דיכאון אחרי לידה: איך מאבחנים ומטפלים בזמן?

המקרה בירושלים שבו נטשה לאחרונה האם את תינוקתה מעלה בכולנו זעזוע עמוק. כחברה מסורתית אנו נתלים בכל מחיר ב"מיתוס אהבת האם" שלפיו אמהות (וגם האבות) תמיד תמיד אוהבות ורק אוהבות את ילדיהן.

• בקרו בעמוד הריון ולידה שלנו
  

בואו נודה באמת, לכל אחד מאיתנו כהורה יש רגעי פנטזיה שבהם היה רוצה להשאיר לרגע את ילדיו ולברוח לחופש בחו"ל. כל הורה מפנטז בשלב מסוים על מישהו שייקח את ילדיו הרחק ויקנה לו כמה רגעי חופש.

הנקודה היא שאצל ההורה הסביר, רגעים כאלו הם מעטים - ניצוצות, פנטזיה שלעתים אפילו אינה מודעת לחלוטין. אך יש מקרים נדירים של חציית קו אדום, מקרים שבהם ההורים מיישמים את הפנטזיה ומנפצים את מיתוס "אהבת האם" לרסיסים.

בפרסומים צוין כי האם שנטשה את בתה התינוקת ככל הנראה אובחנה כסובלת מדיכאון שלאחר לידה. מהו אותו דיכאון שבמקרי קיצון נדירים אף מביא את ההורה לנטוש את ילדו, ובמקרים קשים של פסיכוזה לאחר לידה אף לרצוח את הילד?

רוצות להסתיר בכל מחיר

אם נדמיין ציר, בקצה אחד שלו ישנה תופעה נורמלית ושכיחה הנקראת "בייבי בלוז", שממנה סובלות 85% מאימהות. במצב זה, המופיע בדרך כלל כ-48 שעות לאחר הלידה, מצב הרוח מדוכדך במשך יום או יומיים. בקצה השני של הציר ישנה תופעה הנקראת "פסיכוזה לאחר לידה", המופיעה אחת ל-50,000 מקרים. במקרה זה האם מאבדת את שפיותה ואת החיבור שלה למציאות.

באמצע הציר ישנו "דיכאון לאחר לידה", המופיע אצל 15% מהנשים ובקרב 7% מהגברים שזה מכבר נולד להם תינוק.

"חוק השלישים" בעגה הפסיכולוגית אומר כי רק שליש מאלו שסובלים מדיכאון מאובחנים ככאלה, ורק שליש מהמאובחנים זוכים לטיפול הולם. בנוסף, כמובן שלא כל האמהות שנוטשות את ילדיהם סובלות מדיכאון שלאחר לידה, ולא כל הסובלות מדיכאון שלאחר לידה נוטשות את ילדיהן.

במרבית המקרים דיכאון שלאחר לידה מתחיל בתקופת ההריון, אך כמעט תמיד רק לאחר שעובר פרק זמן משמעותי מהלידה מבינים האמא או הקרובים לה שמדובר בבעיה חמורה. הסיבה לכך נובעת מהרצון של אותן נשים להסתיר בכל מחיר את התחושות הקשות והחרדה המציפות אותן.

בעת ההריון הן חשות בושה גדולה ואשמה על כך שהן במצב דיכאוני דווקא בתקופה של ציפייה והתרגשות גדולה לקראת הלידה. במקום תחושה של שמחה ושל אושר הן חוות תחושת אבדון. אותן נשים אינן מצליחות להתחבר אל העובר ולאחר מכן לתינוק הנולד.

טיפול בתינוקות בני יומם דורש התמסרות מוחלטת, כיוון שבחודשים שלאחר הלידה התינוק תלוי בצורה טוטאלית באמו. ה"אני" והצרכים של האם מתבטלים, והיא חשה שאישיותה נמחקת. אין זמן ומקום לקיום צרכים בסיסיים שלה כמו אכילה, שינה ומקלחת. אם לא היה מדובר בתינוק שלהן, הן היו חשות - ובצדק - זעם רב כלפי האובייקט החדש השולל מהן את החופש והמרחב הבסיסיים.

כשתינוק נולד עוברות האימהות (וגם האבות) תהליך ביולוגי ופסיכולוגי המוביל לשינויים רגשיים משמעותיים. המאפיינים אצל האישה כוללים רגישות יתר, שנויי מצב רוח קיצוניים ושינויים דרמטיים בחוויה החושית כגון שינוי בתחושת המגע, הריח והטעם.

בנוסף, מופיעה תופעה שבלשון עממית נקראת "טפשת הריון", הכוללת קשיי ריכוז, בלבול ואובדן עניין בבית ובחברים. הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט כינה את המקור לכל השינויים הללו - "מחלה נפשית נורמלית".

אבחון דיכאון לאחר לידה

במצב של דיכאון לאחר לידה לא קיימת הזדהות אימהית עם התינוק. לעתים האם חשה סלידה ושנאה כלפי התינוק שגוזל ממנה את צרכיה הבסיסיים, והתחושות האלה מעלות עוד יותר את מפלס האשמה והשנאה העצמית, המעצימה בתורה את תחושת הדיכאון. "איך יכול להיות שאני שונאת תינוק שנשאתי ברחמי במשך תקופה ארוכה?"

המקור לדיכאון הוא העובדה שאותה "מחלה נפשית נורמלית" אינה מתפתחת. תהליך זה מתחיל בשליש האחרון של תקופת ההריון, ואמור להסתיים כארבעה חודשים לאחר הלידה. כשהוא אינו מתפתח כראוי, קיים חשש להתפתחות דיכאון שלאחר הלידה.

מרבית הנשים חוות את בטנן התופחת כסמל וכעדות לעוצמתן הנשית וליכולת שלהן להפרות ולהעמיד דור המשך. כבר בתקופת ההריון חל השינוי הבילוגי והרגשי ומתחזק הקשר בין האם לעובר. במקרים שהתהליך הרגשי של "מחלה נפשית נורמלית" אינו מתקיים, תמשיך האישה את חייה ללא שינוי, תעבוד במלוא המרץ עד הדקה ה-90, לא תדבר על העובר ובמידת-מה תתכחש לתהליכים הפיזיים-הביולוגיים המתרחשים בגופה.

תקופת ההריון טומנת בחובה מפגש מסועף של רגשות, חרדות וקשיים נפשיים רבים. כדי לאבחן מבעוד מועד מצבי דיכאון הנוגעים ללידה, חשוב לשאול ולתת לגיטימציה לחוויות הרעות ולשינויים ההורמונליים שחווה האישה במהלך ההריון.

איך מטפלים בדיכאון?

לאחר הלידה אנו יכולים לעזור להורי התינוק, בדגש ברור על המטלות הנלוות, דוגמת עזרה בקניות לבית, הסעת האחים הגדולים, עזרה בניקיון וכו'.

חשוב להימנע משחרור האם ממטלות הנוגעות באופן ישיר בחיזוק הקשר בינה ולבין התינוק, דוגמת האכלה, החתלה ורחיצה. החלפת האם והאב ושחרורם באופן גורף מתפקידיהם הבסיסיים מחריפה ומעצימה את התהליך הדיכאוני ואת הקושי בהתחברות לתינוק.

בנוסף, מומלץ לפנות לטיפול נפשי, שנמצא כיעיל מאוד בטיפול בתופעה. לעתים מומלץ גם שילוב של טיפול תרופתי קל במקביל לטיפול השיחתי.

כיום נהוג לזהות גם אצל גברים דיכאון שלאחר לידה. אמנם הוא פחות שכיח וסימניו מעט שונים (למשל התרחקות מהבית לאחר הלידה, רגזנות, מצב רוח רע, קנאה בתינוק ובריחה לעבודה מרובה), אך הוא פוגע לא פחות בתפקוד המשפחה.

כיום ישנם פורומים, מסגרות טיפול ומסגרות תמיכה שנועדו לסייע לאם ולמשפחה במצב זה. קבוצת תמיכה של נשים לאחר לידה היא כלי יעיל ורלוונטי, וחשוב להדגיש שוב, שכמו בסוגי דיכאון אחרים, גם דיכאון לאחר לידה הוא תופעה שהטיפול בה יעיל ועוזר מאוד.

הכותב הוא מרצה בכיר בבית הספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים, מחבר הספר "התבוננות נפשית" הרואה אור בימים אלו.