתמודד עם תהלוכות המונים מבלי להרוג במפגינים ובאופן שלא יעמיק את בידודה בזירה הבינלאומית. בנוסף, כך מעריכים גורמי ביטחון, יש אפשרות שקבוצות חמושות, נישאות על גל שלהוב היצרים, ינסו לבצע פיגועי טרור וירי לעבר שטח ישראל, תוך ניצול הכאוס שנוצר במדינות ערב כתוצאה מההתקוממויות הפנימיות ומהאווירה השוררת כעת בעזה.
המפגינים הסורים בגבול, אתמול (צילום: רויטרס)
בקהיליית המודיעין סבורים שהתריעו די במדויק על ההתארגנויות לקראת יום הנכבה בשטחים ובישראל, וגם על הכוונה לבצע פרובוקציות בגזרות הגבול השונות. אמ"ן העריך כי מחסום הפחד שנשבר בהתקוממויות בעולם הערבי יביא לתעוזה פלסטינית גוברת. העריכו גם כי פעילות בפייסבוק אפשרה התארגנות בעת ובעונה אחת של אלפי פלסטינים במדינות השכנות. בנוסף, היה ידוע בוודאות כי המשטר הסורי מעודד את המפגינים וכי גם חיזבאללה ואיראן דוחפות מאחורי הקלעים.
הערכות שגויות, מספרים מפתיעים
אף על פי כן צה"ל הופתע. הוא לא ציפה לאלפים שהופיעו להפגנות בכל הגזרות ולתעוזה שגילו כאשר הסתערו על הגדרות, כפי שתכננו מראש. לא הוערכה נכון גם הנכונות של הפלסטינים להתעמת, לעתים גם במחיר חייהם, לא רק עם צה"ל אלא גם עם כוחות הביטחון של לבנון, מצרים וירדן. ברמת הגולן הצליחו המפגינים גם להפתיע את צה"ל במקום שבו בחרו לבצע את הפרובוקציה. ההערכה הייתה שהם ינסו להגיע לגדר באזור קונטרה אך הם בחרו במג'דל שמס כנקודת העימות.כתוצאה מכך נאלצו חיילי צה"ל לירות אש חיה כדי למנוע חדירה חמורה יותר לשטח ישראל. בכל מקרה, התוצאה הייתה הצלחה מנקודת ראות פלסטינית. הצלחה מקאברית אך בכל זאת הצלחה מבחינתם, מפני שהם אילצו את צה"ל להפיל חללים בקרבם בגבול סוריה וגם בגבול לבנון ועל-ידי כך רשמו לזכותם נקודות זכות בדעת הקהל העולמית, שממילא אינה אוהדת לישראל בימים אלה. לולא נהגו מפקדי וחיילי צה"ל באיפוק מרבי, כפי שהונחו מראש, התוצאה הייתה עלולה להיות אף חמורה יותר מנקודת ראותה של ישראל.
העימותים בלבנון, אתמול (צילום: רויטרס)
האירועים נמשכו גם אמש. במצרים התגודדו המונים סביב השגרירות הישראלית בקהיר ואף צעדו לעבר בית המגורים של השגריר. המשטרה הצבאית המצרית עצרה אותם כשם שמנעה את מעבר אלפי המפגינים לסיני. בירדן המשיכו מפגינים להתעמת עם כוחות הביטחון המקומיים שבלמו אותם. גם בלבנון נמשכו אתמול העימותים בין צבא לבנון לפלסטינים באזור שער פטמה, ובג'בל מוכבר היה פיגוע דריסה שבו נפצעו קל שני לוחמי מג"ב. כל אלה מעידים שהאנרגיה והתלהטות היצרים המניעה את המפגינים לא שככה.
שידורי הטלוויזיה של אל-ג'זירה ותחנות ערביות אחרות, כמו גם הפרסומים באינטרנט, מלבים את האש שעלולה להתלקח מחדש כאשר יובאו הרוגי המהומות לקבורה. לכן נערכים צה"ל, המשטרה והשב"כ בכוננות לאפשרות שהמהומות והתהלוכות בכל הגזרות או במקצתן יתחדשו גם היום, וקיימת גם אפשרות שגם בימים הקרובים יבוצעו פיגועי טרור וירי על-ידי קבוצות קטנות ובודדים לעבר שטח ישראל.
האינטרנט עוזר להביך את ישראל
אבל הבעיה החמורה באמת מבחינתה של ישראל היא העובדה שהפלסטינים זיהו שיטה אסטרטגית להביך את ישראל, לבודד אותה בזירה הבינלאומית ואולי אף לגרום לכך שיוטלו עליה סנקציות. אבו-מאזן ששיבח אתמול את המפגינים לא איחר להבחין בפוטנציאל, ומותר להניח כי הוא שוקל כעת כיצד ניתן לרתום את התארגנויות האינטרנט הפלסטיניות לעגלת המערכה הבינלאומית שהוא מנהל לקראת ספטמבר.
הרעיון למעשה אינו חדש. ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, דיבר כבר לפני שנה על הפגנות המונים לא חמושים שיצעדו לעבר ההתנחלויות ביהודה ושומרון. לשיטתו, העימותים יגרמו ללחץ מדיני בינלאומי שיכריח את ישראל לסיים את הכיבוש ולסגת מהשטחים וההתנחלויות. אתמול קרם הרעיון עור וגידים בפעם הראשונה. השאלה היא כיצד תתמודד ישראל בפעם הבאה, נניח באוקטובר הקרוב, לא עם אלפים, אלא עם עשרות אלפי פלסטינים שיצעדו בשם זכות השיבה לעבר גדרות הגבול וגדרות ההתנחלויות.
די ברור שאמצעים רגילים לפיזור הפגנות לא יספיקו. לכן, אם ישראל רוצה למנוע מצב שבו תצטרך להרוג עשרות ואולי מאות מפגינים באש חיה יהיה עליה לשלב פעילות מדינית והתכוננות צבאית לשימוש באמצעים ובשיטות פעולה לא שגרתיים. המאמצים המדיניים צריכים להתבצע בסיוע ארה"ב. תכליתם צריכה להיות להביא את שלטונות מצרים, ירדן, סוריה, לבנון והרשות הפלסטינית לעשות מאמץ מרוכז וניכר כדי למנוע "עימות על הגדרות".
המטרה העיקרית של המאמצים תהיה למנוע מהמפגינים להגיע למגע ישיר עם כוחות צה"ל על קו הגבול או בהתנחלויות, מקום שבו אם יתפרשו המפגינים על חזית רחבה ויתקדמו יהיה על צה"ל לירות בהם. זה גם צריך להיות היעד המערכתי של האמצעים ושיטות הפעולה שיפעיל צה"ל. למשל, הפעלת אמצעים לפיזור הפגנות מהאוויר וממטולים קרקעיים ארוכי טווח עוד בטרם הגיעו המפגינים אל מה שיוגדר לצה"ל כ"קו עצירה", עיבוי קטעים מועדים במערכות הגדר בשכבות לגובה ולעומק של תיל תלתלי, מיקוש נגד אדם מסומן היטב ואפילו נראה לעין לפי כל הכללים הבינלאומיים שיונח בין הגדרות, כרוזים שיוטלו בין המפגינים.
בנוסף, יהיה על צה"ל להכין יחידות עתודה רבות, מקצתן מוטסות, שאפשר יהיה להעבירן במהירות לתגבר את כוחות צה"ל שימצאו עצמם במוקדי חיכוך. הניסיון מוכיח שריכוז כמות כוחות ניכרת מול המפגינים לעתים די בה כדי לצנן את התלהבותם ולתגבר את ביטחון החיילים שלא ימהרו לירות. אלה רק מקצת האמצעים שאמנם אין בהם כדי למנוע הסתערויות קמיקאזה של מפגינים לא-חמושים, אבל יש בהם כדי לצמצם מאוד את מספר המשתתפים, לעכב את התקדמות התהלוכות ולהוריד את מספר הנפגעים ואת התופעה כולה לממדים נסבלים.
בצה"ל וגם הדרג המדיני בירושלים מודעים לבעיה האסטרטגית החדשה ויש סימנים לא מעטים שבקרוב גם יגובשו דרכים לטפל בה על פי הלקחים שהופקו מיום הנכבה.
לפנייה לכתב/ת 
חייל צה"ל בגבול הסורי
צילום: רויטרס
סורים שבים לארצם לאחר הפלישה
צילום: רויטרס
עם העיניים לסוריה. חיילי צה"ל
צילום: רויטרס
מומלצים
