היתוש חוסל, הביצה נשארה

מבלי להמעיט מחשיבות ההישג האדיר של חיסול מנהיג אל קאעידה, אוסמה בן לאדן, אופן לכידתו רק הבליט את האתגר החמור ביותר מולו ניצב המערב בראשות ארה"ב - והיא פקיסטן, מקום מחבואו. בן לאדן לא הסתתר במערה טחובה באזורי הספר, אלא שהה במשך שנים במתחם מרווח סמוך לבירת פקיסטן, בפרבר שבו מתגוררים קציני צבא בכירים ובו מתקני הצבא, כולל המכללה הצבאית לפיקוד ולמטה.  

אם בן לאדן הסתתר בפקיסטן כמעט עשור מאז פיגועי 11 בספטמבר, אין זה סביר שהצבא הפקיסטני ושירותי המודיעין, שלהם יכולות מרשימות לעקוב אחר המתרחש במדינה, לא ידעו דבר על מיקומו של המבוקש מספר 1 במשך תקופה כל כך ארוכה. יתר על כן, הצבא והמודיעין הפקיסטנים, השולטים במדינה, אימצו מדיניות התומכת בארגוני טרור הפועלים נגד הודו בחבל קשמיר (המצוי בסכסוך בין שתי המדינות), ובמרכזי העצבים שלה - דוגמת מתקפת הטרור במומבאי ב-2008.

המערכה האמריקנית באפגניסטן לא הובילה לשינוי מהותי במדיניות הפקיסטנית. למרות ההכרזה על פקיסטן כ"בעלת ברית" במערכה נגד הטרור והעברת סיוע כלכלי וצבאי רחב היקף, בעשור החולף פעלה פקיסטן להשבת הטליבאן לשלטון באפגניסטן - אותו ארגון שנתן חסות לבן לאדן לפני אירועי 11 בספטמבר.

הצבא ושירותי המודיעין המשיכו בתמיכתם ברשת טרור רחבת היקף, הכוללת עשרות ארגוני טרור שרובם בעלי קשרים לטליבאן ולאל קאעידה, ולמעשה אפשרו לטרור האיסלאמי העולמי לפתח את יכולותיו. במסגרת זו, כפי שנחשף במברקים דיפלומטיים בוויקיליקס, המודיעין הפקיסטני הגן על מנהיג הטליבאן, מולא עומר, וסייע לקבוצות טרור להמשיך בפעילותם נגד כוחות נאט"ו באפגניסטן.

החשש: גרעין יעבור לגרעיני הטרור

גם תחת לחץ בינלאומי חזק, דבק צבא פקיסטן באותה גישה שדירדרה את המדינה למוכת טרור ה"מייצאת" אותו לרחבי העולם: במקום עמידה אמיצה נגד התמיכה העממית בטרור ובבן לאדן - גינה את ארה"ב על "הפרת הריבונות", במקום בדיקה מעמיקה כיצד הצליח בן לאדן להסתתר במדינה - טייח את החקירה; במקום ניצול החיסול לפעולה נגד תשתיות הטרור במדינה - צמצם את שיתוף הפעולה עם ארה"ב וחשף פומבית במכוון את ראש שלוחת ה-CIA בפקיסטן שעמד מאחורי החיסול.

לפיכך, על אף ההיפטרות מה"יתוש" הטורדני בדמות בן לאדן, הביצה הפקיסטנית נותרה טובענית מתמיד. ככל שנוקפות השנים מאז 11 בספטמבר מתברר כי מדיניות המשטר בפקיסטן מהווה איום חמור לביטחון העולמי וששרותי הביטחון משחקים משחק כפול של תמיכה בארגוני טרור. גם המהלומה שספג עתה ארגון אל קאעידה לא תמנע ממנו להמשיך ולשהות בפקיסטן, נוכח רשת התמיכה במדינה. 

הממשל האמריקני במלכוד: פקיסטן היא המדינה המוסלמית היחידה בעלת נשק גרעיני שגורלו יעמוד על הכף אם המשטר ייעלם, בין היתר, בשל לחץ אמריקני כבד מדי. קיים חשש ממשי שקריסתו ונפילת המדינה לידי אירגוני איסלאם קיצוני תגרום לאיבוד שליטה מוחלט על המצב הנפיץ במדינה ולהשגת גישה של ארגוני טרור ליכולות הגרעיניות. כבר עתה, השתייכות רבים מהמועסקים במערך הגרעין הפקיסטני לחוגי האיסלאם הקיצוני במדינה עלולה לדרבן ארגוני טרור לנסות ולהגיב על החיסול באמצעות נשק בלתי קונבנציונלי, בדומה לקשרי אל קאעידה עם מדעני גרעין פקיסטנים ערב פיגועי 11 בספטמבר.

לארה"ב יש רק חלופות גרועות ביחס לפקיסטן. עם זאת, התלות האמריקנית ברצונה הטוב של פקיסטן תלך ותצטמצם במקביל לנסיגת כוחות נאט"ו מאפגניסטן, וכך גם הנכונות של ארה"ב להבליג על הסיוע הפקיסטני לטרור העולמי. סביר להניח שהברית האסטרטגית המתהווה מתחילת המילניום בין ארה"ב לבין הודו תוביל להמשך ההתדרדרות ביחסי וושינגטון-אסלאמבאד.

ניר רייכנטל הוא עמית קרן אייסף המרצה באוניברסיטת חיפה, ודוקטורנט במחלקה למדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת קיימברידג' המתמחה בפקיסטן ובמניעת תפוצה גרעינית.